צטט: חדוה ברנר 2012-12-09 13:24:49
סיגל,
את הרי יודעת שכל אדם חווה בחייו מצבים קשים.
לכולנו יש את המציאות הלא פשוטה.
ובכל זאת, הבחירה נתונה בידינו
כיצד להסתכל על אותה מציאות.
אני יכולה לספר לך שכאשר חליתי בסרטן,
החלטתי שאני ממשיכה לחיות את החיים,
לרגע לא ישבתי ובכיתי על מר גורלי.
התלבשתי יפה, התאפרתי, מרחתי חיוך על הפרצוף
ויצאתי לבלות.
אני מכירה המון חולי סרטן שיושבים בבית ומתלוננים שכואב להם, שהטיפולים מתישים וכו'
הבחירה שלי לחייך אל המציאות הקשה עשתה אותי אדם מאושר שמסוגל להתמודד עם כל קושי,
ולהצליח להגיע להישגים למרות המכשולים שבדרך.
חדווה היקרה,
קודם כל רק בריאות.. ואני באמת מקווה שאת וחברייך תחלימו במהירות.
אבל עדיין אני טוענת שכל אחד מאיתנו בנוי אחרת, נפשית ופיזית.
ועדיין יש לאפשר לכל אדם גם לתקופה להרגיש כקורבן, כמסכן, ככואב.
היכולת שלנו לתת לאדם אמפטיה בתקופה הקשה ביותר, היא מה שעושה אותנו לחברים.
לא תמיד צריך לשים לו את המראה מול הפנים.. כי זה לא בדיוק מה שהוא צריך.
מאידך, את צודקת שגם אסור לתת למצב הזה להשאר לתקופה ארוכה, צריך לאפשר תקופה לעיבוד הכאב, הסבל ולאחר מכן לנסות ולעזור לו, במידה והוא לא מצליח להתרומם לבד.
ושוב מאחלת לך רק בריאות ואריכות ימים
וכמובן המון אושר בחייך.
סיגל

/null/text_64k_1#