קיימות שתי  גישות , שונות עקרונית, לתכנון וניהול קריירה. האחת, מנסה לנבא מה תהיינה הקרירות המבוקשות בשנים הקרובות ומציעה לבסס את תכנון הקרירה האישית על פי תחזיות.

דוגמא לגישה זו וצפי מעניין על המקצועות העתידים להיות מבוקשים לעומת אלה שיהיו פחות מבוקשים בעשור הקרוב, תוכלו למצוא בפוסט המעניין של אשר עידן 'המקצועות המבוקשים בעשור הבא: קריירה 2.0'

מה היא גישתך?.

אני בעד הגישה השניה כמובן שהיא אפיק לביטוי עצמי והגשמה

גישה זאת נדרשת לה הכנה , אימון ולימוד

האם אכן אלה כלולים בתוך העיצוב החינוכי  שלנו

זאת השאלה , ותשובה לי לצערי אין 

לאחר שקראתי את הפוסט של ד"ר אשר עידן ושלך אוכל לומר כי הגישה השניה מדברת אלי יותר.

יחד עם זאת נדמה לי ששתי הגישות אינן בהכרח מנוגדות זו לזו, ויכולות לדור בשלום זו לצד זו. לדעתי לשתיהן יש מקום. 

הניסיון לחזות את ההתפתחויות או לפחות את הכיוון שלהן הוא אנושי וטבעי והוא קיים ברמת הפרט והארגון. עד כמה יש להתבסס על תחזיות כאלה בתכנון קפדני של צעדינו זו לדעתי שאלה אחרת.

ראה גם התייחסותי לפוסט שלך, שם יש אזכור של סדנת מנהלים העוסקת בתכנון תוך כדי תנועה ומשחק.

קראתי בעיון רב את מאמרך. אני חושבת שהמשפט החשוב הוא

שחשוב שתהיה ב"יכולתנו ללמוד ולתקן את מה שתכננו תחילה לנוכח מה שלמדנו בזמן T3, 4, 5, 6"

כי כמו שאומרים ביידיש "אדם מתכנן ואלוהים צוחק". מה שיש לי להוסיף (וזה מתקשר למה שכתבה לאה בתגובה), שלדעתי הרבה אנשים מתקשים לעמוד במתח הנוצר כתוצאה מהשינויים ואירועים בלתי מתוכננים שקורים לנו. וזה למשל משהו שהייתי רוצה שבשיעורי העשרה במערכת החינוך יעבדו עליו. חיזוק האיתנות של אדם מול שינויים. לדעתי עבודה על כך מגיל צעיר יכולה לעזור.

לגבי הליכה לפי כישורים או לפי תחזיות של מקצועות נדרשים בעתיד. אני חושבת שבסופו של דבר, אדם גם אם ילך אחרי התחזיות וילמד ויעבוד במקצוע נדרש, יהיה עצוב אחרי כמה זמן, כי הוא ילחם כל הזמן נגד האופי שלו. זה לא אומר שיש לקחת אתגרים, אבל צריך להיות ריאליים ולדעת במה אני טוב, כי אז יש כוח להתמיד ולהתאמץ.

דוגמא אישית- אני מתארת לעצמי שבתחומים מאוד ריאליים הייתי מאוד עצובה אחרי כמה זמן, כי הייתי משקיעה כפול (או יותר) שעות מכל אדם אחר במקצוע, ומגיעה לאותה תוצאה כמו אדם שיש לו את הכישורים הטבעיים לכך. אז אני לא חושבת שהלחץ, חוסר שעות לעצמך, והמתח יהיו שווים זאת.

אני באמת חושב ששתי הגישות קומפלימנטריות-משלימות זו את זו

יחד עם זאת, הבה נשאל:

למה כל קוראי ד.מ.קפה אינם מתכננים להיות רועי צאן, או להיות מעתיקי ספרים בקסת ודיו, או נהגי כרכרות בכרך הלונדוני, או לוחמי חרבות בקרב הבא נגד חיזבללה????

אנו לא מתכננים קרירה של רועי צאן, לוחמי חרבות, עגלוני סוסים וכותבי מגילות, כי אנחנו יודעים בוודאות שאלו הם מקצועות העבר. לא משנה כמה אנחנו גאונים (אין דבר כזה, אבל אני מדבר בשפת העבר כרגע) או בעלי כוח רצון, לא נוכל להתפרנס מארבעת מקצועות העבר הנ"ל.

כך אני טוען לגבי מקצועות כמו מורים, מרצים, פועלי טקסטיל, גנרלים של טנקים ולוחמת יבשה, עיתונאי נייר, משכירי דיסקים, פרסומאי מותגים וכו', שהם עגלונים בעולם של הדור הבא.

אני רואה היום שהם לא רלבנטיים. אלה שלא רואים זאת, זה בגלל שהם נאחזים בעבר ולא רוצים ופוחדים להתבונן בהווה באומץ אישי או ציבורי. אני לא אומר זאת מתוך ראיית העתיד. אני לא עתידן (חוקר עתיד), אלא עבריין (חוקר עבר). אני אומר זאת מתוך ראיית העבר 1964 מקלוהן "להבין את המדיה" 1980 טופלר "הגל השלישי" המקצועות העגלוניים מתו כבר בעבר ב1960-1980, כמו הסולטן התורכי וכמו ברז'נייב אנו נאחזים בצורה טראגית בקונספציית 67 כשאנחנו יום אחד לפני מחדל 1973

צטט: אלי כהן 2008-01-06 07:45:46

לאחר שקראתי את הפוסט של ד"ר אשר עידן ושלך אוכל לומר כי הגישה השניה מדברת אלי יותר.

 

יחד עם זאת נדמה לי ששתי הגישות אינן בהכרח מנוגדות זו לזו, ויכולות לדור בשלום זו לצד זו. לדעתי לשתיהן יש מקום. 

 

הניסיון לחזות את ההתפתחויות או לפחות את הכיוון שלהן הוא אנושי וטבעי והוא קיים ברמת הפרט והארגון. עד כמה יש להתבסס על תחזיות כאלה בתכנון קפדני של צעדינו זו לדעתי שאלה אחרת.

 

ראה גם התייחסותי לפוסט שלך, שם יש אזכור של סדנת מנהלים העוסקת בתכנון תוך כדי תנועה ומשחק.

צטט: ד"ר אשר עידן 2008-01-06 11:22:54

.... כך אני טוען לגבי מקצועות כמו מורים, מרצים, פועלי טקסטיל, גנרלים של טנקים ולוחמת יבשה, עיתונאי נייר, משכירי דיסקים, פרסומאי מותגים וכו', שהם עגלונים בעולם של הדור הבא.  אני רואה היום שהם לא רלבנטיים. ...

אני לגמרי לא מסכימה עם הפסקה הזו - ללא מורים לא יהיה מי שייתן את הבסיס הלימודי לילדים, מה שיחייב הורים לנטוש את שוק העבודה בעצמם על מנת להשקיע בחינוך. נשמע די אבסורדי, אלא אם עוברים קודם לכן לעולם אוטופי בו כולם עובדים רק 4 שעות ביום.

בלי המרצים לא יתקיים המחקר. אף אחד לא מוכן לשלם בעבור השערות שלא בטוח שיאוששו ויועילו ליצירת תוצר בטווח הקצר ולכן מוסד כמו האקדמיה חייב להשאר על מנת לרכז את הידע והמחקר.

מקצועות הטקסטיל (להוציא כמובן את מעצבי האופנה) לא רלוונטיים למי שגר במדינות המפותחות אך הם מאד רלוונטיים למי שחי במדינות שהגלובליזציה הפכה למשתלמות לייצור טקסטיל. לא מדובר בשוק שנעלם אלא בשוק שהחליף את האזורים הדומיננטיים בהם הוא נוצר.

גנרלים של טנקים ולוחמת יבשה יהיו חייבים להתקיים כל עוד למדינות אכפת מחיי אדם של אזרחים. פצצות ומטוסים מפילים בניינים והורסים ברדיוס רחב היקף ביחס ללוחמת שטח שהיא כירורגית יותר ולכן הסיכוי הגדול שהיא לא תעלם (כפי שגם הוכיחה מלחמת לבנון השנייה).

עיתונאי הנייר מתקיימים יפה מאד גם בעידן האינטרנט, ולראייה רק ממשיכים לצאת עיתונים חדשים והיקף המוספים רק גדל. את ההסבר מספק טובי ארבל בפוסט בבלוג שלו שעונה לשם הווידאו לא הרג את כוכבי הרדיו.  

משכירי הדיסקים עדיין פה וסביר להניח שהם אפילו כאן כדי להשאר. בימים שבהם מחירי כרטיסי הקולנוע מרקיעים שחקים מחד, והאכיפה על הורדות הולכת וגדלה מאידך, הסיכוי שלהם להשאר סביר מאד.

פרסומאי מותגים הם אחד האנשים שהכי פחות סביר שיעלמו. אנחנו חיים בעולם של עודף מידע כך שאם אתה רוצה לבלוט עלייך לתרגם את המסר שלך לדבר מה קליט ועדיף ויזואלי שיסמל אחריו את מכלול המשמעויות של המוצר. תאורטיקנים כמו בודריאר טוענים אפילו

שטובין/מוצרים בקפיטליזם המאוחר איבדו את חשיבותם במושגים של שימוש/תועלת. במקום זה יש בפרסומות קשרים בין מסמנים (signifiers) לבין המוצרים באקראי. מייחסים למוצרים תכונות (מיניות, בטחון עצמי וכו') בל להתחשב בפונקציונאליות של המוצרים. הצרכן לא מתייחס לתועלת של המוצר אלא הוא קונה אותו כאקט אימפולסיבי הקשור לכל הסימנים של המוצר- צרכנות סימלית,  ולפי התאוריה שלו הכח של פרסומאי מותגים רק ייגדל.

בכדי לדעת אילו מקצועות יהיו לא רלוונטיים בעתיד צריך להכיר את מארג כל הטכנולוגיות הקיימות ואת כל החלופות, לחשב את ההסתברויות לנחיצותם ולקחת את אלו שההסתברות שלהם היא הקטנה ביותר כאופציות שיעלמו. אחרת, מדובר בסך הכל בניחוש לא מושכל.

סוני דאור

תודה על הביקורת הכי מעמיקה שקיבלתי בחודשים האחרונים. במיוחד המחצית האחרונה של הביקורת.

אחשוב על המחצית האחרונה של דברייך במשך הלילה ומחר אנסה להגיב לעומק

בשלב זה תגובה מהמותן: דברייך היו מבריקים עד אוקטובר 2005 , עד ל"מהפכת אוקטובר של המאה ה21". מאז, הזנב הארוך , העולם השטוח, ווב 2.0 זרקו את כולנו לפוסט-מודרניזם וחילצו אותנו מ500 שנות הטעות ההיסטורית הקרוייה מודרניזם: תקשורת המונים, חינוך המוני וייצור ההמון ההומוגני מתוך הקהילות ההטרוגניות של ימי הביניים

צטט: soni deor 2008-01-06 18:52:22

 

צטט: ד"ר אשר עידן 2008-01-06 11:22:54

.... כך אני טוען לגבי מקצועות כמו מורים, מרצים, פועלי טקסטיל, גנרלים של טנקים ולוחמת יבשה, עיתונאי נייר, משכירי דיסקים, פרסומאי מותגים וכו', שהם עגלונים בעולם של הדור הבא.  אני רואה היום שהם לא רלבנטיים. ...

 

אני לגמרי לא מסכימה עם הפסקה הזו - ללא מורים לא יהיה מי שייתן את הבסיס הלימודי לילדים, מה שיחייב הורים לנטוש את שוק העבודה בעצמם על מנת להשקיע בחינוך. נשמע די אבסורדי, אלא אם עוברים קודם לכן לעולם אוטופי בו כולם עובדים רק 4 שעות ביום.

 

בלי המרצים לא יתקיים המחקר. אף אחד לא מוכן לשלם בעבור השערות שלא בטוח שיאוששו ויועילו ליצירת תוצר בטווח הקצר ולכן מוסד כמו האקדמיה חייב להשאר על מנת לרכז את הידע והמחקר.

 

מקצועות הטקסטיל (להוציא כמובן את מעצבי האופנה) לא רלוונטיים למי שגר במדינות המפותחות אך הם מאד רלוונטיים למי שחי במדינות שהגלובליזציה הפכה למשתלמות לייצור טקסטיל. לא מדובר בשוק שנעלם אלא בשוק שהחליף את האזורים הדומיננטיים בהם הוא נוצר.

 

גנרלים של טנקים ולוחמת יבשה יהיו חייבים להתקיים כל עוד למדינות אכפת מחיי אדם של אזרחים. פצצות ומטוסים מפילים בניינים והורסים ברדיוס רחב היקף ביחס ללוחמת שטח שהיא כירורגית יותר ולכן הסיכוי הגדול שהיא לא תעלם (כפי שגם הוכיחה מלחמת לבנון השנייה).

 

עיתונאי הנייר מתקיימים יפה מאד גם בעידן האינטרנט, ולראייה רק ממשיכים לצאת עיתונים חדשים והיקף המוספים רק גדל. את ההסבר מספק טובי ארבל בפוסט בבלוג שלו שעונה לשם הווידאו לא הרג את כוכבי הרדיו.  

 

משכירי הדיסקים עדיין פה וסביר להניח שהם אפילו כאן כדי להשאר. בימים שבהם מחירי כרטיסי הקולנוע מרקיעים שחקים מחד, והאכיפה על הורדות הולכת וגדלה מאידך, הסיכוי שלהם להשאר סביר מאד.

 

פרסומאי מותגים הם אחד האנשים שהכי פחות סביר שיעלמו. אנחנו חיים בעולם של עודף מידע כך שאם אתה רוצה לבלוט עלייך לתרגם את המסר שלך לדבר מה קליט ועדיף ויזואלי שיסמל אחריו את מכלול המשמעויות של המוצר. תאורטיקנים כמו בודריאר טוענים אפילו

שטובין/מוצרים בקפיטליזם המאוחר איבדו את חשיבותם במושגים של שימוש/תועלת. במקום זה יש בפרסומות קשרים בין מסמנים (signifiers) לבין המוצרים באקראי. מייחסים למוצרים תכונות (מיניות, בטחון עצמי וכו') בל להתחשב בפונקציונאליות של המוצרים. הצרכן לא מתייחס לתועלת של המוצר אלא הוא קונה אותו כאקט אימפולסיבי הקשור לכל הסימנים של המוצר- צרכנות סימלית,  ולפי התאוריה שלו הכח של פרסומאי מותגים רק ייגדל.

בכדי לדעת אילו מקצועות יהיו לא רלוונטיים בעתיד צריך להכיר את מארג כל הטכנולוגיות הקיימות ואת כל החלופות, לחשב את ההסתברויות לנחיצותם ולקחת את אלו שההסתברות שלהם היא הקטנה ביותר כאופציות שיעלמו. אחרת, מדובר בסך הכל בניחוש לא מושכל.

אני שמחה שיש כאן דיון נוסף שגורם לכולנו להפעיל את השכל! ומתנהל דיאלוג בין חברי הקהילה.

ד"ר אשר עידן, אני מקווה שאתה הולך לככב את סוני דאור. מה גם לה מגיע עידוד לא? ובקפה עידוד זה כוכב.

מקווה שדברי מתקבלים ברוח טובה.

צטט: ד"ר אשר עידן 2008-01-06 22:32:38

סוני דאור

תודה על הביקורת הכי מעמיקה שקיבלתי בחודשים האחרונים. במיוחד המחצית האחרונה של הביקורת.

אחשוב על המחצית האחרונה של דברייך במשך הלילה ומחר אנסה להגיב לעומק

בשלב זה תגובה מהמותן: דברייך היו מבריקים עד אוקטובר 2005 , עד ל"מהפכת אוקטובר של המאה ה21". מאז, הזנב הארוך , העולם השטוח, ווב 2.0 זרקו את כולנו לפוסט-מודרניזם וחילצו אותנו מ500 שנות הטעות ההיסטורית הקרוייה מודרניזם: תקשורת המונים, חינוך המוני וייצור ההמון ההומוגני מתוך הקהילות ההטרוגניות של ימי הביניים

הפוסט מודרניזם חשף רק את מה שהיה והליקויים בו, הביקורת הכי גדולה על הפוסט מודרניזם אומרת שהוא מעולם לא הביא עימו אלטרנטיבות קונקרטיות ולכן קשה לי להגדיר את התפיסה הפוסט מודרניסטית כתפיסה שמחליפה משהו.

מצד אחד יש עידוד רב לכיוון אינדיבידואליזם, אבל הגלובליזציה אומרת כיום להרבה יותר אנשים מאי פעם מה נכון ולא נכון בכל התחומים מבגדים ומושאי הערצה ועד אפיקי השקעה.

מקהילות הטרוגניות המבוססות על מיקום אנו הופכים לקהילות הטרוגניות המבוססות על אמונה ומתקשרות עם חברים לא דרך כיכר השוק אלא דרך האינטרנט.

ועם כל הכבוד למהפכת אוקטובר, אנחנו נוטם לשכוח שחלק לא מבוטל מכדור הארץ לא נחשף עדיין לטכנולוגיות או נחשף אליהן בצורה מפוקחת שלטונית בהיותנו חלק מהמדינות המפותחות ויורוצנטרים לא קטנים.

תודה על הכוכב, על העידוד מהעלמה מריון, ועל שיחה אינטיליגנטית ומפרה :)

לסוני דאור

לא הספקתי להכין משהו יסודי להודעתך הקודמת והנה כבר אותגרתי מהודעתך השנייה החדשה

א. הפוסטמודרנים בהחלט מציעים אלטרנטיבות למודרניזם בכל תחומי החיים! אלה המודרנים שטוענים שלפוסטמודרנים אין אלטרנטיבות.

