אנחנו הולכים אל האמצע.

במקומות שאנו מבקשים להיות "מפורסמים" (תרתי משמע) - נופיע בזהותנו האמיתית. כך אתה מופיע כאן וכך אני, כי אנו מתיחסים לקפה כאל רשת נטוורקינג שבה אנו מפרסמים נושאים משלנו או משתתפים בדיונים של אחרים "לראות ולהראות".

אבל אם מישהו רוצה "להופיע" במסיכה, בין משום שהוא מחפש מאהבת ואינו מעונין שאשתו וחבריו יעלו על זה ובין אם סתם בא לו להתלהם בנוסח שאינו מתאים לתדמיתו "הציבורית" - הוא יאמץ לעצמו זהות בדויה ואולי ישתמש במחשב של אינטרנט קפה - כדי שלא יוכלו לאתרו.

אם מה שפורט לעיל הוא "האמצע" הרי שמצד אחד יהיו אנשים שיופיעו בזהותם המלאה ולא תהיה להם זהות בדויה ואילו בצד השני יהיו בעלי הזהות הבדויה שאין להם זהות אמיתית והכל על פי האינטרס האישי של הגולש.

לדעתי האנונימיות תעלם עם הזמן לחלוטין, עם קצת הבנה של הרשת וקצת ידע במחשב ניתן לזהות אנשים בעלי nick name , אנשים יש מאפיינים אשר לא יוכלו להסתיר לאורך זמן.

עם הזמן מערכת המשפט תאפשר יותר ויותר חשיפת כתובות IP לצורך איתור אנשים, ובטח שיקומו תוכנות לאיתור מיידי של כתובות IP ומיקומן על פני הכדור שלנו.

צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2008-01-08 10:45:45

אנחנו הולכים אל האמצע.

 

במקומות שאנו מבקשים להיות "מפורסמים" (תרתי משמע) - נופיע בזהותנו האמיתית. כך אתה מופיע כאן וכך אני, כי אנו מתיחסים לקפה כאל רשת נטוורקינג שבה אנו מפרסמים נושאים משלנו או משתתפים בדיונים של אחרים "לראות ולהראות".

 

אבל אם מישהו רוצה "להופיע" במסיכה, בין משום שהוא מחפש מאהבת ואינו מעונין שאשתו וחבריו יעלו על זה ובין אם סתם בא לו להתלהם בנוסח שאינו מתאים לתדמיתו "הציבורית" - הוא יאמץ לעצמו זהות בדויה ואולי ישתמש במחשב של אינטרנט קפה - כדי שלא יוכלו לאתרו.

 

אם מה שפורט לעיל הוא "האמצע" הרי שמצד אחד יהיו אנשים שיופיעו בזהותם המלאה ולא תהיה להם זהות בדויה ואילו בצד השני יהיו בעלי הזהות הבדויה שאין להם זהות אמיתית והכל על פי האינטרס האישי של הגולש.

בוא נתחיל במקומות שאנחנו עושים את זה מרצוננו. נגיד כאן. אנחנו מתפרסמים כאן כי זה מעניין אותנו וכי זה חשוב לנו, כל אחד מסיבותיו. 

מישהו מאיתנו חשב אי פעם מה המשמעות של העלאת תמונות לאתר כמו הקפה? פתאום כל העולם יודע בדיוק איך ילדי נראים מלאכים קטנים...).

מישהו חשב כמה מידע ניתן להסיק על אדם מניתוח "חבריו" ברשתות חברתיות?

מהקהילות בהן הוא חבר?

מהנושאים בהם הוא עוסק בבלוג שלו?

הרי זה כר נרחב לכריית מידע אודותינו. 

 מצד שני, אני לא חושב שמישהו מאיתנו יתנגד לפרסום ממוקד יותר. הרי בינכה אנחנו נחשפים לטונות של פרסומות. לפחות חלקן תהיינהרלוונטיות ואולי נפיק מזה משהו. לא?

ונלך לכיוון השני, האנונימיות. למה בעצם לאפשר אנונימיות? איזו סיבה "חוקית" יש למישהו מאיתנו לרצות אנונימיות אם אנחנו לא פוגעים במישהו. מה לא?

