צטט: ~ציפוש~ 2012-11-07 10:15:56
מכירים וזה מוכר .
אולם הבאת לכאן את הביקורת שלך או הדעה שלך ויש כאן דיסונאנס,
אז אנא הסבר פניי.
דעתי לגבי בני זוג מהסיפור שלך כאן,מדוע וויתור נחשב לסחיטה והכאה מחדש?
לכל יחסים בין בני זוג יש את הריקוד משלהם לא תמיד וויתור צריך להתפס
כמנטרה שחוזרת אלא זו הסכמה בשניים עם תקשורת נבונה נכונה.
קלישאות? כן, לאהבה יש שפה משלה.
ברגע שאחד מהם הולך להתייעץ, לא בהכרח התוצאה היא "נשמע ונעשה"
ההחלטה תבוא ממך ורק ממך לאחר שתשמע, זו אחריות שלך, לא שלו,
החבר מבקש לעזור, אולם האם תלך לחבר שאינך בוטח או מאמין בו?
ולאותו החבר יש דעה משלו, נייטרלית או ביקורתית , דעה היא לא עובדה
אתה הוא המחליט בסופו של יום. ואין להאשים את העוזר בכל צורה.
היכן הצביעות של אותו החבר? החבר אינו ניזוק כדברייך, גם עליו מוטלת אחריות,
בכלל חברות היא אחריות! לפעמים קשה לחבר לבוא במלוא ההגינות ולנתח
בזהירות רבה מקרה של בני זוג.
לא מבינה את הקשר לאותם 100 שקלים, וכידידה שלך שמעריכה אותך,
אתה על זה יודע את דעתי, שיילכו השקלים והמיליונים, במקרה דנן אתה הוא זה
שהצעת לו לוותר, השאלה האם היית מוותר על אותם המאה שקלים או יותר
וזאת ע"פ תפיסת המקרה לראייה הדו"ח וכיוצ"ב. אבל צביעות?
ושאלתך מתי נכון ומתי לא נכון?
אם טיפסת על העץ יותר מידי גבוה אז לא היתה כאן תבונה מלכתחילה ויש
להעזר באיך קוראים לו מכאן... או להביט מלמעלה בעיניים אחרות נטולות אגו
ולחשוב עוד ליפני אל איך לא לטפס על אילנות גבוהים.
אין נכון או לא נכון, כל סיפור שייך למספר עצמו ולמסע ולמשא של אותם השניים.
ובדרך כלל יודעים הכל לאחר מעשה.
כאן יש להבהיר שהדוגמא של 100 שקלים באה להמחיש מצב שבו אדם מציע לחברו (לא חייב להיות חבר אישי) להפרד מ100000 למשל ומנסע לשכנע אותו למשל: כמה שזה יעזור לבריאותו הנפשית ,בעוד שהמציע בכבודו מתקשה לעמוד במשימה נפשית קלת ערך 100 שקל!
לצורך העניין חבר יכול להיות גם סתם שכן.
אתם בטח מכירים את זה .
שבני זוג רבים . אחד מהם הולך לחברו לספר להתייעץ.
פעמים רבות עולה העצה האולטימטיבית - ת'שחרר, תוותר, סלח לעצמך לך הלאה ועוד קלישאות למכביר.
הרבה פעמים זה נכון להתנהל כך אלא, שיש מקרים שהוויתור מתפרש כהזמנה לסחיטה ובעצם חסר משמעות מבחינת זה שוויתרו לו. הוא רואה בכך הזדמנות להכות שוב.
יש פה כמו כמה סוגיות מעניינות. למשל : האם קל יותר למציע לוותר על דברים של אחרים? שהרי המציע לעולם לא ניזוק. מה איכפת לו להציע , שהרי הוא לא יישא בתוצאות.
האם הוויתור הוא נכון כדי "לשחרר עצמך" ?
האם לא נכון יהיה לעמוד על שלך , אם אתה מבין שאין לך בצד השני פרטנר לוויתור שלך?
אני מכיר מישהו שהציע לאחר "לוותר על הכל ". וכשהוא עצמו קיבל דו"ח חנייה ...נלחם ברשות המקומית כמו אריה.
הוא כבר יראה להם מה זה .
אמרתי לו ,יא חביבי "תוותר" מה זה 100 שקל דו"ח ,אתה מוציא מכתבים ,טלפונים ובלגן.
באופן אישי אני סבור לעיתים שהמציעים באים מקום טוב, אבל יש בזה מצד שני גם צביעות בעיקר כשזה לא נוגע להם וקל מאד בהבל פה לזרוק הצעות .
מתי נכון "לוותר" או לרדת מעץ? מתי לא נכון?
מה דעתכם?
```````````````````````````````````````````````````````````````
זמן הוא כסף גם נכון? כך שאעשה את זה הפעם קצר יותר.
כנראה הסיפור שלך הוא: זה היה סיפור של חורף לא יותר...
הבאת לנו סיפור על יחסים שבינו לבינה , על חברות , וויתור,עצה, עידוד,
וסיימת בכסף. ואתה עוד מגדיל (גם את הסכום)ועונה לי על פרידה
מ -100,000 שקלים, גדול עלי! זתומרת קטונתי מלהבין.
אה ועוד שורה משיר: לילה בלי כוכב... זה כמו צהריים בלי כוכב.
האמת שלא בדיוק הבנתי מה את לא מבינה .אנסה שוב
בדוגמה שהצגתי המספרים לא חשובים -חשובות הפרופורציות. נניח שאומרים לך שאת צריכה לוותר על הבית שלך כדיי שיהיה לך שקט. שאלתי אם זה הוגן שהמשכנע יצע לך דבר כזה כשאת יודעת שהוא היה נוקט בצעד כזה אולי בחלום.
הוא מצידו רואה בכך וויתור בעוד שיכול להיות חורבן בית
ברור שכל אחד יעשה מה בראש לו .
/null/text_64k_1#