כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    חינוך

    מי אנחנו: אנשים שחושבים, שחינוך הוא מסע לאורך החיים המתקדם בקצב של פסע ועוד פסע. שכל יום נשיג מטרה קטנה נוספת, או לא. שכל יום של גילוי, חושף עוד עולמות חדשים שצריך לגלות. שחינוך, זה לא זבנג וגמרנו, שחינוך לא נגמר לעולם.   למה קהילה :כדי לרכז אנשים בעלי עניין תחת מטריה אחת,כדי לחשוב ביחד על חינוך,כדי למצוא את הכוחות הישנים והחדשים,כדי למצוא דרכים חדשות,כדי להבין מה יותר חשוב,כדי ליזום, כדי להציע, כדי להצליח, כדי להרוויח.   קהל היעד: מורים, ועוד אנשים מתחומי עניין שונים, שחושבים שהחינוך חשוב, וכל מי שמרגיש שהוא מוכן לתרום מכישוריו למען החינוך. את, אתה, אתם ואתן מוזמנים להצטרף לקהילה חדשה באכסניה הנעימה של הקפה.

    עבודה ולימודים

    פורום

    ערכים בחינוך

    פורום העוסק בשאלות ערכיות, כמו: מהו חינוך, איך משיגים חינוך ומי זקוק לחינוך. \r\n\r\n

    חברים בקהילה (1899)

    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Heda
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נשימה חדשה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    renana ron
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פסוקו של יום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rinat*
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    -li-
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מיכלי 63
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    חיפוש או יצירת העצמי? או גם וגם?

    1/1/13 13:46
    0
    דרג את התוכן:
    2013-01-04 05:37:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ חיפוש עצמי, מיצוי עצמי, גיבוש עצמי ]

    http://cafe.themarker.com/image/2813048/

    העולם התחלק בין 2 גישות: זו המעודדת את החיפוש העצמי לבין זו המתרכזת ביצירת העצמי.

     

    שמא אפשרית היצירה העצמית רק תוך כדי חיפוש העצמי?

    ואם כך: האם היצירה העצמית אפשרית רק אצל הילדים המחפשים - עדיין ולא אצל המבוגרים המגובשים כבר?

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "חיפוש או יצירת העצמי? או גם וגם?"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    1/1/13 18:01
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-01 18:01:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי יוסי

     

    זה גם וגם .

     

    אנחנו נולדים כתינוקות המחוברים למהותנו . איננו יודעים שקר מהו .

     

    מהר מאוד אנחנו לומדים שכדי לשרוד אנחנו צריכים לעטות מסיכות . במיוחד אם ההורים עצמם פגועים ולא מחוברים ( הרוב ) , ובטוח החל מכניסתנו לגן / בית ספר פורמאליסטי ( הרוב ) .

     

    אנחנו עכשיו בשני צירים : אחד פיתוח זהותנו המזויפת , תוך כדי מתן ביטוי לפעמים גם למהותנו האמיתית .

     

    אנחנו מפתחים את 2 הזהויות במקביל , תוך כדי תנועה ויצירת דפוסי התנהגות המכונים אופי .

     

    האופי הוא מכלול הרגלנו ונטיותנו , אלו הקשורים למסכות שעטינו , וגם לטבענו האמיתי .

     

    כיוון שמסכות מבוססות על שקרים שאימצנו , המנתקים אותנו ממהותינו , מרגשותינו , וגורמים לנו להשליך השלכות על המציאות  המחזקות את המסכה שלנו ( למשל מסכת המקופח קשורה להשלכה " כולם סביבי רוצים לדפוק אותו " , או " כולם מצליחים רק אני לא " ויש מאות מסכות והשלכות כאלו ) . לפעמים השקרים חזקים , מתוחכמים , מאפשרים לעבור את החיים בשקר , כשבדרך כלל הסובבים אותנו סובלים .

     

    לפעמים , עקב משבר חמור , אפילו עד כדי סכנת חיים – המציאות טופחת על השקרים ומתחיל תהליך חיפוש המהות והתחברות אליה .

     

    לפעמים זה רק אימוץ שקרים ומסכות חדשות .

     

    גם תהליך ההתחברות מחדש למהות וגם תהליך אימוץ מסכה חדשה דורש תרגול ואימון , כך שמדובר בשילוב של חיפוש ועשייה .

     

    ככל שהחינוך בילדות מאפשר יותר חופש לביטוי המהות – יש פחות מסכות , ואין צורך להתחיל לחפש בגיל מבוגר – מי אני באמת .

     

    ככה זה.

     

    זהו , אגב , הרציונאל של החינוך המותאם אישית .

     

    ביי

     

    אלי

    2/1/13 07:39
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-02 07:39:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: eliz66 2013-01-01 18:01:32

    היי יוסי

     

    זה גם וגם .

     

    אנחנו נולדים כתינוקות המחוברים למהותנו . איננו יודעים שקר מהו .

     

    מהר מאוד אנחנו לומדים שכדי לשרוד אנחנו צריכים לעטות מסיכות . במיוחד אם ההורים עצמם פגועים ולא מחוברים ( הרוב ) , ובטוח החל מכניסתנו לגן / בית ספר פורמאליסטי ( הרוב ) .

     

    אנחנו עכשיו בשני צירים : אחד פיתוח זהותנו המזויפת , תוך כדי מתן ביטוי לפעמים גם למהותנו האמיתית .

     

    אנחנו מפתחים את 2 הזהויות במקביל , תוך כדי תנועה ויצירת דפוסי התנהגות המכונים אופי .

     

    האופי הוא מכלול הרגלנו ונטיותנו , אלו הקשורים למסכות שעטינו , וגם לטבענו האמיתי .

     

    כיוון שמסכות מבוססות על שקרים שאימצנו , המנתקים אותנו ממהותינו , מרגשותינו , וגורמים לנו להשליך השלכות על המציאות  המחזקות את המסכה שלנו ( למשל מסכת המקופח קשורה להשלכה " כולם סביבי רוצים לדפוק אותו " , או " כולם מצליחים רק אני לא " ויש מאות מסכות והשלכות כאלו ) . לפעמים השקרים חזקים , מתוחכמים , מאפשרים לעבור את החיים בשקר , כשבדרך כלל הסובבים אותנו סובלים .

     

    לפעמים , עקב משבר חמור , אפילו עד כדי סכנת חיים – המציאות טופחת על השקרים ומתחיל תהליך חיפוש המהות והתחברות אליה .

     

    לפעמים זה רק אימוץ שקרים ומסכות חדשות .

     

    גם תהליך ההתחברות מחדש למהות וגם תהליך אימוץ מסכה חדשה דורש תרגול ואימון , כך שמדובר בשילוב של חיפוש ועשייה .

     

    ככל שהחינוך בילדות מאפשר יותר חופש לביטוי המהות – יש פחות מסכות , ואין צורך להתחיל לחפש בגיל מבוגר – מי אני באמת .

     

    ככה זה.

     

    זהו , אגב , הרציונאל של החינוך המותאם אישית .

     

    ביי

     

    אלי

     

     

    עשה צעד נוסף:

    החיפוש הוא חופשי

    הבניה - לא.

     


    --
    המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך
    2/1/13 12:10
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-02 12:10:28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי יוסי

     

    לא ירדתי לסוף דעתך . חיפוש הוא חופשי והבניה לא .

     

      אתה יכול לתת דוגמה קונקרטית , או הסבר מפורט אחר ?

     

    ביי

     

    אלי

    2/1/13 14:17
    0
    דרג את התוכן:
    2013-01-02 15:22:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    העיקר, היה נאמן לעצמך.  

     

     

             שוחחנו על ימי-הולדת, אודרי, בן, קריסטי ואנכי.  כל שלשת הילדים זה עתה היו לבני שש שנים והם זכרו את מסיבות יום-הולדת שלהם בשמחה רבה.

     

             עם הבערות הנורמלית של המבוגר שאלתי את סוג השאלות אשר ילדים רואים אותן  כממש טפשיות.  או שהתשובה נשמעת יותר מדי מובנת מאליה או שלשאלה יש משמעות אשר הילדים אינם מסוגלים לרדת לסוף דעתה.  בכל מיקרה הילדים מתיחסים אלי בסלחנות סבלנית ואני עומדת על דעתי היות וזה מסייע לי להבין כיצד הם מרגישים וחושבים.  השיחה המסויימת הזאת הוכיחה את עצמה כמועילה.

     

             אני שאלתי, "האם אתם מרגישים שונה כעת, כשהינכם בני שש?"

