לא פעם אני מקבל שיחות טלפון, בדרך כלל ממספרים חסויים, שמעבר לקו נשמע איש מכירות אשר פותח את השיחה בברכה מנומסת ומוודא שאני מדבר תוך ציון שמי המלא (כפי שרשום בתעודת הזהות שלי). לדוגמא אם שמי רפי, אז הוא פונה אלי בשם רפאל, או גבי אזי זה גבריאל...וכך הלאה. לאחר שאני מאשר כי אכן אני הוא הדובר, אז מגיעה השאלה המנומסת: "מה שלומך?"...הפתיחה הזו כבר מעוררת בי חוסר סבלנות כיון שאני כבר יודע שהולכים להציע לי משהו שיעלה לי כסף אפילו אם מהצד השני מבטיחים לי כי השרות הוא חינם. ממרום גילי אני מבין שאין כלום בחינם למעט האויר שאנו נושמים שלפעמים הוא גם לא משהו צלול במיוחד. מאחר והתופעות האלה מתרחשות בשעות הערב לאחר יום עבודה מתיש, בשעה שאני מצליח לנמנם קצת, או לבהות בטלביזיה במצב של STAND BY, אני מנסה לנפנף את המטריד בצורה מנומסת שלא כל כך מצליחה, כי הבחור כנראה הוכשר לא להתנתק כל כך מהר ולהדוף במיומנות את ההתנגדות המינורית של. לכן הצלחתי אני לפתח שיטה משעשעת שגורמת לי לצחוק ולהנות מהסיטואציה המביכה. כשאני נשאל על ידי אותו איש מכירות מה שלומי? או אז אני פותח במונולג שבו אני מפרט לבחור את תחלואי מהבוקר, את "הכאבים" שהיו לי לפני שעה...את האי נוחות שאני מרגיש לאחר שאכלתי את הצהרים...אני משתף אותו במצבי הרפואי... את הממועקה שחשתי לאחר ביקורי בשרותים ועוד כמה ריג'קטים שעולים לי בראש באותו רגע...ולאחר כמה דקות של סקירה רפואית שלי, אני שואל אותו מה לעשות האם להתיעץ עם רופא, או האם הוא מכיר את התופעות האלה... או האם יש לו עצה למצבי . הרי הבחור ביקש לדעת את שלומי, אז אני נותן לו תשובה מנומקת ומבוססת אודות שלומי. וכך נשמעת שתיקה מביכה מצידו השני של הקו...שאותו מטריד (שאגב עושה זאת לפרנסתו) מחפש כל דרך כדי למלט עצמו מהשיחה ואכן זה פועל נהדר. כשהשיחה מתנתקת אני צוחק לעצמי בהנאה וחוזר לעיסוקיי השוליים בערבו של יום.