זוג שוטרים הצמיד את עודד בכוח למכונית. אחד מהם תקע מרפק בצווארו והשני צעק לו באוזן:
"אתה מתנגד, אה ?" זה היה יכול להיגמר רע. היתה זו שעת לילה מאוחרת במושב, נפש חיה לא נראתה... האוויר היה קר ונקי ריח הפרדסים הרענן הציף גל נעים של פריחה,
"ממש לא, אני קרימינולוג ודווקא מעניין להתבונן בעבודת המשטרה מהצד של הקורבן..."
השוטר הרפה מיד, ניכר היה שלא ידע מה לעשות עם התשובה ששמע.
עודד התיישב במושב האחורי של הניידת, מחזיק בידו מסמכים שישכנעו את השופט, כך קיווה, שלא להאריך את מעצרו על אי תשלום דמי המזונות.
הוא ניסה לשמוע את שיחת השוטרים, שנראו אובדי עצות לגביו. הם חשו שהסתבכו כהוגן. תפקידם היה להעביר עציר של ההוצאה לפועל, ממושב בית נחמיה לבית המעצר בלוד. אך המשפט האחד שאמר לגבי היותו קרימינולוג נטע בהם את התחושה שהם עומדים מול שוטר סמוי של מח"ש הבודק את תפקודם. השיחה ההזויה שהתפתחה, כמעט הוציאה אותם מכליהם:
" אתם מוכנים לעמוד רגע בצד, אני רעב ורוצה לקנות שווארמה..."
"תצ'מע מר בחור, אתה לא חושב שאתה מגזים?.
כזו בקשה מעולם לא שמענו מעציר. תשמח שאנחנו לא אוזקים אותך..."
"מה כבר ביקשתי, כ-ו-ל-ה שווארמה. עוד מעט חצות, חדר האוכל בבית המעצר כבר סגור ואני רעב... אם אתם חוששים שאברח, הנה לכם 20 ₪ לשווארמה ותקנו לי בעצמכם".
"נו באמת, איך זה יראה "ציבורית" אם אני, שוטר במדים, אקח מעציר 20 ₪"
"אם הייתי רוצה לשחד אתכם, הייתי מציע לכם 20000 ₪ ולא 20 ₪.
אני במקומך הייתי מזמין אותי למנת שווארמה, אז גם לא היית מסתבך בקבלת כסף מעציר וגם יוצא 'חסיד אומות העולם' "
לרגע הם נראו מבולבלים, לא מאמינים ששיחה כזו יכולה להתרחש, אך תוך 10 דקות כל אחד מהם שלף 15 ש"ח...
עודד הביט מהחלון מנסה לעכל את המצב ההזוי. הוא ליקק את שפתיו מחזיק בידו האחת שווארמה בפיתה ובידו השנייה - פחית קולה.
**
היה זה לילה ארוך. עודד לא עצם עין. הוא מצא את עצמו בתא אחד עם עוד תשעה עצורים שניכר בהם שבית המעצר הוא ביתם השני... סירחון האסלה עמד באוויר. הוא חרת כל רגע שעבר וסימן ארוע זה, כאחד הרגעים הנמוכים של חייו.
לא היה לו ספק שישוחרר למחרת מהמעצר ובזול. בעודו שוכב על מיטת הברזל שעמדה בניגוד גמור לחוקי הפאנג שווי, מתבונן בשותפיו לתא ובתיקרה המלוכלכת, החל לשחזר כיצד התעלמה גרושתו מהשריפה הפתאומית של ביתו ומהסחרור הכספי שלא אפשר לו עמידה בתשלומי המזונות. שנים שילם את המזונות בזמן ומעולם לא דבק בו אבק פלילי.
בוקר, הדלת החורקת של תא המעצר נפתחה.
שני השוטרים שהזמינו אותו בלילה לשווארמה, עמדו בכניסה ואמרו לו בחיבה:
"אדוני, אפשר להזמין אותך לארוחת בוקר?
עודד החל לחבב אותם "לא ידעתי שיש שוטרים מהסוג שלכם, ניפצתם לגמרי את הסטיגמה לגבי השוטרים שהולכים בזוגות... " ושלושתם פרצו בצחוק.
"אנו בעדך... אבל תדע שנפלת על שופטת מחמירה. אתה עומד להיפרד מסכומי כסף נכבדים או שתעדיף להמיר אותם בישיבה ארוכה..."
**
"כן אדוני, למה אתה לא משלם מזונות לילדיך", נזפה השופטת בעודד.
"נשרף לי הבית עד כלות. אלה האישורים לכך...
אני גרוש כשש שנים ושלמתי עד כה בזמן. גרושתי, שמרויחה כפול ממני, לא מגלה סנטימטר של רגישות ולכן אני פה.
נכנסתי לסחרור בתזרים המזומנים. איני מתחמק מאחריותי, אך אני צריך מעט זמן..."
"אדוני, אני מאמינה לך! כמה אתה יכול לשלם כדי שאשחרר אותך מיד ולא תאבד יום עבודה ?"
"2000 ₪"
"אני פוסקת תשלום מיידי של 2500 ₪, בהצלחה לך.
**
עודד שלרגע לא איבד הביטחון שזו תהיה החלטת השופטת, שמע לפתע את שיחת השוטרים:
"כל ההתנהגות שלו... עד עכשיו הייתי בטוח שהוא לא באמת עציר וזו מתיחה"
" 5 שנים אני מלווה עצירים לשופטת הזו, לא ידעתי שיש לה לב "
"אולי נעשה מגבית בתחנה ונעזור לו..."
"חברים", פנה אליהם עודד, "אתם שוטרים מזן אחר...יש לכם לב ענק אני כבר אסתדר, מספיק הכנסתי אתכם אתמול ל"הוצאות" עם השווארמה והקולה ..."
הוספת תגובה על "עולם כמנהגו נוהג - גרושה זועמת, זוג שוטרים ושופטת (-:"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה