צטט: נחרצה 2013-01-05 12:17:33
נרקיס היה נער יפה תואר, שבילה מרבית זמנו ליד האגם, כדי להתבונן ביופיו הרב הנשקף אליו מהמים. יום אחד הוא נפל לתוך האגם וטבע.
האגם התאבל קשות על מותו של נרקיס, ומימיו המתוקים של האגם הפכו לדמעות מלוחות.
פיות ההרים הגיעו לאגם על מנת לנחמו על אובדנו.
"מה חבל שנרקיס מת. הוא היה יפה תואר" התייפחו פיות ההרים.
"האומנם יפה תואר היה נרקיס?" שאל בהשתוממות האגם.
פיות ההרים התבוננו בו בתמהון ושאלו: "הרי ראית את יופיו כשהתבונן בבבואתו שנשקפה אליו ממי האגם...".
ענה האגם: " לא ידעתי שנרקיס מסתכל בי כדי שאשקף לו את עצמו, כי אני ראיתי בצלילות עיניו את השתקפות היופי שלי".
האגם לא נתן את הדעת על יופיו של נרקיס, משום שגם הוא היה שקוע בדמותו שלו...ומשקף את אנוכיותו של האדם בחברה, המרוכז בעצמו ובתועלת שיוכל להפיק מהזולת כדי לבוא על סיפוקו.
בעקרון, אין אדם שאין לו אגו.
האגו למעשה הוא הזהות שלנו, המנוע לחיים.
כשהאגו משתלט או אז יש בעיה וזה בבחינת חרב פיפיות.
האגו חשוב להשרדות שלנו כל עוד הוא במינון הנכון, ואין אנו חוטאים בחטא היוהרה.
סיפוק אישי חשוב עד מאוד אבל כאדם בחברה זו לא המטרה המרכזית בחיים וצריך לתת את הדעת גם לסובבים אותנו.
כיון שכתבתי לא מזמן על אגו בדיון האחרון שהיה כאן בנושא, הפעם אני רק מחווה ציונים (ברשותך גב' מחנכת...) אז נחרצה - גם את כתבת מקסים 
/null/text_64k_1#