הקולות זה עתה נספרו. בחלוקה לשמאל ולימין, שוב אנו נחצים – מהפרספקטיבה שלי, הרחבה כבר יחסית, זה מצב חדש-ישן; מזכיר מערכון נושן של הגשש  - אולי עוד מימי נעוריי, על הדואליות שבעמדת רבים – בעד השטחים ונגד, בעד המסורת ונגד ועוד.

אותי מטריד ומעצבן מצב הנשים על רקע ייצוגן הנמוך. לכאורה יש גידול – 26 חברות כנסת. אבל מה משמח בכך? הרי זה מתוך 120, אחוז נמוך ביותר.

גם אם נפטיר מתחת לאפינו שהאיכות קובעת וא הכמות, לא יעזור. למען האמת, נקעה נפשי מעיסוקים טריוויאליים כגון דבור בלשון נקבה, בעוד שמצב הנשים בכי רע. עדין מרויחות פחות מגברים בגין אותה עבודה, ועדין, למשל, עוסקת קטנה/ פטורה שמצהירה על הכנס נמוכה בשנה מסויימת, מתחת למינימום, תחשב כ"עקרת בית" באות שנה, דבר שהמשליך על קצבת גמלת הזקנה שתשולם לה. לגבי נשים שאינן נתמכות ע"י בן זוג יש לכך משמעות כבדה, שלא לדבר על אי הצדק שבתופעה. לא פעם חתמתי על עצומה בנושא והתוצאות? יוק.

בעיני, כמי שעבדה כשכירה מגיל 16 ועד לגיל די מבוגר,  שרתה בצה"ל זמן זהה לזה של לוחם, שלא פעם לא קודמה (במסגרת "ביטחוניסטית" כי גבר מקביל היה צריך "לפרנס משפחה", כמו שאמר לי אז הממונה עלינו), שיויון הזדמנויות יתרחש כשיבטלו את האותיות ז' ונ' בטפסים...

נו ועכשיו ואו תתנפלו עלי (כבר רגילה).