אוי... לחילונים המתונים יש כנראה קצת בעיה- בקרוב הרוב יהיה מיעוט.

לא. זה לא עיניין פעוט וגם לא טעות, זאת היא לצערי המציאות. נכון, מזה זמן שאזרחים ואזרחיות משמיעים דעות מודאגות ומזועזעות, אבל אף אחד לא ממש עושה שום דבר חוץ מלקטר שאיראן זה כאן. זה ממש כמו עם מזג האוויר: כולם מדברים עליו כל הזמן אבל אף אחד לא עושה דבר בעיניין. לפעמים יש מבול, לפעמים באה בצורת. לפעמים חם מידי, לפעמים קר מידי וצריך סוודר, ממש חוסר אירגון וסדר.

לדתיים אין בעיה של אחדות. לכולם יש כיפה, כולם מיתפללים, כולם מאמינים, כולם עושים להם רב, וכולם כעדר מקשיבים רק אליו. אצל החילוניים הדברים קצת אחרת. כל אחד חושב לבד מה שמתחשק לו, כל אחת אומר ושואל ועושה מה שבא לו, גרוע מכך, גם הנקבות אצלם מורשות לעשות את כל זאת כאילו הן בעלות דיעה עצמאית או זכויות שוות. שומו שמיים, ירחם השם.

הפיתרון לבעיה הוא די פשוט, אבל קצת מסובך, כמו כל דבר בחיים. צריך להוציא את עשרות האחוזים האדישים מהכורסא ומהאוהל, מהספה ומהמטבח, מאל מול המסך ומרביצה נינוחה על מקשי המקלדת. יש בארץ המון רב של חסרי תיקווה, של מצביעים מדוכאים, מיואשים, כאלה שכבר אינם מאמינים שניתן לשנות ולהשפיע. באופן פארדוקסאלי, אצלם הפיתרון.

הבעיה העיקרית בכל זה היא שאין לחילונים האבודים הללו שום רב, משום שהם סתם ערב רב של אזרחים ואזרחיות שאוהבים לעשות מה שבא להם, להיות אדישים או מיואשים. למרבה הצער, אין לחילונים הרבה משמעת צייתנית כמו אצל עדר המאמינים הלאומנים, וזה חבל. 

אם, למשל, הייתי רב חילוני, איזה נביא, שליח או משיח, בטח היית קורא לעדר המאמינים החילונים והחילוניות: עורו אחיות והקיצו אחים. מי שלא יצביע- יטביע. מי שנוחר ולא בוחר-יצטער. בידינו הדבר. בידי הבוחרת, ובידי הבוחר.

(איור: גוגל)

http://cafe.themarker.com/blog/513647