הנה רשימה תמצית שמציעים כמה חוקרים פוסטמודרנים

קוהן ופייראבנד: דיאלוג בהוראת המדעים

ב. דווקא ווב 2.0 הוא מאוד לא יורו-צנטרי בגלל הדיברה הראשונה מבין עשרת הדברות הראשונות שלו: "תוכן משתמשים, ולא תוכן תאגידים" פירוש הדבר שכל קהילה והקול שלה והנארטיב שלה! תיראי איזו התאמה יש בין ווב 2.0 לפוסטמודרניזם ולפלורליזם.

השילוב בין העולם השטוח שבו המזרח (סין והודו) כבר ניצחו את המערב (ארה"ב ואירופה), לבין חוק הזנב הארוך יוצר משהו חדש לגמרי

Flat Word + Long Tail = Flatail

צטט: soni deor 2008-01-06 22:57:49

 

צטט: ד"ר אשר עידן 2008-01-06 22:32:38

סוני דאור

תודה על הביקורת הכי מעמיקה שקיבלתי בחודשים האחרונים. במיוחד המחצית האחרונה של הביקורת.

אחשוב על המחצית האחרונה של דברייך במשך הלילה ומחר אנסה להגיב לעומק

בשלב זה תגובה מהמותן: דברייך היו מבריקים עד אוקטובר 2005 , עד ל"מהפכת אוקטובר של המאה ה21". מאז, הזנב הארוך , העולם השטוח, ווב 2.0 זרקו את כולנו לפוסט-מודרניזם וחילצו אותנו מ500 שנות הטעות ההיסטורית הקרוייה מודרניזם: תקשורת המונים, חינוך המוני וייצור ההמון ההומוגני מתוך הקהילות ההטרוגניות של ימי הביניים

 

הפוסט מודרניזם חשף רק את מה שהיה והליקויים בו, הביקורת הכי גדולה על הפוסט מודרניזם אומרת שהוא מעולם לא הביא עימו אלטרנטיבות קונקרטיות ולכן קשה לי להגדיר את התפיסה הפוסט מודרניסטית כתפיסה שמחליפה משהו.

 

מצד אחד יש עידוד רב לכיוון אינדיבידואליזם, אבל הגלובליזציה אומרת כיום להרבה יותר אנשים מאי פעם מה נכון ולא נכון בכל התחומים מבגדים ומושאי הערצה ועד אפיקי השקעה.

מקהילות הטרוגניות המבוססות על מיקום אנו הופכים לקהילות הטרוגניות המבוססות על אמונה ומתקשרות עם חברים לא דרך כיכר השוק אלא דרך האינטרנט.

 

ועם כל הכבוד למהפכת אוקטובר, אנחנו נוטם לשכוח שחלק לא מבוטל מכדור הארץ לא נחשף עדיין לטכנולוגיות או נחשף אליהן בצורה מפוקחת שלטונית בהיותנו חלק מהמדינות המפותחות ויורוצנטרים לא קטנים.

 

תודה על הכוכב, על העידוד מהעלמה מריון, ועל שיחה אינטיליגנטית ומפרה :)

צטט: ד"ר אשר עידן 2008-01-07 11:04:42

לסוני דאור

לא הספקתי להכין משהו יסודי להודעתך הקודמת והנה כבר אותגרתי מהודעתך השנייה החדשה

 

א. הפוסטמודרנים בהחלט מציעים אלטרנטיבות למודרניזם בכל תחומי החיים! אלה המודרנים שטוענים שלפוסטמודרנים אין אלטרנטיבות.

הנה רשימה תמצית שמציעים כמה חוקרים פוסטמודרנים

 

ניטשה: דיאלוג בין מריונטות היידגר: הדיאלוג עם הטבע לאקאן: "הדיאלוג" של שיח האדון בודריאר על הדיאלוג המודרני: סימולקרה וסימולוג פוקו: הדיאלוג בעולם של כוח/ידע מקלוהן: המדיום הוא הדיאלוג ויטגנשטיין ווינץ': המונולוג של האנתרופולוג המודרני דרידה: הדקונסטרוקציה של הדיאלוג הסוקרטי וריליו: המרחב המיתי המולטילוגי לוינס: הדיאלוג הפוסט-רציונאלי עם הפנים 

קוהן ופייראבנד: דיאלוג בהוראת המדעים

ב. דווקא ווב 2.0 הוא מאוד לא יורו-צנטרי בגלל הדיברה הראשונה מבין עשרת הדברות הראשונות שלו: "תוכן משתמשים, ולא תוכן תאגידים" פירוש הדבר שכל קהילה והקול שלה והנארטיב שלה! תיראי איזו התאמה יש בין ווב 2.0 לפוסטמודרניזם ולפלורליזם.