     

             קריסטי השיבה בתקיפות:  "מה פתאום!!  מדוע שארגיש אחרת?  אני תמיד אני עצמי, איזה הבדל עושה הגיל שלך?"

     

              "כמה אמת הדבר!"  חשבתי לעצמי והרגשתי גם טיפשה וגם מיוסרת.

     

             אולם, מאוחר יותר במשך היום, כאשר הרהרתי על משמעות הדברים שקריסטי אמרה לי  בזמן שחבריה הסכימו עמה בכל ליבם, הבחנתי שאינני כל כך טיפשה בסופו של דבר.  שאלתי היתה די מתאימה לרבים מתלמידי בית-הספר סדברי-ואלי המבוגרים יותר, באותה מידה כמו לרוב המבוגרים שאני מכירה.  היות ולמען האמת, כה רבים מאיתנו מאבדים במשך השנים, ובזמן שמתרחש תהליך החיברות (סוציליזציה - תהליך התאמה או אימון לצרכים ולשימושים חברתיים, לסביבה חברתית.- מילון וובסטר), את החוש העצמי שלנו.  ככל שטוב יותר  אנחנו לומדים להתאים את עצמנו לתבניתללכת אחרי מורינוולעשות מה שמצפים מאיתנו (להצטיין בצייתנות) -- יותר תועים אנחנו מהעצמי האמיתי שלנו.

     

             אנשים בני כל הגילים, החל מגיל עשר בקירוב סובלים מתקופות של משברי זהות.  הם יכולים להיות בעלי מקצוע מאד מוצלחים על סף הפרישה לגמלאות, עובדי מתכת מובטלים לאחרונה, בוגרי מכללות אשר אינם יודעים לאן לפנות בזמן שעליהם להכנס למעגל החיים בעולם המציאות, או בני-עשרה אשר מנסים לברר מה לעשות כאשר יגדלו.  נראה שבזמן שהחיים זורמים ואנחנו פוגשים שינויים, סוג זה של פרשות דרכים ממתין לכולנו.  אלה מבינינו אשר מכירים את עצמם הם אלה אשר עומדים בפני המשברים הללו ולמעשה מנצלים אותם כזמנים להעמקת ההבנה- העצמית והשיפור העצמי.  אולם אלה אשר הוטו מעצמם מוצאים את הזמנים הללו כמכאיבים ובלתי פוריים.  הם אינם מצוידים רגשית כראוי כדי לבצע שינויים היות והם אינם מרגישים בנוח עם עצמם.  הם כבר אינם מאמינים באמת שיש להם מידה גדולה של שליטה בחייהם.  הם הסכימו וקיבלו על עצמם את מה שהחברה רצתה שהם יסכימו ויקבלו על עצמם.  אולי זה עבד  אצלם תקופה ארוכה יחסית אולם כאשר התנאים החברתיים משתנים פתאום הם מרגישים אבודים. הם מרגישים שהחברה רימתה אותם כאשר היא הבטיחה להם ביטחון ויציבות בתמורה לכך שיעשו את מה שציפו מהם שיעשו.  הם המירו את ההרמוניה הפנימית שלהם תמורת הצלחה חיצונית והם מרגישים שהונו אותם.

     

             בתי-הספר שלנו הם הכלי החשוב ביותר בתהליך זה של עיצוב צעירים.  זו היתה מטרה שימושית ואולי מוצדקת כאשר החברה ידעה אילו הן המיומנויות המסויימות שהיו נחוצות לכלכלתה.  באותם הימים, זה התאים לחלק גדול מהאוכלוסייה לאורך כל חייהם.  היום, הזמנים השתנו.  איננו יכולים עוד לחזות מראש מה טומן בחובו עבורנו העתיד.  איננו יודעים איזה כישורים יהיו בעלי ערך יותר מהאחרים.  כאשר עשיתי מחקר בביוכימיה לפני שלושים שנה, השתמשתי בסרגל חישוב לחישובים שלי.  זה היה תהליך איטי ובלתי מדוייק.  היום, לכל אחד יש מחשבון-כיס בשווי של עשרה דולר והצורך בחשבון הוא מיושן.  אבוי, כמה שעות על גבי שעות בזבזנו בזה!  אותו הדין בנוגע לכתיב ולאיות.  מעבדי התמלילים ביטלו את המטלה הזאת גם כן.