למה לאפשר דמות בדוייה לחלוטין. האם הדין או הטכנולוגיה לא צריכים להתמודד עם זה? 

 דרך אגב,

תחושתי אומרת שאנחנו דנים כאן בשני נואים שונים תחת אותו כובע. מה דעתך? 

צטט: שפי 2008-01-08 14:21:35

לדעתי האנונימיות תעלם עם הזמן לחלוטין, עם קצת הבנה של הרשת וקצת ידע במחשב ניתן לזהות אנשים בעלי nick name , אנשים יש מאפיינים אשר לא יוכלו להסתיר לאורך זמן.

עם הזמן מערכת המשפט תאפשר יותר ויותר חשיפת כתובות IP לצורך איתור אנשים, ובטח שיקומו תוכנות לאיתור מיידי של כתובות IP ומיקומן על פני הכדור שלנו.

 

 

 מסכיםשפי, אבל האם זה מה שאנחנו רוצים שיקרה?

מדוע לא לאפשר מעין "מובלעות" בהן האנונימיות תהיה מקובלת ואפשרית, תוך התחשבות במשקל המועט שיש לייחס למעשים אנונימיים מחד, והיתרונות שהחברה יכולה להפיק מחשיפוטת אנונימיות מאידך? 

ואני אעלה עוד שאלה.

האם הפרטיות אינה למעשה יחסית?

כלומר, האם לא ראוי לייחס מידת פרטיות שונה לסוגי מידע שונים, ולהסיט את הקו המפריד בין פרטי לציבורי לפי התפיסות החלות בכל תקופה?

אולי למשל באינטרנט, נתונים מסויימים שבעבר נחשבו פרטיים כבר אינם נחשבים כאלו? 

היי יורם, יוסף ושפי,

יורם, קודם כל תודה על הפוסט המעניין - נושא שכנראה מטריד את כולנו שמשתתפים ברשת חברתית.

נראה לי שחשיפה מסויימת לא מזיקה. אני גם מסכימה עם יוסף שבמקרים מסויימים אנשים בוחרים אנונימיות.

בדרך כלל מנסים לחשוף פרטים על מישהו כש"מחפשים אותו". תראו כמה רפש מוצאים על אנשי ציבור כשרוצים להכשיל אותם.

במקרה כזה משתמשים בחוקרים מומחים שיצליחו להגיע לכל מידע חסוי - הרי גם מחשבי הפנטגון נפרצו - וכמעט בלתי אפשרי, או קשה מאד להתגונן בפני פריצות כאלה.

בחיים הרגילים אנשים בדרך כלל לא מחפשים אינפורמציה חסוייה אלא אם כן יש להם אינטרס.

פירסומת ממוקדת זה באמת צד אחד של הפרופיל שלנו. באינסטינקט אותי זה דוחה, לא רוצה שיזרקו לי פרסומות בפרצוף. אני לא ראיתי בחיים ערוץ 2 כי הפרסומות לדעתי זה דבר כל כך דוחה, מעליב, חדירה לפרטיות שלי.

אבל כמו שיורם אומר ארצה או לא ארצה אני נחשפת אליהן אז אולי בכל זאת עדיף לראות פרסומות בנושאים שמעניינים אותי.

לסיכום - אם לא מנסים להזיק לנו מה זה משנה אם יש אינפורמציה עלינו

אם רוצים להזיק לנו לא בטוח שאפשר למנוע את זה.

צריך פשוט ללמוד להבחין בין אייטמים כנים ואמיתיים לבין פרסומת סמויה (כמו פיסומת ויראלית)  ובין טיפוסים נאלחים כמו פדופילים. והכי חשוב צריך ללמד את הילדים.

ערב טוב לכם 

צטט: יורם ליכטנשטיין 2008-01-08 17:38:29

צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2008-01-08 10:45:45

אנחנו הולכים אל האמצע.

במקומות שאנו מבקשים להיות "מפורסמים" (תרתי משמע) - נופיע בזהותנו האמיתית. כך אתה מופיע כאן וכך אני, כי אנו מתיחסים לקפה כאל רשת נטוורקינג שבה אנו מפרסמים נושאים משלנו או משתתפים בדיונים של אחרים "לראות ולהראות".

