'כן, זהו בדל ג'וינט חשיש' פסק פקד לוי ממשטרת העיר. 'זה מגרש הכדורסל של ילדים ריבונו של עולם ולא של מעשני סמים' הוסיף נפתלי המנהל על פניו ניכר המתח והכאב.

'אני מבקש מכם למקם תצפיות, בלשים וכל מה שצריך על מנת לתפוס את המחששה הזאת ולהכניס את כולם למעצר. תתחיל עוד הלילה' אמר ברתחה אלי מנכ"ל העירייה כשהוא מכוון את דבריו לקציני המשטרה הבכירים שהתקבצו במגרש הכדורסל. 'מה עוד חסר לנו שהשכונה הזאת תהפוך ל...' המשיך מנכ"ל העירייה בשטף הדיבור.

אני הלכתי. אין חדש בנאומים האלה.

המקום - בית ספר יסודי בלב עיר גלילית מפוארת.

הזמן - חופשת החנוכה.

משתתפים - מספר צעירים (נניח 5-7 חבר'ה).

הסיטואציה - עישון ג'וינט חשיש ומריחואנה.

'יאללה חבר'ה אני בסאטלה קטלנית, נראה לי אני עף להורים לטרוף איזה מאנץ' ולישון. תעשו מערוף תנקו פה קצת שלא יישאר בלגן. אח שלי לומד פה...' אמר

'תראה את זה נהיה כבד, תעשו ניקיון עלאק, יותר טוב שאח שלך ידע מה אתה עושה בשעות הערב...' ענה לו

'יאללה ביי חבר'ה אני גם הולכת אני עובדת מחר מוקדם'. אמרה

החבורה התפרקה.

בדלי הג'וינט נשארו מלוכדים מאחור.

הזמן - יום החזרה ללימודים לאחר חופשת החנוכה.

הזמן - שעה שנייה.

משתתפים - 14 תלמידי כיתה ה' ומורה (אני).

הסיטואציה - המגרש עמוס בלכלוך.

'תלמידים, אני לא רואה אפשרות להתעלם מהלכלוך הזה ולהתחיל את השיעור באדישות. זו אינה דרכי ומקווה שתבחרו שזו לא תהיה דרככם, אני מציע להביא מטאטא או שניים ולנקות כאן לפני הכל ' כך התחלתי היום את שיעור החקלאות.

'תראה המורה, מישהו זרק פה בקבוק בירה, וים של סיגריות' סיפרה עדן.

'מה זה תראו, הסיגריה הזאת התפרקה והיא עשויה קרטון' סיפר מוצא מציאות נוסף ואני חשתי למקום ההתרחשות.

חיש הבנתי את מה שראיתי. כאן מלך החשיש לפני כמה ימים. חשבתי לאסוף את הבדלים ולזרוק אותם לפח אך כבר צצו שאלות, ביקשו הבהרות.

ילדים בני 11 יודעים יותר מאשר נדמה לנו, המושג 'ג'וינט' מוכר מהטלוויזיה ויש מנחשים.

השמחה בקרב התלמידים רבה והם מתפנים לחיקויים של מעשנים ומסטולים.

אני שואל את עצמי לאן להוביל את השיעור. שואל את עצמי לאן להוביל את המשועממים שגרים בסמוך לבית הספר. שואל את עצמי איך להגן על התלמידים הצעירים שנחשפים בגיל מוקדם מאוד לבחירה (לאו דווקא מוצלחת ) של מבוגרים.

שואל את עצמי מנין החוצפה לעשן סמים (קלים או אחרים) בחצר בית הספר??

גומרים לעשן הולכים הביתה לראות טלוויזיה, יושבים על הספה ואומרים:

'כל המדינה הזאת חארטה. כל הכסף הולך לעשירים ולחינוך לא נשאר'

ואתה, שבשעות הערב מעשן סמים במוסד חינוכי כדאי שתדע - אתה חלק מהחארטה...

חוק וסדר (ואחריות): יסודות המשמעת.

בממשל, כמו בבתי הספר, לעתים קרובות אנשים חושבים שסמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי. מתברר שזו אשליה הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד. 

למעשה, שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר. זה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשו על ידי הקהילה בכללותה. 

כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם, לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. קיים סיכוי קטן לחקיקה "תאורטית", אשר עונה על דפוס מופשט כלשהו, ואשר משרתת את ההנחה שהדבר יביא לטוב איזשהו. נוסף לכך, אפשר לשנות כללים או לדחותם לחלוטין כאשר הקהילה מוצאת שהם אינם נחוצים לה עוד, או שאולי הם פשוט מוטעים. אין צורך במצעד מחאה המוני, או בשביתת שבת או בשביתה רגילה; במקום זאת, נחוצה פעילות פוליטית מעשית מסוימת כדי להשיג רוב קולות למען השינוי. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן, במקום עימות. פשוט אין עם מי להתעמת! 

הניסיון בבתי הספר הדמוקרטיים מראה שניתן לשפר את יעילותו של המנגנון החקיקתי בהרבה דרכים קטנות אך מועילות. אספות של קהילת בית הספר תשמורנה על הנימוס ועל כללי דיון מקובלים, כדי שניתן יהיה למצות את הדיון בסוגיות ללא הסחת הדעת כתוצאה מהפרעות או תוהו ובוהו. אפשר להפיץ מראש בכתב את החוקים המוצעים, ולתת אפשרות לשקול, לבדוק ולהוסיף תוספות. על ידי כך, ניתן למנוע את התופעות אשר גורמות לאי יציבות ואשר נגרמות כתוצאה מאשרור כללים פרי הדחף הרגעי. 

אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור. משמעויות כפולות או אי בהירויות הן הארס של כל מערכת משפטית. על כל אחד לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקרב קהילת בית הספר. 

בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר. 

עד כה, הדיון התרכז רובו ככולו בהיבטים החיצוניים של הסדר. יותר חשובה היא השאלה: מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו? 

השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד. 

סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות. 

אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו. 

סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו. 

אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים. 

בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי. 

יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.