     

             מה שעל בתי-הספר שלנו ללמד את ילדינו היום הוא להיות גמישים במחשבתם, לסמוך על עצמם ביכולתם לקבל החלטות ומעל הכל להרגיש אחראים לחייהם באותה מידה כמו לקהילותיהם.  ידע זה יכול להיות מועבר אך ורק לאנשים אשר יודעים מי הם-הם, לאלה אשר הם-הם עצמם.

     

             אני מאמין שדבר זה קורה בבית-ספרנו.  זה קורה בתוך תוכו של כל ילד בדרך המיסתורית והפרטית שלו.  זה לא אנחנו, המבוגרים, אשר עושים זאת -- אנחנו רק מאפשרים שהדבר יעשה.  עדיין, רבים מתלמידנו מודים לנו על כך שהחזרנו להם את מה שהיה ברשותם כאשר הם היו בני שש שנים ולאחר מכן אבד להם [את האני העצמי (האמיתי) שלהם].  רבים מהם אומרים לי שזו המשמעות עבורם להיות תלמיד בבית-הספר סדברי- ואלי.  התלמידים, אלה אשר באו אלינו בטרם פקדו בתי-ספר אחרים אינם מודעים לתהליך זה, הם רק חוו אותו.  אולם מאלה אשר באו אלינו כילדים מבוגרים יותר אני שומעת לעיתים קרובות ניסוחים שונים למילים בהן ג'ניפר השתמשה כאשר היתה בת שש-עשרה:

     

            "כאשר הייתי בת שש שנים ידעתי מי אני.  ואז, הלכתי לבית-הספר ושכחתי.  היום אחרי שלוש שנים בבית-הספר סדברי-ואלי שוב מצאתי את עצמי ואני יודעת מי אני".

     

     

    [היה נאמן לעצמךמאת: חנה גרינברג, מתוך הספר: הנסיון של בית-הספר סדברי-ואליהוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987.]

     

     

    בתי-הספר ה"קונבנציונליים" "גוזלים" מרבים מתלמידיהם את האני העצמי (האמיתי) שלהם. [ BELIEVE IT OR NOT ]

     

    2/1/13 20:32
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-02 20:32:19
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: eliz66 2013-01-02 12:10:28

    היי יוסי

     

    לא ירדתי לסוף דעתך . חיפוש הוא חופשי והבניה לא .

     

      אתה יכול לתת דוגמה קונקרטית , או הסבר מפורט אחר ?

     

    ביי

     

    אלי

     

    נדמה לי שחיפוש של האדם "את עצמו" והנסיון להכיר את יכוליו, אהבותיו וחולשותיו הוא מסע שאדם עושה מתוך בחירה אישית שלו.

    בעוד שהבנייה היא פונקציה של מה שהוא קולט מהסביבה. יש עוצמה חזקה מאד לחברה ולמוסדותיה בניית העצמי.

    הסיפור הידוע על רופאים או מדענים שרצו בכל מאודם להיות סופרים או ציירים או הסטוריונים אבל "בנו" את עצמם להיות מה שהוריהם או החברה הסובבת (באופן ישיר או עקיף) לחצה עליהם - להיות.

    לא?


    --
    המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך
    3/1/13 01:31
    0
    דרג את התוכן:
    2013-01-03 01:40:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי יוסי

     

    שאלה פילוסופית כבידה , שאני מניח שהתשובה מורכבת .

     

    גם לו היינו נולדים ללא הורים לוחצים , חברה לוחצת וכו' והיינו נאמנים לטבענו הבסיסי – למהות – עדיין היה קיים תהליך בנייה , כשם שעץ צומח , נאמן לעציות שלו , אבל הוא גדל , והופך משתיל לעץ גדול , כאשר הצמיחה שלו , למרות נאמנותו למהותו – מושפעת גם מתנאי הסביבה .

     

    גם אנחנו , אפילו נהיה נאמנים למהותנו , נצמח ונבנה את עצמנו ממצב של תינוקות , לפעוטות , לילדים , לבוגרים וכדומה .

     

    העסק מסתבך כאשר אנחנו נאלצים להתכחש למהותנו עקב לחץ חברתי = פחד ורצון לרַצות , ואנחנו מפתחים פרסונות – מסכות בלטינית –שהן סוג של  אישיויות מגוננות , או מפצות .

