נפתלי מי? אולי כדאי שתשאלו את שרה נתניהו. 

1. ביבי, בנט (וגם שרה)

הבית היהודי אמור היה להשיק בימים אלה קמפיין חדש, תחת הכותרת "נפתלי בנט, נעים להכיר". המטרה הייתה להפוך את בנט לדמות מוכרת, להחדיר את קלסתרו הצעיר וחיוכו הרענן לכל בית בישראל. ובכן, הקמפיין הזה נגנז. אין בו צורך עוד. חבל על האנרגיה והכסף. המטרה של הקמפיין הושגה כבר, בזכותו של אחד, בנימין נתניהו. אפשר יהיה להשתמש בכסף שהוקצב לצרכים אחרים.

אין בליכוד אדם סביר אחד שחושב שההתנפלות הצעקנית של ראש ממשלת ישראל על בנט הייתה מעשה רציונלי. כלפי חוץ, כולם זורמים עם המהומה. הרי אין להם ברירה. מישהי צופה בהם ומאזינה להם כל הזמן. אבל בתוך החדר, מתפלצים.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים - עשו לנו לייק בפייסבוק

בנט הלך לניסים משעל ביום חמישי שעבר. את דבריו בעניין הסרבנות פלט בסביבות 23:00. למחרת, בטרם כניסת השבת, הצעיד ראש הממשלה (ראש הממשלה!!!) בסך אל לשכתו את שלושת ערוצי הטלוויזיה, אלה שבדרך כלל יכולים לראות אותו רק במשקפת או ביו-טיוב, ונתן שרשרת ראיונות נדירים (וזהים), שמטרתם אחת: נפתלי. נפתלי מי?

נתניהו עשה את זה בערב שבת. הראיונות שודרו במהדורות השבת. זה היה משחק מלוכלך, כי בנט הוא אדם דתי ולא יכול היה לעקוב, או להגיב. ידיו היו קשורות מאחורי הגב. משחקים מלוכלכים כאלה משחקים מול אויבים אמיתיים. לא כשמדובר בשותף פוטנציאלי לדרך. במי שנמצא יחד איתך בגוש הפוליטי. העניין הוא, שבסיפור הזה מעורבים כוחות אחרים, טמירים ועוצמתיים בהרבה מהפוליטיקה הרגילה. כוחות שאין להם כללים ואין להם קווים אדומים.

נפתלי בנט. מתחזק ככל שנמשך המרדף | צילום: רענן כהן

אם מישהו היה חושב רגע לפני ההסתערות הזו, לו מישהו היה סופר עד 10 (זה היה מספר המנדטים של בנט בשבוע שעבר), לו מישהו היה עושה סקר. אבל לא. ההוראה ניתנה מדרג הפיקוד העליון, היושב(ת) ברחוב בלפור בירושלים. קדימה הסתער. עכשיו כבר לא סופרים עד 10. עכשיו סופרים עד 15 (סקר וואלה משלשום), או עד 14 (סקר "סופהשבוע" מיום שישי). 

עכשיו כבר ברור שנתניהו הגדיל את בנט, ולא הקטין אותו. חוץ מארתור פינקלשטיין, שבנה את הפרודוקציה הכושלת הזו (לפינקלשטיין כישלונות רבים לאחרונה, בין היתר הוא ניבא למיט רומני ניצחון סוחף), אין אף איש מקצוע מנוסה או פוליטיקאי משופשף בליכוד שאהב את המבצע הזה.

ראש ממשלה לא מסתער על כל יריב. ראש ממשלה זה נשק אסטרטגי, זה נשק יום הדין. משתמשים בו כשאין ברירה, כשכלו כל הקיצין, כשהתוצאה החיובית מובטחת. בשביל להסתער על בנט, שבשבוע שעבר רבים בישראל עוד לא ידעו שהוא קיים, יש מתאגרפים כגלעד ארדן, יש גם רמטכ"ל מכובד לשעבר כבוגי יעלון. אבל לא. במקרה שלנו, בנט החליף רשמית את האיום האיראני, בהנחה שמישהו זוכר שהיה איום איראני. כל מה שנשאר לו עצמו לעשות, זה ליהנות.

למה לא שלחו אותו? גלעד ארדן |צילום: מרק ישראל סלם

הנה הסוד הכמוס, הגלוי והמוכר כל כך, עליו איש לא יעז לדבר ועליו לא תוכלו לקרוא או לשמוע ברובם המכריע של אמצעי התקשורת בישראל: ההחלטה בנושא בנט לא נפלה איפה שהיא צריכה ליפול. היא התקבלה בהשראתה של הגברת היושבת בבית ראש הממשלה. בניגוד להגיון מקצועי כלשהו. השנאה הפתולוגית של הגברת הזו לנפתלי בנט ואיילת שקד יכולה לפתור את בעיות האנרגיה של ישראל והאזור כולו.

המרדף האובססיבי הזה אחרי שניהם, שמתנהל מרחוב בלפור, סוחף עמו את המערכת כולה. כמו צונאמי. אין להיגיון דריסת רגל בסצנה הזו. לא יעזור אם יסבירו לה שהיא רק מעצימה אותם. הרי שקד לעולם לא הייתה מגיעה לכנסת אלמלא המצוד הנמשך אחריה. אם ההתנהלות הייתה נורמלית, שקד הייתה היום פקידת לשכה טרוטת עיניים ומרוטה בלשכת ראש הממשלה, וזה במקרה הטוב. אבל היגיון אין בסיפור שלנו, גם הנורמליות ממנו והלאה.

מי היה מאמין שראש המטה הנחבא אל הכלים של נתניהו, הבחורצ'יק המופנם עם הכיפה והמבט המבויש, יהפוך לדמון הגדול, לאיום הנורא, ליריב כבד המשקל של ראש הממשלה. שום דבר לא נותר בקמפיין הבחירות ההזוי הזה, חוץ מביבי נגד בנט. לא שלי, לא ציפי, לא יאיר. רק בנט. ואת זה המציא נתניהו בכבודו ובעצמו, בעשרים אצבעות ידיו. הכל רשום על שמו. 

נתניהו. זוכר רק את מה שהוא רוצה לזכור | צילום: רויטרס

אני זוכר שישבתי פעם במזנון הכנסת וניגשו אלי, בהססנות, שניים. בנט עצמו, שהיה אז ראש המטה של ביבי, ואופיר אקוניס, שהיה הדובר. הם דיברו איתי על הבוס שלהם. איך מעלים את הפופולריות שלו בציבור. איך יכול להיות שהוא שנוא כל כך. מה הוא לא עושה נכון. ניסיתי לתת להם כמה עצות. ראיתי את הייאוש בעיניים של בנט. שום דבר ממה שהם עשו אז, לא הועיל. נתניהו לא עבר בציבור.

עוד לא שכחו לו את קיצוצי התקציב הדרקוניים שהוביל כשר אוצר (והצילו, לטעמי, את כלכלת ישראל). הוא לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית הנמוכה מעל ראשו, את תדמיתו כזגזגן מיוזע שנקלע בקלות לפאניקה, שמצביע בעד ההתנתקות ומדווח אחר כך שהצביע נגדה, שראה חיילים בריטים בירושלים ב-1947 (למרות שעוד לא נולד) ושהיה באותו נגמ"ש עם שרון וברק על שפת התעלה ב-73 (להד"ם), וכו' וכו'.

