מנהג התשליך במסורת היהודית מהווה דוגמא טובה ואולי גם תיזכורת שנתית למסר ישן שבא מבראשית: נתפסת בקלקלתך? האשם אחרים.

הנה, אדם אבינו עשה זאת, חווה אימינו עשתה זאת, ולרק לנחש המסכן לא נשאר אלא להאשים את מר גורלו או את הסופר שכתב את הסיפור, ואז לזחול משום בבושה כדי להתחבא באיזה חור. משפחתינו, למרבה הצער וכזכור, גורשה בבושת פנים אבל נשארנו מאז על האדמה, ולפיכך אנחנו גם ממשיכים להאשים זולתים וזולתיות להנאתינו, ממש כאבותינו ואימהתינו.

אולי מה שחשוב באמת זה לא דווקא למצוא קורבן תמים או חשוד שאפשר להאשים בהצלחה, אלא איך לא להסתבך. סך הכל זה לא מסובך להמנע מהסתבכות משום שבתורה יש כמה עקרונות יסוד לדבר הזה. הנה למשל, כנראה שחשוב לא לפגוע בכבודם של הזולתים בכוונת תחילה, לא לכנות אותם בשמות גנאי מתוך זדון זועם ולא להשמיצם השמצות ללא בסיס עובדתי מתוך זעם, פחד או שילובם הרעיל של הגזים הללו, שהוא שינאה ארסית ועיוורת.

כמובן, המדינה עדיין דמוקרטית לבינתיים, ולכן כל אזרח ואזרחית, אפילו קטינים ללא זכות בחירה או זכות שתייה לשוכרה עד אובדן חושים בטרם הם עולים לנהוג במהירות מופרזת כדי להרוג אזרחים תמימים, גם הם יכולים לומר את כל מה שבא להם ואת אשר עולה על רוחם הסוערת עד הגבה גלית לשמחת הגולשים.

מצד שני, לפי התורה מאוד חשוב איך מביעים את המסר שאותו, כמובן, מותר לאמר בחופשיות אך גם בנימוס עד כמה שניתן. הנה, לדוגמא, אתן כמה דוגמאות שאולי יעזרו למבולבלים בעודם יושבים שבת בשבת, מבולבלים ואולי בכלל רק תוהים למה יורד גשם:

אל תאמר לזולת: אתה אידיוט מוחלט.

במקום זאת, אפשר לאמר: דעתי קצת שונה מדעתך, אבל הבנתי את מה שאמרת.

אל תאמר לזולת: אתה חמור גרם, קוף וכלב בן כלבה.

במקום זה אפשר לומר: כולנו בני אדם, ולכל אחד ואחד מאיתנו זכות לדעתו ודעתה, גם אם זו לעיתים שונה, מוזרה או משונה בעיננו.

בלי לשמור על הכללים הללו, יהיו שיקראו איש לזולתו: כלב, חמור או קוף, ואז יהיה קל מאוד ניתן להשיג הרשעה בתביעת דיבה כנגד המלעיזים החוצפנים הללו ולזכות בפיצוי נדיב, אבל כמובן, זאת רק בתנאי שרופא מוסמך יוציא אישור שהתובע העצבני והנעלב אינו בעל חיים מהסוג המוזכר לעיל אלא בן אנוש, ככולם. זה חבל. חבל להשמיץ סתם. זה לא יפה וגם יכול להיות יקר ומיותר. אולי עדיף לשמור על נימוס ולהמנע מכל הצרה היקרה הזו.

המסקנה ברורה: כנראה שגם בחמורים, בקופים ובכלבים יש לנהוג כאילו הם בני אדם.

ואהבת לזולתך כמוך משמעו לנסות ולקבל את כל הזולתים הברואים בצלמו באהבה, כן, כן, גם את החיות הקדוש ברוך הוא ברא משום מה, לא רק את היהודים הכשרים שמבינים את עיקר מיצוותו לנו, זו שאומרת שיש לנהוג בכבוד ושלום בזולתים.

כמובן, יש אפשרות קלושה שאם נשכיל להשליך פחות אשמה על אחרים, יתכן שבסופו של דבר ניקח יותר אחריות על עצמינו, ואולי נתבגר. סך הכל, אסור לאבד תיקווה. בעיקרון, צריך להאמין שמחר יהיה טוב יותר, אחרת חושבים שיהיה רע יותר, ורק מהמחשבה הזו נכנסים מייד לדיכאון עמוק מראש וללא כל צורך.

כמובן שמחר יהיה טוב. הרי הדבר בידינו. רק צריך להחליף את הממשלה, להצביע נכון והכל שוב יהיה נפלא.

(איור: גוגל)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4328609,00.html

http://cafe.themarker.com/blog/513647