בין דודו של המונח "פשרה" הוא – "וויתור"
אנשים רבים מבלבלים בין שני המונחים הללו.
ובכן – היחס שבין "פשרה" לבין "וויתור"
הוא בדיוק כמו היחס שבין "סינתיזה" לבין "סימביוזה"
להלן:
"סינתיזה" - היא יצירת ה-שלם מחלקים שונים שאינם מתמזגים = (פשטידת אורז וחיטה)
"סימביוזה" – היא יצירת ה-שלם מחלקים שונים המתמזגים זה בזה = ( רוטב עגבניות ומים)
"ויתור " = הוא יותר דחיית מימוש רצון, על ציר הזמן, אך לא היעלמותו של הרצון.
"פשרה" = הוא יותר ביטול הרצון ביחידת הזמן, ויצירת רצון אחר.
לסיכום =
על מנת שמערכת יחסים תשרוד, צריך שיתרחשו בה הרבה מאוד "פשרות",
תחושת ה"ויתור" בכל מערכת, מייצרת תסכולים אשר פורצים על ציר הזמן בהמשך.
ולשאלתך –
אין שום "פשרה" שהיא למען הזולת,
אין שום מעשה שאדם עושה שאיננו קודם כל למען עצמו.
עדיין לא נמצאה הוכחה מוחשית לאלטרואיזם.
יום נפלא.
/null/text_64k_1#