היי סיגל
העלת נושא כבד .
אני חושב שיש כאן בלבול מושגים .
בלבול בין שוויון לזהות , בין שוויון מתמטי לבין שוויון הזדמנויות או שוויון זכויות , או בין דרישות לשוויון בשכר בלא קשר להשקעה , ובין חובות ופריווילגיות הקשורות לתפקידים .
ראשית – בני אדם אינם זהים , אפילו תאומים זהים אינם באמת זהים , כך שאין אפשרות לדון בשוויון מתמטי בין בני אדם זהים .
אבל יש שוויון הזדמנויות .
קבלת אדם לעבודה בלא קשר למינו , לצבע עורו , או דתו - היא דוגמה לשוויון כזה .
או למשל , אחת הדוגמאות לכך הוא מצב שנתקלתי בו כמנחה במעגלי דיונים , בדרך כלל שומעים בסיטואציה כזו את הדומיננטיים , הדברנים . כשאני מנחה מעגל דיונים אני עורך סבב שבו לכל אחד ניתנת הזדמנות לדבר ( הוא לא חייב ) כך יצא לכולנו לשמוע דעות נפלאות של אנשים ביישניים , שלולא כן לא היינו שומעים אותן .
שוויון הזדמנויות גם קשור לשוויון זכויות , כולל הזכות למילוי הצרכים הבסיסיים . למשל , אדם גדול צריך יותר מזון מאדם קטן . לשניהם זכות להיות שבעים .
גם נשים – להפתעת חלק מהקוראים אפילו בימינו אנו – הן בני אדם שלמים , לא רק חלק מאדם שלם , ו ( לא תאמינו ) הן לא פחות בנות אדם מגברים .
יותר מכך – וזה אולי יהמם חלק גדול יותר מהקוראים – גם ילדים הם בני אדם שלמים מבחינת זכויות אדם , ולא יצורים חלקיים , או בני אדם בהתהווּת , שניתן לרדות בהם בצורה שאף אחד לא יעז לנהוג באדם מבוגר .
אגב , לאחרונה נשמעו דעות שזכויות הילד הן האחראיות לאלימות במערכת החינוך , ולא הפיגור , הפרימיטיביות , והכוחניות המובנית במערכת ובגישה " החינוכית " .
נשמעים אפילו קולות להגביר את המשמעת – הכוונה לאלימות המבוגרים – תוך רמיסת זכויות האדם של הילד , באופן שאף אדם מבוגר לא היה מוכן שיעשו זאת לו .
אז נכון שאין זהות ואין שוויון מתמטי , וגם אין שוויון בתפקידים , ואין שוויון בסמכויות שניתנות לבעל התפקיד על מנת שיתפקד במיטבו , אבל יש שוויון בחובה לא לנצל סמכות לרעה , לשאת באחריות תפקודית , לביצוע תקין של התפקיד , כולל עמידה בחובות הקשורות אליו .
בעניין הזה למשל – יש תפקיד אחד למבוגר , על החובות והסמכויות הקשורות לכך , ויש תפקיד אחר לילד .
השוויון הוא בכך שכל תפקיד מקנה לכל אחד - ילד או מבוגר – סט של חובות מצד אחד , ופריבילגיות מצד שני , שאי אפשר לשלול אותם בשרירות .
באשר לשוויון בתגמול על השקעה - חלק מהמוטיבציה ותחושת החופש שלנו קשורות ליכולת לבחור במה וכמה להשקיע ולהיות מתוגמל על כך .
לכן , יש מי שקובעים – אדם מוכשר + משקיען צריך להיות מתוגמל הרבה , אפילו הרבה מעבר לבני אדם פחות מוכשרים , או פחות משקיעים .
כאן זה גולש לעוד עניין - האם זה כולל גם את מי שנולדו למשפחות או לסביבות עשירות באמצעים חומריים או תרבותיים , שיש להם יתרון התחלתי על מי שנולד בסביבות פחות מפרגנות ?
אחת הטענות היא שהיכולת של קבוצות אמידות לתרום לחברה – גדולה יותר ולכן מגיע לאנשי הקבוצות הללו להמשיך ולהיות מתוגמלות יותר .
האריסטוקרטיות בתרבויות ובחברות שונות משתמשת בנימוק הזה כדי לקיים חברות בעלות פערים גדולים בין עשירים ועניים .
אבל העניין הוא אחר . לא שוויון הוא העניין אלא איזון בין שיתופיות , לבין אינדיבידואליזם .
בסופו של דבר , אנחנו חיים בחברות מורכבות שאין בהן כמעט אפשרות שבני אדם יחיו רק לעצמם ויצליחו לספק לעצמם את כל צרכיהם מבלי להיות זקוקים לאחרים . ככל שהעולם מתקדם , נעשה מורכב יותר וצפוף יותר – אנשים חייבים לשתף פעולה כדי לשרוד , ואפילו לשגשג ולחיות ברווחה .
הנטייה לשתף פעולה מופנמת בגנים שלנו , אבל גם הנטייה לאינדיבידואליזם נמצאת בתוכנו , והיכולת לבחור , ולפעול בצורה עצמאית מקנה לנו תחושה של חופש .
אז החברות נעות בתנועת מטוטלת בין שתי הנטיות – שיתופיות ואינדיבידואליזם .
לפעמים מתקבל רושם מוטעה שחברות משתפות פעולה גם אמורות להיות שוויוניות .
יש בזה משהו מהאמת , אבל אם נעשה ניסיון לכפות שוויוניות מוחלטת על כל חברי הקהילה – בגלל השוני בין בני האדם , בסופו של דבר זה יפגע בנטייה לאינדיבידואליות , בתחושת החירות
חברות שהמטוטלת נעה בקיצוניות לאחד מהקצוות – קורסת , או חווה משבר , לפעמים מלווה בהרס ו/או בשפיכות דמים .
כאשר יש קיצוניות אינדיבידואליות – הפערים החברתיים כלכליים דוחפים אנשים לפשע , אפילו על מנת לשרוד , הרמה התרבותית נפגעת , בריאות האוכלוסייה נפגעת , ובסופו של דבר החברה מתפוררת , לעיתים תוך כדי מהומות ואלימות .
אבל , על פי רוב , חברות שהייתה בהן שיתופיות כפויה ושוויון קיצוני שפגע בנטיות האינדיבידואליות – קרסה קודם כיוון שבני אדם – בעיקר המוכשרים - הפסיקו לתרום .
גם חברות שהאינדיבידואליות הייתה קיצונית – קרסו , אבל יותר לאט כיוון שאנשים המשיכו לתפקד אפילו תוך כדי אשליה שמצב כל מי שישקיע יוכל להשתפר , ולקח זמן עד שאנשים נוכחו לדעת שעל פי רוב , אלה שכבר היה להם , במידה ולא היו טיפשים מוחלטים – הפכו ליותר עשירים ומנותקים יותר .
התפכחות כזו , למשל , התרחשה עכשיו בארצות הברית , כאשר הרפובליקאים העשירים הפסידו בבחירות למרות שאובמה עשה את כל השגיאות האפשריות , והיה אמור להפסיד .
לכן , אף על פי שאין ולא רצוי שיהיה שוויון מתמטי בחלוקת העושר והמשאבים , הרי שבמטרה לשמור על איכות החיים הכוללת בקהילה – פחות פשע , שמירה על איכות הסביבה , נהיגה זהירה , התחשבות ודפוסי עזרה הדדית יעוד , דפוסי אמון הדדי – איכות שכולם נהנים ממנה , עשירים ולא עשירים – לחברה כדאי להגביל את גודל הפערים הכלכליים .
זאת אומרת , מי שמשקיע יתוגמל אמנם יותר , אבל הפערים הכספיים לא יעלו על טווח מסוים , וחלק מהתגמול יכול להיות יותר חברתי , כמו תארי כבוד , פרסים , רישום בהיסטוריה של הקהילה ועוד .
חברות כאלה אכן כבר קיימות , למשל , בסקנדינביה , שם קיים סוג של קפיטליזם חברתי , שבטעות הוא מכונה סוציאל דמוקרטיה , וזהו משטר ואורח חיים שהרבה מובנים של שוויון שדנו בהם למעלה באים בו לידי ביטוי , אך יש ביטוי גם לאינדיבידואליות , לייחודיות האישית ולתגמול האישי הייחודי , אך זאת רק לאחר שהושג שוויון בזכותו של כל אזרח להתקיים בכבוד .
הכוונה היא שהצרכים הבסיסיים – מגורים , מזון , חינוך , בריאות , שירותים עירוניים - ניתנים ברמה סבירה , אבל מי שרוצה יותר מכך , סוג של איכות – חייב להשקיע .
אפשר להיות עשיר בסקנדינביה , אבל זה כרוך גם בתשלום מיסים גבוהים .
מסתבר שהסקנדינבים , גם העשירים , אוהבים את זה והם אינם בורחים לארצות אחרות , או מבריחים הון החוצה . הם כנראה הגיעו למסקנה שעדיף לחיות במדינה שאיכות החיים הכוללת בה היא מעולה , שהפערים החברתיים כלכליים בה אינם גדולים , מאשר לשבת על ערימת הון , בשכונת מגורים מאובטחת , לחשוש מחטיפות , פשע , או מוות בתאונות דרכים כי כולם שם עצבניים ומתוחים , או לחשוש שמישהו שמרגיש דפוק – לוקח נשק ויורה סתם באנשים .
הסקנדינבים מהבחינה הזו כנראה הקבוצה האנושית המתקדמת ביותר הקיימת ב 100 השנים האחרונות .
באשר לישראל – אנחנו עוד לא שם , ואם לא ניזהר – בדיוק כפי שהמדינה הזו נחרבה כבר פעמיים בגלל פערים חברתיים גדולים , קוצר ראות מדיני , ומחלוקות אידיאולוגיות חריפות – זה עלול להתרחש גם בפעם השלישית .
הקונספט הדומיננטי במערכת החינוך כיום מצליח לעשות את 2 הדברים – לפגוע באינדיבידואליות , בתחושת החירות , ובמקביל להגדיל פערים חברתיים כלכליים .
זהו שילוב מוזר של בולשביזם ורודנות בירוקרטית עם קפיטליזם חזירי .
בירוקרטיה שדופקת את כולם , ומערכת חינוך ציבורית שדופקת את כולם באופן שוויוני , אבל משטר שמרשה לחזקים להשתולל , ולהורים עם כסף – לשקם את פגיעת המערכת באמצעות מערכת חינוך פרטי נפרד , או באמצעות מערכת חינוך אפור-שחור אחרי הצהרים או בחוגי העשרה בבתי ספר של קהילות חזקות .
מי אמר שאנחנו לא מוכשרים ?
ביי
אלי
הוספת תגובה על "השיוויון האמיתי בן ילדי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה