בישראל קיימת הצעה לחקיקת חוק יסוד, היא הצעת חוק יסוד: זכויות במשפט, המבקשת לקבוע בסעיף 4 שלה, את "חזקת הזכאי" כזכות יסוד הגורסת - "כל אדם בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בדינו". בשנים האחרונות חל כרסום ביישומה של חזקת החפות על ידי בתי משפט בישראל. בין הפרט לשלטון אין שוויון. לשלטון כוחות שררה. לא לחינם נקבעו הלכות השמות סייג לכוחו, שצריך שיופעלו בהגינות, שוויון, סבירות ו-תום לב. כך עושה גם "חזקת החפות", הקובעת נקודת מוצא בעלת חיווי ערכי לטובת הנאשם, ומאזנת את חוסר כוחו של הפרט, לפיו הוא נהנה מהנחה לטובתו שהוא איננו עבריין, ועל השלטון להוכיח אשמתו. מכאן מטרתה הנוספת של ההנחה לגשר על נקודות הפתיחה המרוחקות והבלתי שוויוניות בתחילת הליך ההאשמה. חזקת-חפות עומדת לאדם כל עוד לא "הוכחה אשמתו כדבעי". אין די בעיכוב לצורכי חקירה או במעצר עד תום ההליכים או בהגשת כתב אישום לענות על תנאי זה. "הוכחת אשמה" עניינה בהכרעת דין לכף החובה שיצאה תחת ידי הרשות השופטת, על סמך ראיות קבילות, ולאחר שהיה לנאשם יומו בבית המשפט. העומד לדין פלילי בגין חשד לביצוע עבירה נהנה מחזקת-חפות, העומדת לו כל עוד המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה וסתרה אותה בראיות מספיקות. ואולם, אין לגרוס כי מרגע שהמדינה הצליחה להביא ראיות מעבר לספק סביר, התפרקה היא מכל הנטלים ופקעה חזקת-החפות. נטל השכנוע, שרבץ על שכם התביעה מלכתחילה להוכחת אשמת הנאשם, ממשיך לרבוץ על כתפיה גם לאחר שעמדה בנטל המשני, לפיו הביאה כמות ראיות מספיק כדי שהנאשם ישיב לאשמה. אלא שמעתה והלאה עבר הנטל המשני של הבאת הראיות, והוא בלבד, על שכם הנאשם להביא די ראיות להעלות ספק בתביעה. חזקת החפות אינה ניגפת אלא לאחר הרשעת הנאשם.
הוספת תגובה על "מה יהיה הסוף?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה