פטריק אוואה על חינוך מנהיגים

http://www.ted.com/talks/lang/he/patrick_awuah_on_educating_leaders.html  

פטריק אוואה פורש את טיעוניו בדבר החשיבות המכרעת של לימוד מדעי הרוח בעיצוב מנהיגים אמיתיים. 

http://en.wikipedia.org/wiki/Patrick_Awuah,_Jr. 

עכשיו, כשהייתי במיקרוסופט, ההכנסה השנתית של החברה צמחה מעל לתוצר הלאומי הגולמי של רפובליקת גאנה. והיא, דרך אגב, ממשיכה בכך. הפער גדל מאז שעזבתי. עכשיו, כבר דיברתי על אחת הסיבות שבגללה זה קרה. אני מתכוון, אלו האנשים שם שהם כל-כך חרוצים מתמידים, יצירתיים, מועצמים. אבל היו גם כמה גורמים חיצוניים: שוק חופשי, שלטון החוק, תשתיות. המוסדות סיפקו את הדברים הללו כשהם מנוהלים על-ידי האנשים שאני מכנה אותם מנהיגים. והמנהיגים האלו לא צצו באופן ספונטני. מישהו הכשיר אותם לעשות את העבודה שהם עושים. עכשיו, כשהייתי במיקרוסופט, קרה דבר משונה, הפכתי להורה. ובפעם הראשונה, היה אכפת לי מאפריקה יותר מאי פעם. כי הבנתי שמצבה של היבשת האפריקאית חשוב לילדים שלי ולילדים שלהם. שמצב העולם - מצב העולם תלוי במה שקורה באפריקה, עד כמה שזה נוגע לילדים שלי.

ובתקופה הזו בזמן שעברתי את מה שאני מכנה "משבר טרום-אמצע החיים" אפריקה היתה תוהו ובוהו. סומליה התפרקה לכדי אנרכיה. רואנדה היתה בעיצומה של מלחמה ורצח עם. והיה נדמה לי שזה הכיוון הלא נכון, ושאני צריך לחזור להיות שם ולעזור. לא יכולתי פשוט להישאר בסיאטל ולגדל את ילדיי בשכונה של מעמד בינוני-גבוה ולהרגיש טוב עם זה. זה לא היה העולם שרציתי שילדיי יגדלו בו. אז החלטתי להיות מעורב, והדבר הראשון שעשיתי היה לחזור לגאנה ולדבר עם הרבה אנשים ובאמת לנסות להבין מה הן הבעיות האמיתיות. ושלושה דברים חזרו ועלו בכל בעיה: שחיתות, מוסדות חלשים והאנשים שמנהלים אותם - המנהיגים.

עכשיו, קצת חששתי כי כשרואים את שלוש הבעיות האלו, נדמה שמאוד קשה להתמודד איתן. ואפשר להגיד, תראה, אל תנסה אפילו. אבל, מבחינתי, שאלתי את השאלה "אז, מאיפה מגיעים המנהיגים האלו? מה יש בגאנה שמייצר מנהיגים חסרי מוסר או חסרי יכולת לפתור בעיות?" אז הלכתי לבדוק מה קורה במערכת החינוך שלנו. ואותו דבר - למידה בעל פה מבית-הספר היסודי דרך בית הספר לתארים מתקדמים. דגש קטן מאוד על אתיקה. ולבוגר ממוצע, טיפוסי של האוניברסיטה של גאנה יש תחושה חזקה יותר של "מגיע לי" מאשר תחושה של אחריות. זה לא בסדר.

אז החלטתי לטפל בבעיה המסוימת הזו. כי נראה לי שכל חברה, כל חברה, חייבת להיות מאוד מודעת לגבי איך היא מכשירה את מנהיגיה. וגאנה לא הקדישה מספיק תשומת לב. וזה נכון לגבי כל אפריקה שמדרום לסהרה, למעשה. אז זה מה שאני עושה עכשיו. אני מנסה להביא את הניסיון שרכשתי בסוורת'מור אל אפריקה. הלוואי והיתה אוניברסיטה למדעי הרוח בכל מדינה אפריקאית. אני חושב שזה היה עושה שינוי עצום. ומה שאוניברסיטת Ashesi מנסה לעשות זה להכשיר דור חדש של מנהיגים יזמיים ואתיים. אנחנו מנסים להכשיר מנהיגים עם יושרה יוצאת דופן, שיש להם היכולת להתמודד עם בעיות מורכבות, לשאול את השאלות הנכונות, ולמצוא פתרונות שעובדים.

אני מודה שלעיתים זה נראה כמו "משימה בלתי אפשרית." אבל אנחנו חייבים להאמין שהילדים האלו חכמים. שאם נערב אותם בתהליך החינוך שלהם, אם נגרום להם לדון בנושאים האמיתיים שניצבים מולם - שכל החברה שלנו ניצבת מולם - ואם נעניק להם את הכישורים שיאפשרו להם להתנהל בעולם האמיתי, אז יקרה הקסם. עכשיו, חודש לתחילת הפרוייקט, רק התחלנו את הקורסים. וכעבור חודש, אני מגיע למשרד, ומחכה לי אימייל מאחד הסטודנטים שלנו. ונכתב בו, פשוט, "אני חושב עכשיו." והוא חותם ב "תודה." זו הצהרה כל-כך פשוטה. אבל התרגשתי כמעט עד דמעות כי הבנתי מה קורה לבחור הצעיר הזה. וזה דבר מדהים להיות חלק מתהליך העצמה של אדם אחר בצורה כזו. אני חושב עכשיו.

השנה, אתגרנו את הסטודנטים שלנו לנסח בעצמם "קוד כבוד". מתנהל עכשיו דיון סוער בקמפוס לגבי השאלה האם צריך להיות להם "קוד כבוד", ואם כן, איך הוא צריך להראות. אחת הסטודנטיות שאלה שאלה שפשוט חיממה את ליבי. האם אנחנו יכולים ליצור חברה מושלמת? עצם ההבנה שלה שקוד כבוד שמנוסח ע"י הסטודנטים מהווה נסיון להגיע לשלמות היא נפלאה. עכשיו, אנחנו לא יכולים להשיג שלמות. אבל אם נכוון לזה, נוכל להשיג מצוינות. אני לא יודע מה הם יעשו בסופו של דבר. אני לא יודע אם הם יחליטו ליצור את "קוד הכבוד" הזה. אבל השיחות שהם מנהלים עכשיו - על איך החברה הטובה שלהם צריכה להיראות, איך החברה המצוינת שלהם צריכה להיראות - זה דבר טוב מאוד.

נגמר לי הזמן? או.קיי. אני רוצה רק להשאיר את השקופית הזו כי זה חשוב שנחשוב על זה. אני מאוד נרגש מהעובדה שכל סטודנט באוניברסיטת Ashesi עושה שירות קהילתי לפני סיום הלימודים. שעבור רבים מהם, זו היתה חוויה שמשנה את החיים. המנהיגים-לעתיד הצעירים האלו מתחילים להבין את העניין האמיתי שבמנהיגות. את הזכות האמיתית שבמנהיגות, שהיא, אחרי הכול, לשרת את האנושות. אני אפילו יותר נרגש מהעובדה שבשנה שעברה חבר הסטודנטים שלנו בחר באישה להיות ראש מועצת הסטודנטים. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של גאנה שאישה נבחרה לראשות מועצת סטודנטים באוניברסיטה כלשהי. זה אומר הרבה עליה. זה אומר הרבה על התרבות שמתעצבת בקמפוס. זה אומר הרבה על עמיתיה שבחרו בה. היא זכתה ברוב של 75 אחוז מהקולות.

וזה מפיח בי המון תקווה. מסתבר שדרום אפריקה התאגידית מעריכה גם היא את מה שקורה עם הסטודנטים שלנו. נכון להיום יש לנו שני מחזורים של בוגרים. וכל אחד ואחד מהם שובץ. ואנחנו מקבלים משובים מצוינים מגאנה התאגידית, דרום אפריקה התאגידית. והדבר שהכי מרשים אותם הוא מוסר העבודה. אתם יודעים, התשוקה לגבי העבודה שהם עושים. ההתמדה, היכולת שלהם להתמודד עם עמימות, היכולת שלהם להתמודד עם בעיות שלא נתקלו בהן בעבר, זה טוב כי, אתם יודעים, בחמש השנים האחרונות, היו תקופות שבהם חשתי שזו "משימה בלתי אפשרית."

וזה פשוט נפלא לראות, מעין ניצוצות כאלו של הבטחה של מה שיכול לקרות אם נכשיר את הילדים כמו שצריך. אני חושב שלמנהיגים הנוכחיים והעתידיים של אפריקה יש הזדמנות אדירה להניע רנסנס אדיר ביבשת. זו הזדמנות אדירה. אין עוד הרבה הזדמנויות כאלו בעולם. אני מאמין שאפריקה הגיעה לנקודת הכרעה עם הצעדים לקראת דמוקרטיה ושוק חופשי בכל היבשת. הגענו לרגע שממנו יכולה לצמוח חברה נפלאה בדור אחד. זה מותנה במנהיגות נאורה. ואני טוען שהאופן שבו אנחנו מכשירים את המנהיגים שלנו הוא שיעשה את כל ההבדל. תודה, אלוהים יברככם.