אבל אם מישהו רוצה "להופיע" במסיכה, בין משום שהוא מחפש מאהבת ואינו מעונין שאשתו וחבריו יעלו על זה ובין אם סתם בא לו להתלהם בנוסח שאינו מתאים לתדמיתו "הציבורית" - הוא יאמץ לעצמו זהות בדויה ואולי ישתמש במחשב של אינטרנט קפה - כדי שלא יוכלו לאתרו.

אם מה שפורט לעיל הוא "האמצע" הרי שמצד אחד יהיו אנשים שיופיעו בזהותם המלאה ולא תהיה להם זהות בדויה ואילו בצד השני יהיו בעלי הזהות הבדויה שאין להם זהות אמיתית והכל על פי האינטרס האישי של הגולש.

בוא נתחיל במקומות שאנחנו עושים את זה מרצוננו. נגיד כאן. אנחנו מתפרסמים כאן כי זה מעניין אותנו וכי זה חשוב לנו, כל אחד מסיבותיו. 

מישהו מאיתנו חשב אי פעם מה המשמעות של העלאת תמונות לאתר כמו הקפה? פתאום כל העולם יודע בדיוק איך ילדי נראים מלאכים קטנים...).

מישהו חשב כמה מידע ניתן להסיק על אדם מניתוח "חבריו" ברשתות חברתיות?

מהקהילות בהן הוא חבר?

מהנושאים בהם הוא עוסק בבלוג שלו?

הרי זה כר נרחב לכריית מידע אודותינו. 

 מצד שני, אני לא חושב שמישהו מאיתנו יתנגד לפרסום ממוקד יותר. הרי בינכה אנחנו נחשפים לטונות של פרסומות. לפחות חלקן תהיינה רלוונטיות ואולי נפיק מזה משהו. לא?

ונלך לכיוון השני, האנונימיות. למה בעצם לאפשר אנונימיות? איזו סיבה "חוקית" יש למישהו מאיתנו לרצות אנונימיות אם אנחנו לא פוגעים במישהו. מה לא?

למה לאפשר דמות בדוייה לחלוטין. האם הדין או הטכנולוגיה לא צריכים להתמודד עם זה? 

 דרך אגב,

תחושתי אומרת שאנחנו דנים כאן בשני נואים שונים תחת אותו כובע. מה דעתך? 

אני סבור שהמידע שאנו מספקים על עצמנו ברשת חברתית כמו הקפה הוא מידע מבוקר ומודע. גם כאשר ענינו לשאלות באחד הפורומים המשפטיים של תפוז, לא היה בתשובותינו כר נרחב לכריה, למעט האפשרות לעמוד על יכולתנו המשפטית.

לפיכך מידת החשיפה שלך או שלי, היא מוגבלת כדי הנכונות שלנו להחשף.

יוסף, לא אתה ולא אני מבינים את היקף המידע שאנחנו חושפים על עצמנו ואנחנו רק חושבים שהוא מבוקר.

קח לדוגמא את חשבון הג'ימייל שלי.

גוגל יודעים היום מה תקציב שיפוץ הדירה שלי, עם איזו מעצבת אני עובד, מה אני חושב על הקבלן המשפץ שלי, כמה אמא שלי אוהבת אותי ומה היא לא תעשה בשבילי ועוד.

גוגל גם יודעים שמעניינים אותי הנושאים הבאים: פרטיות באינטרנט, סקס חינם (סתם דוגמא... לא אישית...),  נסיעה לבודפשט וכדומה.

מי שמצליב מידע מפייסבוק, קפה דהמארקר, לינקדאין ועוד כמה רשתות כאלו יכול לגלות כמות מידע אדירה: כמה ילדים יש לי, מה שלבי הקריירה שלי, אילו קשרים אני מחפש, מי המכרים שלי ועוד ועוד.

לדעתי רק בעוד כמה שנים נבין עד כמה לא מבוקר המידע שאנחנו חושבים שמבוקר. 

וגילה, פרסומת ממוקדת זה אחת מהרעות במיעוטן.

כמי שחי באינטרנט אני יכול לספר לך שהיקף המידע הוא עצום.

אין תיק בבית משפט בו אני לא מוצא מידע רחב היקף שלא הייתי מסוגל לאתר אחרת. מטלפונים ומספרי תעודות זהות של עדים פוטנציאליים ועד מאמרים שאנשי המקצוע שלי לא הצליחו לאתר, והכל חוקי וכשר.

אולי כרגע זה עוד לא מזיק לנו, אבל תזכרו שמידע באינטרנט לא נמחק. הוא נשאר שם לאורך זמן.

מחר מישהו יגלה שלפני 30 שנה היה פסק דין נגדי שהרבצתי לשכן שלי במריבה בחצר (הנה אתם מגלים איזה בחור רע אני. מזל שלפני 30 שנה הייתי בן 9...). לא יהיה איכפת לו שזה קרה כי הכלב שלו נשך אותי, אבל פסק הדין יהיה שם.

מחרתיים מעסיק פוטנציאלי שלי יראה תמונה שלי בכרטיס בפייסבוק בה אני מעשן סיגריה דקה במיוחד במסיבה בין חברים ולא ישכור את שירותי. ואחר כך חברתי שאני רוצה להציע לה נישואין בהפתעה תגלה שאני קניתי טבעת נישואין ותבין את כוונותי. ולא רק זה, היא גם תראה שזה היה בהנחה (מקרה שאכן קרה לבחור בוסטוני בגלל מערכת ה-BEACON של פייסבוק). 

אלו מקרים 

יורם, אתה עדיין עדין.

בשנת 1984 כתבתי בבחינת הבגרות באנגלית חבור על העולם בשנת 2000, כבר אז טענתי כי הכל יעשה דרך המחשב, ואנשים יהפכו לחיות לא חברתיות בגלל זה.

כל הצורך באנונימיות ברשת הוא מתוך פחד שפיתחו אנשים כיון שאינם מורגלים יותר בחיי חברה.

בעתיד המצב רק יחמיר.

זו הסיבה שהיום בבתי הספר מלמדים את הילדים "משחקי שכונה" כאלה שאנחנו שיחקנו פעם בחצר, אלה שיוצרים אנטרקציות בין אנשים ומלמדים להתמודד עם חיות ( בני אדם)אחרות כמונו.

השימוש שיעשה במידע הרב הנמצא ברשת, יהיה לכיוונים רבים, חלקם טובים אבל חלקם רעים.

מזכיר לי את ספריו של אסימוב ביחס להתפתחות האדם בסביבות א-חברתיות. כלומר, בחוות הפרושות לאורך עולם מנוכר שההתקשרות היחידה בין אנשים היא שהולוגרמות ולכל אחד יהיה צוות רובוטים שמלווה אותו בחייו.

אני מניח שזה מציק לי כרעיון רק כי עוד לא התרגלתי... 

צטט: שפי 2008-01-09 09:02:38

זו הסיבה שהיום בבתי הספר מלמדים את הילדים "משחקי שכונה" כאלה שאנחנו שיחקנו פעם בחצר, אלה שיוצרים אנטרקציות בין אנשים ומלמדים להתמודד עם חיות ( בני אדם)אחרות כמונו.

השימוש שיעשה במידע הרב הנמצא ברשת, יהיה לכיוונים רבים, חלקם טובים אבל חלקם רעים.

היי שפי,

וודאי שיש הרבה צדק בדברייך וכנראה שקשה לצפות את עולם העתיד. מצד שני יש כל כך הרבה צדדים טובים במיוחד באינטראקציה באינטרנט.

בטוח שאני לא הייתי מגיעה לעולם לשוחח עם מישהי כמוך כמו יורם או כמו יוסף לולא הקפה.

וסביר גם שחלק מהקשרים הוירטואליים הופכים לקשרים אמיתים.

באשר לשימוש הרע שייעשה במידע - את כנראה צודקת אבל אני גם מאמינה שנמצא דרכים להתגונן.

אני מסכימה עם יוסף שאנחנו חושפים את מה שאנחנו מסכימים לחשוף.

המעסיק שלא יטרח לבדוק איזו סיגריה עישנת לפני 30 שנה לא כל כך מעוניין להעסיק אותך מלכתחילה.

שיהיה לכם יום טוב ומחוייך עם הרבה חברים אמיתיים ווירטואלים