נוגה VS מאדים

מתן עצות פרקטיות לפיתרון VS אוזן קשבת והינהון אמפטי

הבעיה שלאחר קריאת הספר (גברים ממאדים וזה)

ולאחר כל כך הרבה אסטרוגן בירקות ..

אני קודם כל מקשיב ומנסה להבין מה מי שמולי מבקש/ת ...

אני הכי מזדהה עם התגובה של יונת (בעצם עם שתיהן ) - לי מאד חשובה קודם כל האמפתיה ורק אח"כ העצות הפרקטיות ועל כן אני נוהגת כך גם עם אחרים (וכמובן שלעיתים זה הכי לא מתאים לאדם שמולי)

כשמשיאים לי עצות פרקטיות בנקודה בה אני עדיין כואבת ומגיבה רגשית למשהו שקרה, זה רק מעצבן אותי יותר ולא מאפשר לי להקשיב למה שהאדם אומר ועל כן גם אם יאמר את הדבר הכי נכון לעשותו, לא אהיה שם בכלל להקשיב ואפילו איפגע ממנו עוד יותר.

עבורי חיבוק ו/או אמירה של: אני איתך, אני מבין/נה את תחושותייך היא הכי חשובה. אחרי שאני נרגעת רגשית, אני מסוגלת להקשיב לעצות פרקטיות. 

להכיל, או רק להקשיב לאדם שחשוב לך ונמצא במצוקה זה לפעמים הרבה יותר קשה ודורש מאיתנו איפוק, אבל לפעמים זה כל מה שדרוש, אי ההבנות קורות כשאנחנו לא ברורים, אז השיטה שלי לומר בפירוש למי שקרוב לי - אני לא רוצה עצה אני רוצה רק שתקשיב/י לי.

כמוך כמוני

פרקטית

וזה ממש לא שולל אמפטיות

מעבר לזה, מי שמכיר אותי יודע

שאם הוא רוצה רק אמפתיה הוא מודיע מראש

צטט: .יעקב 2012-11-12 18:44:15

 

יעקוב ו-נורית

 

חייכתי  מהתייחסותך למשפט, 

משחק מילים חמוד ומעורר אך יש בו "תעתוע לוגי"....

ונדמה ש"נפלת" בתעתוע הלז.

אסביר עצמי -

 

מרגע שאדם אינו אוכל "משהו", המשהו הזה אינו יכול לשמש "האוכל שלו "

 

אם איני אוכל "זנב סוס על גחלים לוחשות"......  המשמעות היא ש-"זנב סוס" איננו האוכל שלי.

 

לסיכום -

לוגית - אלו שני משפטים, שאין שום קשר ביניהם, זולת השימוש באותן אותיות שורש.

אך בהחלט חמוד ומעורר משחק המילים, ומשעשע עוד יותר "התעתוע הלוגי" 

אשר תמיד משמש בתקשורת מבודחת.

 

גוטה נכט!

 

 

 

נורית, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הנדירה כדי לברר איתך נקודה שמדירה שינה מעיניי.

את כותבת, כחתימה : "לא אוכלת אוכל, שהאוכל שלי אוכל.".

זה אומר שאת אוכלת אוכל שהאוכל שלך לא אוכל, נכון ?

אני מבין שאת לא אוכלת חסה כי פרה אוכלת חסה.

אבל חסה לא אוכלת פרה, אז למה את לא אוכלת חסה ?

קשה, קשה איתך .

יעקב

צטט: מלקט מחשבות 2012-11-12 22:41:46

צטט: .יעקב 2012-11-12 18:44:15

 

יעקוב ו-נורית

 

חייכתי  מהתייחסותך למשפט, 

משחק מילים חמוד ומעורר אך יש בו "תעתוע לוגי"....

ונדמה ש"נפלת" בתעתוע הלז.

אסביר עצמי -

 

מרגע שאדם אינו אוכל "משהו", המשהו הזה אינו יכול לשמש "האוכל שלו "

 

אם איני אוכל "זנב סוס על גחלים לוחשות"......  המשמעות היא ש-"זנב סוס" איננו האוכל שלי.

 

לסיכום -

לוגית - אלו שני משפטים, שאין שום קשר ביניהם, זולת השימוש באותן אותיות שורש.

אך בהחלט חמוד ומעורר משחק המילים, ומשעשע עוד יותר "התעתוע הלוגי" 

אשר תמיד משמש בתקשורת מבודחת.

 

גוטה נכט!

 

 

 

נורית, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הנדירה כדי לברר איתך נקודה שמדירה שינה מעיניי.

את כותבת, כחתימה : "לא אוכלת אוכל, שהאוכל שלי אוכל.".

זה אומר שאת אוכלת אוכל שהאוכל שלך לא אוכל, נכון ?

אני מבין שאת לא אוכלת חסה כי פרה אוכלת חסה.

אבל חסה לא אוכלת פרה, אז למה את לא אוכלת חסה ?

קשה, קשה איתך .

יעקב

הגשת העזרה היא  אחד מן הקודים הבסיסים שיש לאדם החברתי,

 ואין זה משנה כלל וכלל מידת קרבתו של הנזקק.

הנטייה הראשונית שלך, כדבריך, היא טבעית, אינטואיטיבית.

כך ש....

גם כששנוא נפשי נמצא במצוקה, מתרחשת הנטייה הזו.

וכבר היו דברים מעולם.

אמפטיה היא בשום אופן לא  "כלי" שבעזרתו מגיעים לפתרון.

היא לכל היותר קטליזטור המעורר מציאת "הכלי".

חלומות פז

כשאדם נזקק לעזרה בכדי לקום, אמפטיה דווקא משאירה אותו למטה. נותנת לו הצדקה להשאר שם.
להעניק אמפטיה זה הערכת מצב של של הנותן שלמקבל כדאי להשלים עם העובדה שכאן כבר לא יצמח דשא.

כבר כמה פעמים שחטפתי מהקרובים לי ביותר - בתי, בנזוגי, חברות קרובות - על שמיהרת לייעץ בפתרונות מעשיים, בעוד הם רק רצו שאקשיב. 

ודווקא מתוך אמפטיה: כשאדם קרוב לי שרוי במצוקה אני ישר חושבת כמו שהייתי  חושבת אילו אני הייתי במצב הזה, ואני הרי יודעת שהדרך להחלץ ממנו היא מעשית.

כנראה שאת מתכוונת  ל"וונטלציה"..