אני מניחה שאת מתכוונת ל"רגישות יתר לענייני כבוד והערכה" (ניסוח זמני).
המונח 'אגו' של פרויד הוא אמנם הבסיס של המונח, אבל כשאנשים אומרים שהם מתנהלים מה'אגו' הם מתכוונים למנגנונים בגוף שנועדו להגן על אותו 'אגו', על אותה 'מהות' שלנו.
שאלת 'מי אני ומה אני שווה' זו שאלה שנבחנת כל הזמן לאורך כל החיים, אצל כולם.
אדם שבטוח במהות שלו יכול לעמוד בפני השאלה הזאת בצורה יציבה.
אדם שהמהות שלו מעורערת גם ככה, ממיליון סיבות היסטוריות, יתערער עולמו בכל פעם שהשאלה הזאת תעלה.
בכל פעם שאנשים יפקפקו במהות שלו (בתחומים מסויימים יותר ובאחרים פחות, כל אחד רגיש במקום אחר) הוא יגיב באופן רגשי, הוא יפגע, הוא ייכנס למגננה, או יסובב את הגב, הוא יתקיף.. כל אחד על פי דרכו. זה בעצם "האגו" שמרים את הראש.
אנשים שהמהות שלהם יציבה וקשיחה הם כביכול "נטולי אגו". הם יודעים מה הם שווים ולא צריכים כל הזמן חיזוקים מהסביבה. הם לא נותנים לחוויות מערערות אגו לחדור אליהם.. (האמת היא שהם בכלל לא נטולי אגו, אלא להפך, האגו שלהם מאד יציב).
אבל גם אצל אנשים אלה תמיד אפשר למצוא תחום מסויים שבו הם רגישים ושם האגו נפגע מהר יותר ומגיב בהתאם.
לדעתי כל אדם מודע צריך לדעת להיכנס פנימה ולבדוק איפה הרגישויות שלו ולחזק אותן באופן נקודתי.
אני אישית מגלה כל הזמן את האינסופיות של העניין הזה, אני מוצאת נקודה ומחזקת אותה, ואז מגלה עוד אחת ומחזקת אותה ועוד ועוד ועוד.
עד כמה שאני שונה ממי שהייתי לפני 20 שנה, עדיין לא מצאתי את כל הנקודות האלה.
כמה שהייתי רוצה להגיד שאני 'נטולת אגו', אני עדיין 'נופלת' בקטנות.
מתי התגובה הזאת של האגו משרתת אותנו? כי הרי בכל זאת היא נוצרה מסיבה אבולוציונית מסויימת - כשאנחנו צריכים להגן על עצמנו מסביבה מזיקה באמת. הבעיה היא כשאנחנו לא יודעים להבחין בין סביבה מזיקה באמת, לבין סביבה שנדמה לנו שהיא מזיקה, כשאנחנו מתבלבלים וחושבים שמישהו בא להזיק לנו, כשהוא בעצם לגמרי בטעות ובלי כוונת רע דרך על הנקודה הרגישה שלנו.
/null/text_64k_1#