אתמול שמחתי לראות שיאיר הפנים שיש לו כוח, ולא רק בכתיבה יצירתית, איגרוף תאילנדי או בקראטה עם חגורה.

שלושה עקרונות של ברזל הוכרזו לפרהסיה כתנאי להליכה לקואליציה עם נתניהו. לא תהיה פשרה אפילו במילימטר. זה נשמע מבטיח ובוטח. שמחתי.

האמת? בעצם היו לי קצת רגשות מעורבים. מצד אחד עקרונות זה טוב, אבל נתניהו זה רע. מצד שני, כך חשבתי לתומי, אם האמין הידוע יבטיח לקבל את העקרונות אז אולי אין בעיה. כאמור, כל זה היה אתמול. היום הבנתי את הדברים קצת אחרת.

שיוויון בנטל אינו כלל בעיה, שהרי יאיר מציע ליישם את התוכנית רק בעוד חמש שנים. כידוע לכולם, בדרך כלל ממשלות בישראל בקושי גומרות ארבע שנים. לפיכך, לא תהיה לאף אחד ממש בעיה להסכים להתחיל ולהתכונן בממשלה הזו למשהו שאולי יקרה, או לא, תחת ממשלה אחרת. חמש שנים זה המון זמן, במיוחד במיזרח הפרוע.

הדרישה לקצץ במספר השרים ולבטל מישרדים בלי תפקיד גם נשמעת מצויין. לא תהיה לביבי שום בעיה ממשית לקבל את הדרישה. כמה שרים יש היום? שלושים? ארבעים שרים? מספיק יהיה להוריד אחד או שניים וכבר יאיר יוכל לומר: דרישתינו התקבלה במלואה וקוצצו תיקים מיותרים.

הדרישה השלישית ממש הפתיעה ושימחה אותי: חזרה למשא ומתן מדיני להסדר שלום. הרי זה ממש כמו שלי וציפי שביקשו להתחיל בתהליך שלום מייד. האמת? קצת התרגשתי ואפילו אופטימיות זהירה כבר החלה מבצבצת.

היום הבטתי בכל זה שוב והתפקחתי. אומנם, ביבי ישמח להסכים לתנאי הקל הזה ולצרף את יאיר כעלה תאנה נחמד, לפני שיצרף גם את ש"ס ובנט, ואת שאר שותפיו הטיבעיים. האמת היא שבמצבו הרעוע כרגע, אם יאיר היה מבקש מביבי שיצחצח לו נעלים ויחנה לו את הרכב כל בוקר כתנאי קואליציוני הוא כנראה גם היה מסכים.

מצד שני, במיוחד אחרי שראיתי את דפוסי פעולתו עד הלום, יכול להיות שרק במקרה יחוסלו כמה בכירים יום יומיים לפני מועד תחילת המשא ומתן, מטעמי ביטחון כמובן. כתוצאה ישירה לפגיעה הישירה השטח מייד יבער מזעם חסר אונים ואבו מאזן משום מה יסרב לבוא.

כמובן, כל זה לא יהיה אשמת ביבי, שרק נתן את פקודת המיבצע למען ביטחון ישראל ושימור הסיכסוך. הוא ודאי ישב בציפיה דרוכה לאורח בלישכה יחד עם לפיד, מיחם לתה וקפה, אולי גם כמה עוגיות שומשום טעימות. סביר שהם יתמהו איך זה שהשותף העיקרי לא בא. אולי אחרי איזה חצי שעה של כירסום שומשום ביבי יגיד ליאיר: אתה רואה? אמרתי לך שאין עם מי לדבר.

(איור: גוגל)

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/432/016.html?hp=1&cat=404&loc=20

http://cafe.themarker.com/blog/513647