צטט: סוסה _ פראית 2012-12-05 13:00:19
צטט: מיכליניב2 2012-12-05 12:50:30
הציפור הלאומית של סרילנקה.
תיזהרי שלא יאשימו אותך בהעלאת תמונות לעגניות 
אכן יפיוף אמיתי 
מעניין למה בממלכת הטבע הזכרים יפים והנקבות מכוערות ובממלכת בני-האדם זה בדיוק ההיפך....
טוב אז אם זה ממש מעניין אותך הרי תשובה מלומדת שמצאתי ב"טבע הדברים".
מצטערת מראש בפני כל בנות מיני על השימוש הרב במילה נקבה (אספרסו זה הזמן לחגוג).
המאמר הוא תמצית ממאמרה של ד"ר רחלי עינב.
כל מי שמתבונן בבעלי חיים בטבע שם לב שאצל חלק מן המינים הזכרים יפים יותר מן הנקבות, במינים אחרים (פחות נפוץ) הנקבות יפות מן הזכרים, ואצל מינים אחרים שני הזוויגים כל כך דומים זה לזה עד שקשה (לנו) להבחין ביניהם.
העופות והיונקים הם שתי קבוצות של בעלי חיים שמתקשרים זה עם זה במידה רבה באמצעות חוש הראייה. ולשתיהן יש דם חם (טמפרטורת גוף קבועה), ועל כן יש להם גם יכולת להשקיע בצאצאים ולטפל בהם.
במינים שאצלם שני בני הזוג מטפלים בצאצאים באופן שווה, דהיינו, דוגרים על הביצים, מאכילים, מגנים, מלמדים לעוף - שני בני הזוג כמעט זהים, כך למשל אצל השלדגים, העורבים והנשרים.
במינים שאצלם אין שוויון במידת ההשקעה בצאצאים, אין גם דמיון בצורה החיצונית, ובמילים אחרות - ככל שבן הזוג השני משקיע פחות בטיפול בצאצאים ובעזרה לגדל אותם כך הוא יפה יותר. נו ברור, למה ציפית? שהטווסה תטפל בגוזלים, תאכיל אותם, תחליף להם חיתולים, תרחוץ את הכלים, תפעיל מכונה והטווס לא יעסוק במירוק נוצותיו תוך כדי השקפה על הטווסות השכנות??? מה, לא ברור שהיא נראית כמו הצרות של כל הטווסות ביחד והוא כזה דנדש? 
הרי האינטרס הברור שלו הוא לא לבזבז אנרגיה על החיפוש אחרי הנקבה המושלמת אלא להפרות כמה שיותר נקבות. ככל שיהיו לו יותר צאצאים, הסיכוי שלו להמשיך לדור הבא יעלה, וסביר להניח שאחת מן הנקבות תהיה מוכשרת מספיק כדי לדאוג לצאצאים שישרדו. ברור, ברורררררררררררר. לא חשבתי אחרת....
לנושא היופי והצבעוניות יש גם אלמנטים פרקטיים ולא רק חברתיים. כך למשל, כאשר הנקבה היא הדוגרת על הביצים (למשל אצל הברווזים) יהיה זה סיכון מיותר להתקשט בצבעים זוהרים כמו הזכר. מוטב לה בצבעיה האפרפרים.
צבעים עזים והתנהגות קולנית גוררים אחריהם הרבה סכנות, ועל כן זו התנהגות שמתאימה לזכר המבקש להרשים בעוז רוחו ובכישוריו, ולא לנקבה אחראית.
אצל היונקים ,כאשר שני בני הזוג יפים באותה מידה, סימן שהם משקיעים אנרגיה שווה בטיפול בצאצאים. ובכיוון ההפוך - מי אם לא מלך החיות ישמש לנו דוגמה לכך שכאשר הזכר יפה יותר, גדול יותר ושעיר יותר, סביר להניח שהוא לא עושה הרבה בקשר לצאצאיו, וסביר להניח שהנקבה היא זו שמשקיעה בטיפול בהם. היא מניקה, היא צדה, היא שומרת והיא מחנכת, ואילו הוא, הזכר יפה התואר, רובץ להנאתו בצל העצים, לרוב אוכל את מה שהנקבה צדה ורק לעתים רחוקות עוזר לה בציד. מפאת גודלו, יראת הכבוד והיראה בכלל, אף אחת לא מונעת בעדו. כן, חתיכת פארזיט האריה הזה, אצל בני-האדם זה לא ככה!!!!!! אבל לעומת זאת אצל הסוסים והסוסות זה אחרת כי שניהם יפים לאללה 
אצל ה"הומוספיאנס" הזכרים יפים יותר, דהיינו יותר גדולים ויותר שעירים, יש להם זקן מרשים והפרווה על כל גופם סמיכה הרבה יותר מאשר אצל הנקבות. איכס! מיכל, הד"ר הזאת לא משהו.... שעיר זה יפה זה???
