החלטתי להביא לפניכם את המקרה שעברתי לפניי כשבועיים, בתקווה וברצון שיוסקו מסקנות לגביו, וימנעו טעויות שאני עשיתי, שהיה מאוד קל למנוע אותן עם מעט תשומת לב. אני אוסיף ואומר שהיה קשה לי מאוד לפתוח את הסיפור בפניכם, אך אני רואה חשיבות רבה לדבר.

בתאריך 4.1.13 ירדנו אני ועוד צולל, שלא הכרנו זה את זו לפניי, לסופ"ש צלילות באילת, הגענו ביום שישי ועשינו באותו יום 3 צלילות. את כל הצלילות שעשינו במהלך השישי שבת הללו אני צללתי עם מיכל אויר 21%, והבאדי שלי צלל עם נייטרוקס 36%

הראשונה- עומק 31.8 מ'- 34 ד'.
השניה- עומק 25 מ'- 39 ד' שבמהלכה ננעל לי המחשב עקב שבירת תקרה, דבר שלא הבנתי בדיוק באותו רגע וחשבתי שיש לי תקלה טכנית במחשב הצלילה. כך לאורך הצלילות הבאות ירדתי לצלול למעשה עם מחשב נעול שלא נותן לי זמן דקו' אלה רק עומק וזמן.
השלישית- עומק 6 מ'- 29 ד' צלילת לילה שבמהלכה היה פיצוץ כלשהו במים (ככל הנראה פצצת עומק של חיל הים) שכתוצאה מהלחץ והבהלה עליתי עליה מהירה של 6 מ' / חצי דקה עד לפני המים ויציאה החוצה.

למחרת עשינו צלילה ראשונה- 28 מ'-42 ד' כאשר בדרך חזור כשהגענו לסטי"ל סימנתי לבאדי שלי שאני עם 50 באר (לאחר שיצאנו מהמים הוא  אמר שהוא לא ראה), ניסיתי לסמן לו מס' פעמים ולדבריו אינו ראה. כאשר הוא כבר ראה את הייתי על 20 באר בעומק של 16 מ' בערך. כשהגעתי ל10 באר לקחתי ממנו את האוקטופוס ועלינו למעלה בקצב קצת מהיר. עשינו חניית בטיחות של 2 דק' ויצאנו מהמים.

לאחר מכן עם הרבה כעס טעון מצד שנינו וקצת ירידה בחשק לצלול יחד עשינו עוד צלילה נוספת לעומק 18מ' -52 ד'.

לקראת סוף הצלילה הנוכחית התחלתי להרגיש לא טוב, יצאתי מהמים ולקחתי נורופן, והחלטתי לוותר על הצלילה השלישית שמתוכננת, הבאדי שלי מצא מישהי אחרת לצלול איתה לאחר שסירבתי לרדת לצלילה נוספת כשאני חשה לא טוב.
פניתי למועדון בו אני צוללת ואמרתי להם שאני חושבת שיש לי תקלה טכנית במחשב, הם בדקו אותו והודיעו לי שאין בו שום תקלה טכנית והוא ננעל לי. ושלמעשה אני יורדת כבר כמה צלילות עם מחשב נעול.


בלילה שבין שבת לראשון התעוררתי בסביבות השעה 3-4 לפנות בוקר מכאבים בברכיים. אני סובלת כבר מס' שנים מבעיות ברכיים, וכל תקופה עוברת טיפולים בברכיים למספר חודשים, באותו סופ"ש הגעתי עם ברך שמאל כואבת ומעט נפוחה. מהרגע שהחלו לי הכאבים באמצע הלילה התעורר בי חשד שאולי מדובר בדקומפרסיה אך דחיתי את המחשבה הזאת בהנחה שזה וודאי כאבי הברכיים שלי, בתוספת משקל וציוד צלילה שסחבתי בימים אלה שאולי הם הגורם לכאבים.
למחרת ביום ראשון הגעתי למועדון הצלילה, סיפרתי להם על הכאבים בברכיים ועברנו יחד על הפורופילים, הם המליצו לי להתפנות בהקדם לתא לחץ. מיותר לציין כי ויתרתי על הצלילות המתוכננות לאותו יום ולא המשכתי לצלול.

השיקול לא להתפנות לתא לחץ נבע מ-2 סיבות עיקריות: הראשונה שלא ידעתי אם לשייך את הכאבים לדקו' והנחתי שסביר להניח שאלו בעיות הברכיים שלי והשיקול השני הוא הפסקת הצלילות לחודש וחצי לאחר טיפול בתא לחץ. דבר אשר לא רציתי להגיע אליו אם בכל זאת אני טועה ולא מדובר בדקומפרסיה.

החלטתי להתייעץ עם רופא צלילה, סיפרתי לו על פרופילי הצלילה שעשיתי ביומיים האלה, על כאבי הברכיים שהופיעו בלילה ועל החשש שאולי מדובר בכלל בבעיה בברכיים וגם על החשש שאולי זה דקו', בתגובה הוא אמר לי שהוא חושב ש-90% שלא מדובר בדקו' אבל בכל זאת להתפנות ליוספטל לתא לחץ. העלתי בפניו מחשבה שעלתה בראשי - לפנות לרופא אורטופד של קופ"ח לפניי שאני ניגשת לביה"ח שיבדוק ויגיד לי אם הוא מזהה בעיה כלשהי בברכיים, במידה והוא לא ימצא בעיה כלשהי אני אתפנה ליוספטל ואראה בזה כתסמין לדקו' ,

הרופא הסכים לרעיון אך ציין בפניי שאם יש בי חשד לדקו' שאני אתפנה מהר לביה"ח בכל זאת. כל זה היה בשעות הבוקר, בשעות אחה"צ ניגשתי לרופא אורטופד באילת לבדיקה, ציינתי בפניו את החשד שעולה בי לדקו', לאחר בדיקה שביצע אמר לי שיש נוזל בברכיים ואכן יש בעיה בברכיים וכנראה שמכאן הכאבים. סיימתי אצל האורטופד בסביבות השעה 17:00, ויצאנו לדרך קצת אחריי השעה הזאת מאילת לכיוון י-ם.

בשלב הזה של תחילת הנסיעה כבר הרגשתי חולשה ועייפות ואפילו נרדמתי למס' דקות ברכב, ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש תחושת נימול בידיים, בהתחלה חשבתי שאוליי זה בגלל החרדה שאני נתונה בה מתחילת היום שאולי יש לי דקו', אך לאחר כמה דקות הנימול הלך והפך להיות קשה יותר ותוך מס' דקות השתתקה לי היד השמאלית מהמרפק ומטה. בשלב זה הגענו ל"חצבה", התקשרתי לידידי "ספוקי" שהתקשר לביה"ח אסף הרופא לדווח לביה"ח שיש נפגעת דקומפרסיה ולהכין תא לחץ, מביה"ח אסף הרופא התקשרו אלי ואמרו לי בשום פנים ואופן לא לבוא למרכז ולא לעלות את העליות של סדום כי הנזק יכול להיות קשה ובלתי הפיך, והורו לי לחזור במהירות האפשרית ליוספטל באילת.

הגעתי לאילת באוטובוס ומשם "ספוקי" לקח אותי לביה"ח, עם כאבי ברכיים, כאבים במרפקים ובידיים, כאבים בגב, ושיתוק ביד שמאל, הוכנסתי לתא לחץ ועברתי טיפול 6 שעות טבלה 6. מה שלא עזר והיד עדיין הייתה משותקת, אושפזתי כשבוע, עברתי בכל השבוע הזה טיפולים בלתי פוסקים בתא לחץ,וחמצן 24 שעות.  ביום שלישי אחרי 7-6 טיפולים בתא לחץ התחלתי להרגיש את היד, לאורך כל השבוע החל שיפור הדרגתי,  עד כדאי שבברכיים ובגב עבר לי לחלוטין, נשארה פגיעה ביד שמאל, היד לא חזרה לתפקוד מלא, עדיין היד כואבת , יש לי קושי בפתיחה וסגירה של היד ותחושת כבדות,  והיום לאחר המשך טיפול בביה"ח אסף הרופא ובדיקה של 3 רופאי צלילה נמסר לי כי יש לי פגיעה תמידית בעמוד השדרה וביד שמאל, ושאצטרך להתמודד ולהסתגל לפגיעה.

פתחתי בפניכם את הסיפור והמקרה שלי שיהיה ניתן להפיק ממנו מסקנות ולקחים, ושצוללים אחרים שיקראו את זה אולי יחדדו במחשבתם לקחים ממנו ויתנו יותר תשומת לב לפרטים שאני לא שמתי  לב אליהם, ואולי יכולתי למנוע את זה. המקרה הזה לימד אותי המון, ויצאתי ממנו עם המון הפקת לקחים: בנוגע אליי כצוללת, בנוגע לציוד שלי, בנוגע לבאדי איתו אני צוללת.  לצערי הפקתי לקחים קצת מאוחר מדי אבל יכל להיגמר הרבה הרבה יותר גרוע אם רק היו חולפות להן עוד מס' שעות. לדבריי הרופאים אם הייתי מגיעה באיחור של עוד כשעה וחצי-שעתיים יד שמאל הייתה נשארת משותקת לתמיד. אז...תודה לאל שזה נגמר "רק" בצורה כזאת.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להגיד תודה ענקית ענקית לבן "ספוקי" שליווה אותי לאורך כל השבוע הזה, ועזר לי כל כך הרבה. בלעדיו סביר להניח שהיד שלי הייתה אולי חסרת פעילות ותחושה עדיין. לו ולאשתו המקסימה ענבל, שפתחו בפניי דלת ולב ועזרו לי כל השבוע הנוראי הזה. ותודה לשיח היקר שלנו ולרונן שבאו לבקר אותי בכל יום ונתנו לי קצת להעלות חיוך ותקווה בין כל הדמעות, מעריכה אתכם מאוד!!