השילוב בין העולם השטוח שבו המזרח (סין והודו) כבר ניצחו את המערב (ארה"ב ואירופה), לבין חוק הזנב הארוך יוצר משהו חדש לגמרי

Flat Word + Long Tail = Flatail

לא קראתי את חלק מן ההוגים המצוינים אבל מבין אלו שכן קראתי לא מצאתי את האלטרנטיבה. מצאתי רק את הביקורת כמו זו של פוקו שאומרת שמוקדי הכח מבוזרים אך לא אומרת האם זה טוב או רע והאם זה יכול להשתנות, את זו של בודריאר שאומרת שדברים הפכו לסימולקרה - מסמן חסר משמעות מאחוריו, ושהמדיה משפיעה החוצה ולא רק מושפעת ממה שקורה. את דרידה, ניטשה ולאקאן לא קראתי אבל הציגו בפני את משנתם ועד כמה שהציגו אותה בפני היא לא מספקת אלטרנטיבות אלא ביקורת וניתוח. את שאר המכובדים שציינת לא קראתי ולכן לא אוכל לחוות דעה על המשנה שלהם, אך אשמח בהחלט לקבל את החלופות שהם מציעים במידה והם עושים זאת.

היורו צנטריות לא מתבטאת דווקא בתוכן תאגידים אלא בתכנים שמטיפים למודלי יופי מערביים, ליצירת קישור בין הנאה למותגים כמו קוקה קולה ומקדונלדס וכמו שכבר ציינתי למה נכון או לא נכון מבחינות תרבות (גם אם זו תרבות נמוכה באופן יחסי). ניתן למצוא ברשת את כל תתי הקבוצות אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש בה נראטיב דומיננטי שקובע מה נחשב יותר. פוקו עצמו טוען שתמיד יש עוד נראטיבים לצד הנראטיב השולט ולכן דבר בעצם לא השתנה.

הטענה שהודו וסין נצחו את המזרח לא ממש ברורה לי - מאיזו מבחינה אתה טוען זאת? כפי שאני רואה זאת, הודו וסין הפכו לקולוניות העבדים החדשות עקב הגלובליזציה. הייצור בענפים שלמים של התעשייה עבר אליהם בשל העלות הזולה יותר של עובדים שהן מציעות ואי אפשר להשוות אותם לחברות השפע שבהם אנחנו חיים.

אני חושבת שהווב 2.0 דווקא מחנך לקונפורמיות יותר מכל דבר אחר - לפני הגלובליזציה והווב 2.0 הנושאים החמים היו שונים בכל מדינה או לפחות בכל יבשת. כיום מה שחם בארה"ב מגיע דרך הרשת לכל העולם ומגדיר להרבה יותר אנשים מה השיח הנכון. השאיפה של הווב 2.0 כמו של הגלובליזציה היא עולם ללא גבולות שגרים בו אזרחי העולם. הגדרה כזו לא באמת נותנת צ'אנס לקולות השונים ולנראטיבים שלהם מכיוון שהיא מדרגת את מי ששונה ממנה כנחות ביחס אליה.

זה  נכון שליותר אנשים יש יכולת לחשוף את התכנים שלהם לאחרים אך אין להם כח שווה לעשות זאת כמו למי שיש בידו את היכולת לכוון דעת קהל. כך הדבר גם לגבי מוקדי הכח והייצור - המדינות הפחות מפותחות לא בוחרות מה ייוצר בהן, המדינות המפותחות בוחרות זאת עבורן בהתאמה לצרכים שלהן ולתועלת שיוכלו להפיק מכך. יש כבר סוציולוגים שטוענים שהגלובליזציה היא גלגול מחודש של הקולוניאליזם באפיקים אחרים אבל תחת אותו סיפור כיסוי של הבאת אזרחי כל העולם לרמה שווה.

הי סוני

קודם כל מגיע הרבה תודה לצבי לניר על האירוח שהוא מארח "שני נוסעים שמיניים" (ראית את הסרט הנוסע השמיני?) שהתלבשו לו על הפוסט שלו. אז צבי, סליחה שלא ביקשתי רשות

הנה נתונים על כך שהמזרח כבר ניצח את המערב, לפי הדיאלקטיקה של האדון והעבד, כמו שאנגליה הפריפריאלית ניצחה את אדוני העבר האימפריה העותמנית והודו, כך היום המזרח (צ'ינדיה = צ'יינה+אינדיה) מנצח את אירו-מריקה

הנה נתונים מדהימים (שהממשלה בישראל עוד לא שמעה עליהם):

1. 2005 הייתה שנת התפנית שבה התוצר של מדינות המזרח עבר את סך התוצר של המדינות המערב.
3. בשנתיים האחרונות, מדינות המזרח החלו להשפיע באופן ממשי על גורמים שפעם נחשבו כפנימיים במדינות המערב: אינפלציה, שער הריבית, שכר, רווחים.
5. התוצר העולמי בחמש השנים האחרונות גדל בממוצע ב3.2%, הגבוה ביותר בהיסטוריה. בעיקר בזכות צמיחת התוצר שלסין והודו.
7. מה שארה"ב ואנגליה עברו במאה ה19 וה20 במשך 50 שנה, סין עושה עכשיו ב9 שנים.
8. האינטרנט הופך יותר ויותר לגורם העיקרי ש"משטח" את העולם, כדברי תומס פרידמן בספרו רב ההשפעה "העולם הוא שטוח". לפני האינטרנט העולם היה כמו מגרש כדורגל שבו ארה"ב ואירופה היו בראש ההר ואילו סין והודו היו בעמק. ברור שהתוצאות של משחק כדורגל במגרש כה עקום, הן ברורות מראש, תמיד לרעת הקבוצה שלמטה.
10. אחוז ההשתתפות בכוח העבודה הגלובאלי הוכפל תוך עשור, דבר שגורם ל"הלם משאבי אנוש" בקרב רוב מנהלי משאבי האנוש ובקרב רוב הרגולטורים. זאת במיוחד לאור העבודה שעתודת כוח העבודה הצעיר במערב הולכת ואוזלת במהירות בשל צמצום הילודה והגידול העצום בפנסיונרים. כמו שנאמר באירופה יהיו בעשור הבא יותר עגלות זקנים מאשר עגלות תינוקות. לכן האירופאים ייבאו לא עובדים זרים אלא אזרחים זרים. לכן רוב אזרחי ארה"ב תוך שני עשורים לא יהיו לבנים אלא היספאנים-אסיאתים-אפריקאים.
12. ההיצע העצום של כוח עבודה, מוריד את האינפלציה שכן השכר בארה"ב ובאירופה עולה מאוד לאט. כך גם העברת השירות להודו והייצור לסין מוזיל מוצרים ושירותים. אך לעומת זאת התיעוש של שני מיליארד אסיאתים, מעלה את הביקוש לדלק ולתשומות תעשייתיות ומעלה את מחירי חומרי הגלם והאנרגיה.
14. כתוצאה מכך, צמיחת ההכנסה על ההון בחמש השנים האחרונות מהירה הרבה יותר מההכנסה על עבודה. לכן המתחים הפנימיים החברתיים במדינות העשירות יגדלו., והסולידאריות החברתית בהן תקטן.
16. בדיוק כמו בישראל: יותר ויותר נראה חיילים מהשורה מהפריפריה החברתית. ואילו המרכז החברתי-כלכלי יסתגר יותר ויותר בבועה.

צטט: soni deor 2008-01-07 12:01:45

 

צטט: ד"ר אשר עידן 2008-01-07 11:04:42

לסוני דאור

לא הספקתי להכין משהו יסודי להודעתך הקודמת והנה כבר אותגרתי מהודעתך השנייה החדשה

 

א. הפוסטמודרנים בהחלט מציעים אלטרנטיבות למודרניזם בכל תחומי החיים! אלה המודרנים שטוענים שלפוסטמודרנים אין אלטרנטיבות.

הנה רשימה תמצית שמציעים כמה חוקרים פוסטמודרנים

 

ניטשה: דיאלוג בין מריונטות היידגר: הדיאלוג עם הטבע לאקאן: "הדיאלוג" של שיח האדון בודריאר על הדיאלוג המודרני: סימולקרה וסימולוג פוקו: הדיאלוג בעולם של כוח/ידע מקלוהן: המדיום הוא הדיאלוג ויטגנשטיין ווינץ': המונולוג של האנתרופולוג המודרני דרידה: הדקונסטרוקציה של הדיאלוג הסוקרטי וריליו: המרחב המיתי המולטילוגי לוינס: הדיאלוג הפוסט-רציונאלי עם הפנים 

קוהן ופייראבנד: דיאלוג בהוראת המדעים

ב. דווקא ווב 2.0 הוא מאוד לא יורו-צנטרי בגלל הדיברה הראשונה מבין עשרת הדברות הראשונות שלו: "תוכן משתמשים, ולא תוכן תאגידים" פירוש הדבר שכל קהילה והקול שלה והנארטיב שלה! תיראי איזו התאמה יש בין ווב 2.0 לפוסטמודרניזם ולפלורליזם.

השילוב בין העולם השטוח שבו המזרח (סין והודו) כבר ניצחו את המערב (ארה"ב ואירופה), לבין חוק הזנב הארוך יוצר משהו חדש לגמרי

Flat Word + Long Tail = Flatail

 

לא קראתי את חלק מן ההוגים המצוינים אבל מבין אלו שכן קראתי לא מצאתי את האלטרנטיבה. מצאתי רק את הביקורת כמו זו של פוקו שאומרת שמוקדי הכח מבוזרים אך לא אומרת האם זה טוב או רע והאם זה יכול להשתנות, את זו של בודריאר שאומרת שדברים הפכו לסימולקרה - מסמן חסר משמעות מאחוריו, ושהמדיה משפיעה החוצה ולא רק מושפעת ממה שקורה. את דרידה, ניטשה ולאקאן לא קראתי אבל הציגו בפני את משנתם ועד כמה שהציגו אותה בפני היא לא מספקת אלטרנטיבות אלא ביקורת וניתוח. את שאר המכובדים שציינת לא קראתי ולכן לא אוכל לחוות דעה על המשנה שלהם, אך אשמח בהחלט לקבל את החלופות שהם מציעים במידה והם עושים זאת.

 

היורו צנטריות לא מתבטאת דווקא בתוכן תאגידים אלא בתכנים שמטיפים למודלי יופי מערביים, ליצירת קישור בין הנאה למותגים כמו קוקה קולה ומקדונלדס וכמו שכבר ציינתי למה נכון או לא נכון מבחינות תרבות (גם אם זו תרבות נמוכה באופן יחסי). ניתן למצוא ברשת את כל תתי הקבוצות אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש בה נראטיב דומיננטי שקובע מה נחשב יותר. פוקו עצמו טוען שתמיד יש עוד נראטיבים לצד הנראטיב השולט ולכן דבר בעצם לא השתנה.

 

הטענה שהודו וסין נצחו את המזרח לא ממש ברורה לי - מאיזו מבחינה אתה טוען זאת? כפי שאני רואה זאת, הודו וסין הפכו לקולוניות העבדים החדשות עקב הגלובליזציה. הייצור בענפים שלמים של התעשייה עבר אליהם בשל העלות הזולה יותר של עובדים שהן מציעות ואי אפשר להשוות אותם לחברות השפע שבהם אנחנו חיים.

 

אני חושבת שהווב 2.0 דווקא מחנך לקונפורמיות יותר מכל דבר אחר - לפני הגלובליזציה והווב 2.0 הנושאים החמים היו שונים בכל מדינה או לפחות בכל יבשת. כיום מה שחם בארה"ב מגיע דרך הרשת לכל העולם ומגדיר להרבה יותר אנשים מה השיח הנכון. השאיפה של הווב 2.0 כמו של הגלובליזציה היא עולם ללא גבולות שגרים בו אזרחי העולם. הגדרה כזו לא באמת נותנת צ'אנס לקולות השונים ולנראטיבים שלהם מכיוון שהיא מדרגת את מי ששונה ממנה כנחות ביחס אליה.

 

זה  נכון שליותר אנשים יש יכולת לחשוף את התכנים שלהם לאחרים אך אין להם כח שווה לעשות זאת כמו למי שיש בידו את היכולת לכוון דעת קהל. כך הדבר גם לגבי מוקדי הכח והייצור - המדינות הפחות מפותחות לא בוחרות מה ייוצר בהן, המדינות המפותחות בוחרות זאת עבורן בהתאמה לצרכים שלהן ולתועלת שיוכלו להפיק מכך. יש כבר סוציולוגים שטוענים שהגלובליזציה היא גלגול מחודש של הקולוניאליזם באפיקים אחרים אבל תחת אותו סיפור כיסוי של הבאת אזרחי כל העולם לרמה שווה.

אשר ידידי,

הווכוח שהתפתח ביניכם הוא תענוג צרוף........אנא המשיכו......

צבי לניר