למען גילוי נאות:הצטרפתי לתנועה זו בהיותי על סף זיקנה: עשיתי זאת כאשר בראשה עמד יוסי ביילין, בשל עמדותיו הנחרצות בענין נסיגה מדרום לבנון, ואינני מצטער על כך!
פרשתי ממנה כאשר זו איכזבה אותי בשל עמדותיה הבורגניות בעליל בנוגע לפן האידיולוגי שלה!
שבתי אליה אחרי שנבחרה מנהיגותה החדשה ברשותם של חיים אורון (ג'ומאס), רן כהן ואחרים, יוצאי מפ"ם לשעבר, קיבוצניקים וסוציאליסטים מהבחינה האידאולוגית.
נשארתי בה בתקווה כי הנהגתה הנוכחית, ובראשה זהבה גלאון, תמשיך את דרכם.
לא הסתפקתי בשייכות פסיבית. מבלי להיות פעיל בה, מחמת גילי ומצבי הבריאותי, ניסיתי להשפיע על דרכה האידאולוגית והפוליטית בהתכתבות הדדית עם הנהגתה.
טענתי כי במצב הפוליטי המתהווה אין התנועה יכולה להסתפק בהגדרת עצמה כ"שמאל"! שמאל מה? שמאל לאן? מדוע?
הרבתי להביא לידיעתם ולהזכירם את תולדות רפובליקת ויימר לפני עלייתו של הנאציזם לשילטון בגרמניה.
הזהרתי וחזרתי והזהרתי: הפשיזם הישראלי מתקרב בצעדי ענק, הוא כבר כאן!
אין מי שיעמוד בדרכו, המשאל המסורתי מת מזמן, התאבד מרצונו, מרוב הפטריוטיות!
"שמאל" נהיה לקללה, לכנוי גנאי ששווה לבגידת במולדת!
הבוגדים השמאלנים ירדו למחתרת עמוקה, הס מלהזכיר את שמן ואת קיומם. אנחנו לא שמאל, מפלגת העבודה מעולם לא הייתה שמאל, הכריזה וחזרה שלי יחימוביץ'!
מעולם לא הייתי עניו וצנוע, אשר על כן שוב גילוי נאות: עוד לפני חמש עשרה שנה הזהרתי בפני הסכנה הצפויה לדמוקרטיה בישראל מעליתו לשלטון של אביגדור ליברמן, דווקא בהקשר (שוב!) לרפוליקת ויימר הזכורה לדראון!
עמדתי נתקלה באדישות, לעיתים בזלזול: פשיזם אצלנו, בקרב עם ניצולי השואה, הכיצד?!
מתנגדי עשו לעצמן עבודה קלה על ידי זיהוי מכוון של פשיזם פוליטי, תחילתו עם נציונל-סוציאליזם. התוצר הסופי והצדקני שלו לא אפשרי אך צפוי!
כאשר ראיתי כי חזוני האידאולוגי-הפוליטי הולך וקרב, פניתי שוב למנהיגי מר"צ ודרשתי מהם בתוקף לנקוט עמדה חד-משמעית ובלתי מתפשרת: דרושה מיד תנועה פוליטית-אידאולוגית בלתי מתפשרת, אבנגרדית ולוחמת!
ביקשתי מהם להשתחרר מהפרנויה של שמאלניות, מתסביך של אשמה כביכול מול פגיעה בעם ובמדינה "בשעה קשה זו!", להכריז על תנועת מר"צ כמפלגה סוציאליסטית לוחמת, להניף דגלים אדומים בגאווה ובהתרסה "פשיזם לא יעבור!", כקריאתה של דולורס איבארורי האגדית במלחמת אזרחים בספרד בשנות השלושים של המאה שעברה, שעוד זכורה לי מילדותי!
מנהיגי התנועה הבטיחו ולא קיימו!
בנימין נתניהו כנראה צדק, למרבה הצער: "הם מ-פ-ח-ד-י-ם!", שוב ועדיין!

בשל כך אין חלקי עמם שוב וכנראה סופית.
כך נשארתי חסר בית, בגיל שמונים ושלוש!!

עו"ד זלמן שרר

אחרון המוהיקנים התמימים...

אלו האפשרויות העומדות בפניך:

1. להשאר בבית (בבית הפיזי) ולתרום בכך לחיזוקו של הימין הקיצוני שמצביעיו מגיעים בהמוניהם לקלפי

2. לותר על הציונות ולהצביע בעד חד"ש או דע"מ

3. להצביע למפלגת נישה כמו עלה ירוק (או שהם יחד עם מישהו אחר).

4. בכל זאת מרצ

והנה הקישור למצע של מרצ:

http://meretz.org.il/%D7%9E%D7%A6%D7%A2-%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%94/

פעם היה אפשר להוסיף קישור שיפתח בחלון נפרד. משום מה אין יותר. לכן הקש על הקישור במקש הימני של העכבר ובתפריט שנפתח יש אפשרות לפתוח את הקישור.

אני הייתי מצביעת מר"צ הרבה שנים.. 

ואם נסתכל על המצע,  אותי הם מעט  איכזבו.

עדיין נישואים חד מיניים לא מוכרים בארץ. עדיין יש כפייה דתית,

עדיין אין תחבורה ציבורית בשבת. אבל אולי כן מר"צ.. כי הם הרע במיעוטו.

להבס מחיפה שלום!
תודה על התגובה ועל הצעותיך!
להלן התיחסותי:
1. המנעות מהצבעה אכן עלולה לגרום לחיזוקו של הימין הקיצוני. מדיניותה האופורטוניסטית של מר"צ גורמת לכך שבעתיים!
2. לא אני מוותר על הציונית, הציונות מוותרת עלי במדיניותה האימפריאליסטית-הגזענית-הפשיסטית!
3. עלה ירוק לא מענין אותי. דגל אדום כן! ולו ורדרד תחילה!
4. בשל כל זאת: לא מר"צ.
הערה: תודה על ההפניה למצע מר"צ. לא די בפירסומה באתר מר"צ. פעמים רבות ביקשתי מזהבה גלאון לפרסמו בפומבי אך לשווא.
כעת אני יודע מדוע לא נענתי!
בברכה,
זלמן (זיגה), שרר

אתה כל כך צודק

מרצ הפכו ממפלגה שיש לה כוח בידיים לצל

פעם הייתה להן אידיאולוגיה, חזון, הנהגה שידעה לסחוף אחריה

היום הם לא מציעים פתרון אמיתי, לא באמת

עבודתם בכנסת מאוד מוערכת מבחינתי

אבל זה לא מספיק

לא סתם המפלגה הזאת איבדה מנדטים ב-15 שנים האחרונות

היא הפכה את עצמה ללא רלוונטית.

לחברי הגולשים שלום!

אני מודה לכם על התייחסותכם ותגובותיכם!
עלי לחזור ולהדגיש: תנועת מר"צ, בה הייתי חבר לסרוגין שנים לא מעטות, שגתה שגיאה אידאולוגית-היסטורית בכך שלא הציבה על סדר היום שלה נושא עיקרי: מאבק נחוש ועיקש נגד הפשיזם שלנו שקנה לו כבר אחיזה במדינתינו, הולך ומתעצם, מעמיק ומתפשט.
סברתי ועודני סבור, ביתר שאת, שזה תפקידו של השמאל, אך זה מתחמק מכך במודע, מתוך פחד אופורטוניסטי, בדומה לשמאל ברפובליקת ויימאר!
במצורף כתבה שפורסמה בימים אלה בהארץ על רפובליקת ויימאר ותמונות מתערוכה בנושא זה, שמתקיימת בספריה הלאומית של ישראל במלאת שמונים שנה מהגעת אדולף היטלר לשילטון בגרמניה.
להתיחסותכם ולדעתכם, אם תרצו!