     

    למעשה , כפי שציינתי , מתרחש תהליך בניית עצמי שהוא בחלקו מסכה ובחלקו אמיתי המחובר למהותנו .

     

    ככל שצמחנו וגדלנו בסביבה מאפשרת יותר , כך העצמי המתגבש והצומח  יהיה נאמן יותר למהות הצומחת שלנו .

     

    ככל שהסביבה בה גדלנו כופה , לוחצת , איננה מאפשרת , החלק המתחפש בעצמי המתגבש , המנותק ממהותנו ,יהיה גדול יותר .

       

    לפעמים  ניווַתר כל חיינו מנותקים מאוד ממהותנו , לפעמים בעקבות אירועים כאלו ואחרים – נצא למסע חיפוש שיחבר אותנו למהות , ויאפשר לנו לבנות עצמי נאמן יותר למהות . זאת אומרת שיש כמה סוגי בנית עצמי - בניית עצמי יכולה להיות נאמנה למהות , יכולה להיות מנותקת , ובדרך כלל בניית העצמי בחלקה מנותקת ובחלקה מחוברת .

     

    אני מניח שלחיבור למהות אתה קורא חופש , או אישיות חופשית .

     

    חיפוש כול להתרחש רק לאחר שאיבדת את הקשר למהות , כי הלא נולדנו מחוברים כולנו .

     

    חיפוש עצמי קשור להשתחררות מתחפושת , ושים לב לקשר חיפוש ותחפושת .

     

    אבל , מי שגדל מחובר , לא איבד דבר ולכן לא צריך לחפש דבר . 

     

    כפי שציינתי , וכפי שציין גם דוד – בפילוסופיה של חינוך מאד"ד כבר מובנות התובנות האלו ולכן הגישה החינוכית הזו מאפשרת צמיחה מתוך נאמנות רבה יותר למהות האישית והכללית של חניכיה . זו באמת גישה חינוכית גבוהה מאוד , המקדימה את זמנה , כי רוב האנושות עדיין לא מוכנה לה .

     

    עבור רוב האנושות המושג " לבנות את עצמך " באמת קשור בעטיית הפרסונות , המסכות , כדי להיחשב " מצליח " או " משתלב " , ולעזאזל המהות .

     

    כך מחנכים עדיין רוב בתי הספר , אבל אני מניח שזה עומד להשתנות .

     

    אגב , מהנדס שרצה גם להיות משורר – אינני רואה בזה חוסר נאמנות למהותו , אם הוא בחר בחירה חופשית מודעת להיות מהנדס , למשל משיקולי הישרדות קיומית , או שהפרנסה כמהנדס תספק לו אפשרות לכתוב שירים .

     

    אם הוא בחר להיות מהנדס כדי לענות על ציפיות הוריו – זו כבר מסכה .

     

    עם זאת , שו טוען שעטיית מסכות היא חלק מהמהות האנושית , ולכן בניית עצמי במובן של אימוץ סט פרסונות - זה בעצם הדבר הטבעי ביותר שבן אנוש יכול לעשות

     

    עובדה - הרוב עושים זאת.

     

    שקספיר אומר - כל העולם במה וכל האנשים שחקנים .

     

    כאמור - דעתי שונה , אבל קשה לי להתמודד עם הטיעון שהנפוצוּת של תופעת המסכות אולי מעידה על  דפוס אינטגראלי  במבנה הטבעי שלנו כבני אנוש .

     

    ביי

     

    אלי

    3/1/13 02:07
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-03 02:07:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    האני הינו אשלית השליטה במכלול הצרכים של העצמי. אפשר לחפש או לבנות שיטות שונות של מניפולציה להאדרת האני אך דווקא חווית איבוד השליטה היא זו המעניקה את תחושת החופש.

    --
    Nations as a natural, God-given way of classifying men, as an inherent ... political destiny, are a myth; nationalism, which sometimes takes preexisting cultures and turns them into nations, sometimes invents them, and often obliterates preexisting cultures: that is a reality


    Ernest Gellner, Nations and Nationalism, 1983
    3/1/13 05:09
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-03 05:09:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פירוק לגורמים, יוסי. איפה האני?


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    4/1/13 05:37
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-01-04 05:37:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    רשומת בלוג של עופר לבבי: האני והאין


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "חיפוש או יצירת העצמי? או גם וגם?"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה