לעניות דעתי הדלה, לא צריך להשמיץ, לקלל, להטיל פולסות, לאיים בחרמות, בירידה מהארץ, בעליה לתורה על בריקדות לרגל חג הקיפוח העדתי או למען השם. מספיק לדבר אמת וכבר אפשר להיות רגועים ולישון טוב בלילה.

מהדוגמא שלמטה הבנתי שכנראה יש אנשים שלא ישנים טוב, אולי כי יש להם קצת מוסר כליות או שהאל בא אצלם בחלום הלילה להבעיתם בביעותים מפאת הצפוי להם בבוא יום הדין.

עיקר העיניין שלי בנאמר בקישור הוא פשוט: בתחילת המשפט יש חרטה, בסופו כבר אין. משום מה, דבריו של המורשע הצדיק נשמעים תמים ומיתממים, אבל אז מסתבר שהוא בעצם חוזר על הטעות, תוך מתן תירוץ קלוש שבו הוא שוב מאשים את קורבנות האפליה הגזענית במעשיו הרעים ומתריע על סכנה דימיונית. 

לדעתי כבוד האסיר המשוחרר טועה ומטעה. לצערי, דומני שהוא גם עושה זאת בכוונה ולא בתום לב, אולי משום שאין למורשעים עבריינים לב רחב אלא רק אינטרסים צרים. 

(איור: גוגל)

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/428/192.html?hp=1&cat=404&loc=17

http://cafe.themarker.com/post/2818953

http://cafe.themarker.com/blog/513647