קישור לכתבה "התעמולה שקדמה לגבלס" מתאריך 11.1.13 בעיתון הארץ:

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1905021

הקישור למצגת שנמצאת באתר של הספריה הלאומית על גרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר: http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/personalsites/archive_treasures/Pages/Weimar_Republic.aspx

זלמן (זיגה) שרר

ידידי זיגה שלום.

מרצ לא חסרת מרץ. ממש לא.

דווקא בתחום הפלסטיני, ומסתנני עבודה מאפריקה ועוד, שגרים אצל סבתא מסעודה בשכונה, ועושים שם צרות - מפלגת מרצ - מלאת מרץ.

הייתי אומר שזו מפלגה של מפלגתיות-פאשיסטית: הם יודעים הכי טוב בענין הערבי בכלל, ובפלסטיני בפרט, הם הכי טובים בענייני חברה כלכלה וזכויות. 

אבל מה? 

זו מפלגה ששכחה חצי מהעם היהודי בארץ ישראל - יהודי ערב וצפון אפריקה - שכמעט כולם עלו ארצה ויישבו אותה מצפון לדרום, וממזרח למערב. בשבילם - כנראה זה לא קיים, ולא חשוב.

שלום רב שמעון ידידי!
תודה על תגובתך.
אני מסכים לחלוטין עם דעתך כי מר"צ הזניח לחלוטין את המזרחיים אך אינני סבור כי הדבר נעשה או לא נעשה מטעמים עדתיים, אלא מטעמי טמטום אידאולוגי-פוליטי!
בוודאי זכורה לך תקופה של אבטלה גואה בשנים 2005-2006.
הפצרתי אז בהנהגת מר"צ לרדת לפריפריה, לעיירות פיתוח, בעיקר בדרום, שהיה מוקד האבטלה והמחאה, להקים בהן סניפים פעילים, לכבוש את השטח, לארגן ולהוביל אותו: באין בו מנהיגות!

מאמצי לשכנע כי מדיניות זו מועילה גם מטעמים אלקטוראלים, בנוסף לחובתה האידיאולוגית של מפלגת שמאל, נתקלו בקיר אטום!
מר"צ תמיד העדיפה את מדינת תל-אביב, שם זה נותר קל ויותר נחמד! מטומטמים!!
שמעון היקר!
אודה לך אם תרצה להתייחס לסוגיית הפשיזם הקרב ובא ועל השמאל, עם או בלי מרכאות.

שלך בברכה,
זלמן

שלום רב זיגה ידידי.

תרשה לי להרחיב ואולי לתקן, לא עניין עדתי וגם לא טמטום אידיאולוגי-פוליטי (כדבריך) - פשוט, לא בא להם על רוב רובו המכריע של הצבור היהודי בארץ. הם פשוט לא רוצים. 

זה אולי צורך להיות אניני טעם מטעם עצמם או להיות תמיד באיזוטרי - אולי זה מה שמניע אותם.

איך אמר שרוניT כאן כמה קומות מעלינו - הם נתקעו במאה הקודמת.

בענין הפאשיזם - לא דובים ולא יער. לא היתה פריחה כזו בדמוקרטיה מאז ימי בית שני ולפני.

כולם כותבים - בכל רחבי באינטרנט חיי נושמים ובועטים.

מה גם זכותם של אפילו חרדים מבני ברק להיות מיוצגים בבית המשפט העליון של מדינת ישראל.

בענין השמאל -להערכתי הצבור הבין (על רקע הטרור הנורא והרצחני שהיה כאן, ובפרט על רקע המתרחש במצרים ובמיוחד בסוריה) שהשלום עוד רחוק, וולא הכל תלוי בנו או בכוס קפה עם אבו מאזן - ובענין אבו מאזן - ציפי חטפה "סנוקרת" פוליטית חזקה. וכל טוב.