לפני הבחירות שמענו המון הבטחות, כולל הרבה הבטחות שלא לשכוח או, חלילה, להפר את הבטחות שהובטחו.
בדרך כלל זה נשמע אמין, משכנע ומעודד. כנראה שהבטחות טובות לעורר במצביעים מיואשים תיקווה לפוליטיקה חדשה, ישרה ונקיה, הן עוזרות לצייר עתיד וורוד יותר, ולשכנע מהססים ספקניים ולמודי אכזבות שהפעם זה אחרת, כי הפעם הכל יהיה בסדר.

נו, טוב. אז הקשבנו, ראינו ושמענו. היו שהבטיחו לא להיות עלה תאנה, היו שאמרו שלא ישבו עם נתניהו בכל תנאי. עכשיו לא נותר לציבור התמים אלא לחכות כמה ימים ולראות בתדהמה מהולה באכזבה מרה מילתו של מי היא מילה. מי ילך עם השקרן? מי תסרב לעשות זאת ותידבק בעקרונותיה? מי תקיים את הבטחתה? מי לא יקיים אלא יתרץ, יסביר או יצדיק? נראה.

נכון, מי שילך עם ביבי אחרי שאמר שלא יהיה עלה תאנה שלו אולי יצמח להיות שר בכיר בטווח הקצר, אבל אמינותו תיבול פלאים בטווח הארוך. רץ מרתון ששורף את כל אמינותו על ההתחלה ימצא את עצמו במצב קצת מביך ובלי אוויר בסיבוב הבא, כהשציטוטים מההבטחות המופרות יככבו שוב ושוב בתשדירי בחירות.

עדיין לא מאוחר מידי לשקול כיוון אחר. למנוע את הטעות, לעשות הסטוריה. אחרת, אני חושש שהעתיד יראה ממש כמו העבר, רק הרבה יותר גרוע.

(איור: גוגל)

http://news.walla.co.il/?w=/550/2609900

http://cafe.themarker.com/post/2832337

http://cafe.themarker.com/post/2831871

http://cafe.themarker.com/post/2831072

http://cafe.themarker.com/post/2831748

http://cafe.themarker.com/blog/513647