נראה שמערכת הבחירות מנומנמת , משעממת, סטטית מכיוון ששום דבר מהותי לא קורה בה. הדיונים בעיקרים נעים סביב השאלה האם ביבי תותח/מלך או האם צריך להפילו; האם שלי או לבני ראויות , והאם לפיד רץ לביבי להיות שר לענייני השום דבר. 

ישראל היא אינה אמריקה, וגם אם היינו רוצים לבחור ראש ממשלה באופן אישי , עדיין איננו יכולים. מכיוון שהרבה מצביעים מבינים שהם לא ממש יכולים להשפיע על הבחירה של ראש הממשלה, והבחירות לא נעות על שום דבר מהותי, רבים מהם מעדיפים לשבת בביתם ולחכות לתוצאה שממילא לא תשנה הרבה. דרך אגב, יש דרך אחת להשפיע על בחירת ראש הממשלה והיא דרך הפריימריס של המפלגות, אבל משום מה רבים נגעלים מכך ולא מבינים שזאת הדרך האמיתית להשפיע.

מה נשאר בעצם? לדבר על המהות. "התנועה" ו"יש עתיד" (בכוונה לא שמתי לבני ולפיד) צריכות לדבר באיזה סוג של ממשלה הן מוכנות לשבת. השאלה היא לא אם ביבי ירכיב ממשלה , אלא אם ראש הממשלה, שאולי יהיה ביבי, יקים ממשלה שתהיה מחוייבת לערכיהן. לדוגמא , "התנועה "יכולה לדרוש את התנעת המו"מ על בסיס עקרון שתי המדינות; מעורבות במו"מ המדיני; עצירת החקיקה הגזענית; ושיוויון בנטל. "יש עתיד" יכולה לדרוש השקעות בחינוך, העברת תקציבים מישיבות,..., ושוויון בנטל. אם לא, נלך לאופוזיציה ונלחם מבחוץ בממשלה. דוקא דרך השיח המהותי אפשר יהיה להגיע לשיתופי פעולה שאינם אפשריים באישי.

העבודה כמפלגה הגדולה בגוש יכולה להציב ראש ממשלה מטעמה. אם מכל הכוורת הנפלאה , שלי היא המועמדת , אז שתהיה שלי. עדיין , החשוב הוא מה יהיו קווי היסוד של ממשלת העבודה, מה שקשה לשמוע מכל בליל השיח האישי שמתקיים היום.

הבחירה היא בין שתי אלטרנטיבות המתפרסות בין 5-6 מפלגות ולא בין 5-6 אישים או נשים. על כל מפלגת לחדד את המהות שלה והבידול שלה , ועם זה ללכת לבחירות