מאחר וגדלנו על ברכי הדור הקודם, רבים מאיתנו מדקלמים משפטים, תובנות ובעיקר תפיסות עולם של קודמנו, וחיים על-פיהם כמעט מבלי לשנות מאומה. ובכל אופן הנסיבות והמציאות בין הדורות שונה בתכלית, ומשם נובע גם השוני המוחלט בשפה, בתחומי העניין ובסגנון השיח.

זה השוני שגרם לנו לומר להורינו תודה על מה שקיבלנו (או שלא...) ולהמשיך הלאה בדרכנו. וזה גם השוני שגרם לחלק מאיתנו למרוד \ לבעוט \ להתעלם \ לרחם.

* * *

נוסף על אמונתי כי המפתחות למצב המדיני \חברתי \כלכלי , כלל ועיקר אינם בידיים פוליטיות כאלה ואחרות, אלא בידינו בלבד, קצה נפשי בהנהגה ציבורית המורכבת מאנשי הדור הקודם בלבד. פעם עוד היה אפשר לבחור מפלגה על-פי מצע. היום, כשהתנהלותם האינטרסנטית מוחצנת והם כבר לא מוכרים דבר מלבד אלא את עצמם, הקרקס דוחה שבעתיים. פשוט אין אמון באף אחד נקודה. 

לא שהשתנה משהו בהסתכלות זו ובוודאי שלא באמונתי. אלא תזוזה קטנה שהחלה לאחרונה, ועדיין רחוקה מלכבוש את אמוני, אך ראויה להתייחסות.  דעתי שלהלן החלה להתגבש כבר לאורך שנים, אך קיבלה את ה"וואוו" הגדול אתמול בערב.  אני לא רואה טלוויזיה וסיבות לכך לא חסר, בעיקר למי שלא חי בעיר. מהבחינה הזאת אני 'פרימיטיבי'.  את רוב ככל העדכונים על הנעשה (ושבעיקר לא נעשה) ניתן לחוש באוויר, ואם ממש צריך תקשורת אלקטרונית, אז בצינורות יעילים יותר.  לעיתים נדירות קורה שמסקרן אותי לראות ב"חי" איך בדיוק נראה הרעש וזה בדיוק מה שקרה לי בעקבות "סערת בנט", שחידדה לי יותר את הסקרנות גם לראות סוף-סוף בפעם הראשונה את האיש מדבר.

אגב, עד כדי כך אני 'מנותק', שזו גם הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את המושג "משעל חם" וראיתי במה מדובר.  לא שנולדתי במאדים. ראיתי הרבה טלוויזיה בילדותי ומיציתי את זה. הרדיו ששמעתי בטרמפים רק חיזק את הבחילה. הכל חוזר על עצמו; הטונים הדקלומים, האופוריה, הנאיביות והטיפשות. מידי פעם מתחלפים השמות. זה הכל.

* * *

הדבר היחיד בתקשורת שגרם לי הרגשה טובה מצד עצמו, ללא כל קשר לעתיד ומה שיקרה או לא יקרה בהמשך, הוא קולות של אחדות לאומית, מה ששמענו לעיתים רחוקות סביב מלחמות וחגיגות החזרה של גלעד שליט.  חבל שרק בעת צרה יש 'אחים לצרה' ותחושת האמפטיה חוצה מגזרים, מאחדת קרעים ומעבירה בתת המודע מין תקווה אבסורדית של "איזה כיף, הלוואי שהמצב ימשיך ככה"... מילא.

לא שחשבתי שה'משהו החדש שמתחיל' זה מה שהוא מתכוון אליו. זה לא בידיים שלו וגם לא של לפיד, לבני או נתניהו.  המשהו החדש שזיהיתי כאן הוא הבשלה של ציבור, התבגרות ורצון למשהו אחר, שיחליף את ה'ישן' הרקוב והמסורבל. תופעת בנט היא לא עוד אלילות. היא שיקוף של התהליך בציבור. תקווה חדשה שסוחפת לקלפי צעירים רבים שחשים כמוני, מחד. ומאידך, איחוד מבוגרים רבים שהיו מפולגים עד כה, מה שגם ליכד ואיחד תוך תקופה קצרה חברה מגזרית שלמה ועוד הרבה מעבר. לצערי אין עוד דוגמא מקבילה כזו וזה כשלעצמו שווה לייק גדול, ללא כל קשר לעתיד ומה שיקרה או לא יקרה בהמשך. זה כבר קרה.

* * *

אינסוף טענות מוטחות כלפי הפוליטיקאים. אך הכנסת היא בסך-הכל מראה קטנה המשקפת פחות או יותר את סך המצב בעם; ישרות, נבזות, נאמנות, אגואיזם, אידיאליסטיות וזנות.

מה יש לאב להלין על חינוך ילדיו כשהדוגמא האישית שלהם נודפת ריח של אלכוהול? וכי אם ילמדו בכיתה של 20 תלמידים או אפילו מורה מול תלמיד, זו תהיה הערבות שלא יעזבו את הארץ?  וכי מה תצפה מהפוליטיקאי שלך, אם אתה בקושי מאיר פנים לשכן או לסתם קבצן שהתדפק על דלתך? כיצד יצליח מאן-דהו לכפות שוויון בנטל כשהחבר שלך והחבר שלו פוטרים עצמם בקסם הפצפיזם?  וזה שאינך מצליח לרכוש דירה זה פשוט מפני שאתה מתעקש על שינקין או על 'סטנדרטים' אחרים. 

סכסוך ישראלי-ערבי? כיבוש? ברור. גם ת"א וחיפה כבושות. הרי הם אומרים בפירוש שלא יוותרו על אף שעל. "מהים עד הנהר".  אם אנו עם כובש מקומנו באוגנדה ובכל אופן לא כאן.  הסכסוך לא יגמר לעולם עד שלא נבין על מה ולמה אנחנו כאן, ומה זה דורש מאיתנו, חוץ מאלכוהול.

גם התקשורת אינה 'מוטה' או וולגרית יתר על המידה. גם היא כנראה, לצערנו, מראַה נאמנה.

כשנהיה אנחנו עדיני נפש, סבלנים, אובייקטיבים ונטולי פניות, נוכל לצפות זאת מ"מנחה" טלוויזיה.  כשנפסיק לפחד מהצל של עצמנו, להתרפס ולהתחפש, נוכל לצפות מה"מנהיגים" שלא יקנו אותנו בעזרת טקטיקות עלובות וספינים ממוחזרים.  כשנצרוך פחות חומר, כשנוריד קצב, כשנשאף סוף-סוף להתמלאות טיפה יותר מתואר ושניצל, כשנפסיק לגרד את התקרה ולשעמם את עצמנו, נתחיל להבין כיצד נוצר גרעון וכאוס.  כשאביב גפן צעק את זה לפני 20 שנה, היינו עוד צעירים. ההורים שלנו עוד לא ידעו כיצד לאכול את זה והעדיפו לגחך, לרחם ולטאטא את זה מתחת לשטיח, כמו גם עד היום. הטרנד של קריסות חברתיות \מדיניות \כלכליות במדינות רחוקות וקרובות, בקושי מדליק אצלם נורה אדומה. בדור שלהם יודעים למכור רק פלסטרים, אקמול ופתרונות סיליקון.  הדור הזה מתחיל להבין שדרוש פתרון שורשי, אמיתי. משמעות. משהו חדש.  זה לא מתחיל בבחירות, לא בירושלים ובוודאי שלא בסילבסטר.

זה בראש שלנו.