באותם ימים הזכרים השקיעו פחות בטיפול בצאצאים, ועל כן הנקבות הן שהיו בררניות יותר בבחירת בן הזוג. הסלקציה על הזכרים הייתה חזקה יותר, ורק אלה שהיו היפים והמתאימים ביותר (גדולים, חזקים, שעירים) זכו להזדווג עם הנקבות ולהעמיד צאצאים, כמקובל אצל היונקים. אני לא מבינה את ההומוספיאנסיות האלה! הן אהבו גברים שעירים וחשבו שהם חתיכים???? יואו איזה פריקיות ....
אולם לפני כ-20,000 שנה, ואולי פחות, השתנו פני הדברים בחברה האנושית. עם פיתוח החקלאות, למדו הנוודים לייצר את מזונם במקום ללקט אותו מן הבר, ובמקביל עברו למגורים משותפים ביישובי קבע על כל המשתמע מכך. הזכרים (וכבר אפשר לקרוא להם הגברים), בהיותם חסונים וחזקים יותר, השתלטו על מקורות הפרנסה. רק הם היו מסוגלים להגן על שטחי האדמה ולעשות את העבודות הקשות בשדה.
מחבורות של נוודים נוצרו כפרים שבבסיסם התא המשפחתי. ואם קודם לכן הנקבות היו אלו שהשקיעו יותר בטיפול בצאצאים, הרי שעכשיו השתנו פני הדברים. ההשקעה האמיתית החשובה ביותר שתאפשר את גידולם המוצלח של הילדים היא הבטחת המגורים, שותפות בשדות ובתוצרת החקלאית. אלו היו בידי הגברים, ועל כן אם קודם לכן בחרו הנשים את הגברים, התהפכו היוצרות והגברים הם אלה שבחרו את הנשים. בחברות מסוימות הדבר נעשה אפילו
במצב הזה, שבו הזכרים הם הבוחרים (על פי הכלל), הנקבות אמורות לשאוף להיות יפות יותר. שהרי כפי שפתחנו, היופי הוא מעין מכנה משותף של כל התכונות הטובות המבוקשות. וכיוון שהשינויים החברתיים אטיים יותר מאשר השינויים האבולוציוניים, לא נותרה בידי הנשים ברירה אלא להשתמש באמצעים חיצוניים: בגדים, צבעים ותכשיטים. בדרך הן עברו שינויים גם בהתנהגות המינית שלהן. בעוד הנקבות של רוב היונקים מוכנות להזדווג רק בעונת הייחום, הנקבות של בני האדם מוכנות לא הייתי משתמשת דוקא במילה 'מוכנות', לפי ההסבר, לא היתה להן בדיוק ברירה....הן לא היו יותר ממכשיר לסיפוק צרכיו של הגבר ואז הגיעה המהפיכה הפמיניסטית....ופתאום עליהם להתחיל להתקשט מחדש במקום לטפח את הכרס.... לקיים יחסי מין בכל עת, אפילו במהלך ההיריון. אין ספק שגם התכונה הזאת העלתה את חנן ועוזרת לשמר את המבנה המשפחתי החדשני והשביר של האנושות.
ההשתדלויות של הנשים הקנו להן את התואר "המין היפה", וכך הנקבות של בני האדם, למרות היותן פחות שעירות ופחות גדולות, נחשבות בעינינו כמין היפה.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חברתית (מבורכת) שעיקרה שוויון האישה. הנשים המודרניות של ימינו יכולות לפרנס את עצמן ואת צאצאיהן ויכולות לבחור את בני זוגן - חזרה אמיתית למקורות של המין האנושי. אופס, מה שכתבתי למעלה ואני מתעצלת לערוך...
סאחטיין מיכל על ההשקעה! תודות
/null/text_64k_1#