אגב, גם בסבב הראיונות שלו בשבת שעברה, חזר נתניהו על המנטרה שלו לפיה הצביע נגד ההתנתקות. התפטר מהממשלה והתנגד. אתרי אינטרנט וערוצי טלוויזיה נאלצו לשלוף מהארכיון את הצבעתו ההיא במליאת הכנסת, ההצבעה החשובה באמת, בה תמך בהתנתקות. אתם יודעים מה? נתניהו לא שיקר. במושגים שלו, הוא ממש לא שיקר. מבחינתו, ההצבעה ההיא לא קיימת. לא אירעה מעולם. הוא יעבור בהצלחה פוליגרף אם יישאל עליה. הוא זוכר רק מה שהוא רוצה לזכור.

נפתלי בנט לא היה ראש המטה שלו זמן רב. הוא נבעט מלשכתו של נתניהו אחרי זמן קצר. נבעטה גם איילת שקד. למה נזרק בנט? הרי לכאורה, הוא ראש המטה האידיאלי של ביבי. האב-טיפוס הכי משוכלל. המודל המושלם. גם כיפה על הראש, גם מבטא אנגלוסכסי, גם צעיר, גם מוכשר, גם איש הייטק שמבין בכלכלה וקפיטליזם, גם ימני. אם היה אפשר לשרטט ולבנות ראש מטה בשביל ביבי, בנט היה האיש. 

שרה נתניהו (מימין). מחזיקה ברשימה שחורה | צילום: מרק ישראל סלם

ובכן, הוא נזרק כי הוא לא ספר את שרה נתניהו. כי הוא לא הסכים להתחשב בה ובגחמותיה. כי הוא לא הסכים לעכל את העובדה שאם רוצים לסגור משהו אופרטיבי אמיתי, צריך לסגור אותו קודם איתה. ואיילת שקד נזרקה כי התברר שנתניהו אמור להשלים את משכורתה הדלה מכיסו. גם זה מעשה שלא ייעשה. אז הם נזרקו. זה מילא. אבל המרדף המטורף נמשך עד עצם הרגע הזה. וככל שהוא נמשך, כך הם, בנט ושקד, מתעצמים. ככל שהיא תכה אותם, כך יעלו ויפרצו.

מישהו מוכן להסביר לה את זה? לא. אף אחד לא מוכן לשים נפשו בכפו. כי גופותיהם של אלה שניסו לא נפלטו עדיין אל החוף. יש רשימה שחורה, וזהו. מככבים בה בנט ושקד, ומככב בה יועז הנדל, שהעז להלשין על חביבה של הגברת, הלא הוא צלם החצאיות נתן אשל. נמצא בה גם מזכיר הממשלה צבי האוזר האומלל (במקרה שלו רדפו גם את בת זוגו), נמצאים שם עיתונאים נרדפים (כמוני, למשל), נמצאים שם פוליטיקאים. מהרשימה הזו, ישחרר רק המוות.

ולכן, כששואלים אותי למה אני חושב שנתניהו מסוכן לישראל, וכשהטוקבקיסטים (שרובם פיקטיביים) מריירים ומקוננים על "שנאת נתניהו", כל שנותר זה לגחך. נתניהו לא מייצר שנאה, הוא לא אדם רע, אין בו יצר הרע ואין בו הרשעות שהייתה טבועה ומזוקקת כל כך אצל שרון. נתניהו מייצר בעיקר דאגה.

כן, הוא מוכשר, הוא רהוט, יש לו תפיסה מהירה וניסיון וראייה גיאופוליטית מרשימה, אבל הוא לא מסוגל לקבל החלטה. הוא מפוחד, הוא לא מסוגל להעמיד את רעייתו במקומה ולהודיע לה שהוא יפגוש מי שהוא חושב שהוא צריך לפגוש וימנה את מי שהוא חושב שצריך למנות. הוא רותם את עצמו לגחמות ולפראנויות מיותרות לגמרי, וכל זה מדאיג עד אימה כשנזכרים שהוא יצטרך לקבל כאן את ההחלטות החשובות באמת יום אחד, שיגיע די בקרוב.

שרון. את הרשעות שהיתה טבועה בו דווקא אין בנתניהו | צילום: רויטרס