לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו לכל איש יש שם שנתנו לו עונות השנה ונתן לו עיוורונו לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו.
הבן שלי קרוי על שם סבי ז"ל. שם קצת "עתיק", זה דווקא יפה בעיניי שחוזרים גם לשמות שורשיים יותר לצד שמות סופר- חדשניים. כך שבגינה את שומעת הורים קוראים ל"אלישע" ,"נגה" ו"נעומי" כמו גם ל"דין" "צוף" ו" ריף"...יש קסם בחיבור הזה. כשהחלטנו על השם אז היו קצת הרמות גבות מסביב כמו "בסדר, תכבדי את זכר סבך-אבל למה לא כשם שני?" או אנשים שאמרו שזה נשמע "דוסי" לתת לילד שם כזה- אבל הי! גם סבא שלי היה ילד פעם עם "שם כזה" לא? בפועל- מהרגע שהחלטנו על השם סופית וקבענו אותו- אנשים מתייחסים לזה הכי טבעי שאפשר. השם שלי - שמי שדיבר איתי בפרטי יודע אותו- הוא שם"על זמני" כזה, די ישן ,אבל עם צליל צעיר-והכי חשוב בשום מחזור אין יותר מידי- ילדות /נשים שנקראות ככה, בניגוד לשמות כמו "נעה" או "מאיה" - בכל מקום שאני נצאת בדרך כלל אני היחידה עם השם הזה- כך שאני מבסוטה(((-:
אני נקרא על שם אח של אבי שניספה בשואה. אבי לא סיפר לי אף פעם למה על שם אחיו ולא אביו (ישעיהו).
אני חי בשלום עם השם שלי.
בתחילת שנות האלפיים, נדמה לי שב 2001, השם הנפוץ ביותר שניתן לתינוקות היה משה.
אני לא אוהב את הכינוי משה'לה (כך קראו לי כשהייתי קטן), לא אוהב את הכינוי מושון (נשמע לי כמו נמושה) ולא אוהב משה במלעיל (נשמע לי נורא). כל השאר מתקבל. רק חברים קרובים מרשים לעצמם לקרוא לי בכינוי כלשהו.
שם המשפחה המקורי הוא ברנדשפט ואף פעם לא אהבתי אותו במיוחד ולכן בחרתי שם עברי.
/null/text_64k_1#