פורסם ב: 2007-04-18 15:46:11  - שלח הודעה
- אוף ליין
- אוף ליין
| העתקתי לכאן פוסט מהבלוג שלי. נדמה לי שמכאן ניתן לקחת את הדיון לכמה כיוונים. אני משאיר לכם לכוון לאן (אם בכלל) ולפי ההתפתחות נראה. אלי הקים אתר לאוהבי הגבעטרון, ובאתר הוא מפעיל מערכת של פורומים. האתר מתנהל בעברית בלבד. יום אחד קיבל אלי מכתב מג'ק (ישראלי יורד. בעבר נקרא יעקב), שטען שבאתר התפרסמו עליו (על ג'ק) דברי בלע כאילו הוא מעריץ של בריטני ספירס והוא עומד לתבוע את אלי בקנדה – מקום מגוריו של ג'ק. געגעשופס הוא אתר המתמחה במכירת פסלי ברווזים. אלא שגעגע אינו מייצר את הברווזים אלא מקשר בין קונים לבין מוכרים. בפועל, געגע הוא אתר של איש אחד – שון, שמתגורר בהוד השרון. אחד הקונים גילה שצבעי הברווז שרכש דוהים בשמש עת מוצב הברווז בגינה, כפסל, והחליט לתבוע את שון – באילת – להחזר כספו ועל עוגמת נפש קשה. האינטרנט חוצה גבולות גיאוגרפיים וארועים כגון אלו נפוצים בו. השאלה באיזה בית משפט ניתן להגיש תביעה בגין ארועים כגון אלו היא שאלה קריטית, שכן היא מכריעה לעיתים את הדין החל, ובכל מקרה היא עלולה לגרום למפעיל אתר עלויות כבדות ביותר בניהול עסקיו (או למנוע מהגולשים להגן על זכויותיהם). ישנם פתרונות רבים לשאלת הסמכות הבינלאומית באינטרנט. יתכן שהסמכות תוכרע לפי "מירב הזיקות", יתכן שהיא תוכרע בהתאם לתשובה – האם עשה האתר "עסקים עם אזרחי המדינה", יתכן שהיא תוכרע לפי מיקום העסק (ואולי מיקום השרתים) ויתכן היא תוכרע על פי מקומו של הלקוח/הנפגע (לדוגמאות ראו את פסקי הדין זיפו, גוטניק נ' דאו ג'ונס ואחרים). הפתרונות לסוגיה זו רבים ומקומם ברשימה אחרת. בפוסט זה נתמקד בפסיקה העוסקת דווקא בסמכות המקומית ובפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים לאחרונה (ב-10.4.2007). השופט אברהם טננבוים המתמצא בתחום פירט בצורה מנומקת ונרחבת את הדין החל על שאלת המסכות המקומית (להבדיל מהסמכות הבינלאומית) וחשוב להכירו. שטיינברג, התובע, מפעיל אתרי מסחר אלקטרוני למכירת כלי בית לציבור. לוי, הנתבע, מחזיק בחנות כלי בית בהוד השרון, וכן באתר אינטרנט ("יפה ומושקע") בו נמכרים אותם מוצרים. שטיינברג גילה כי לוי עשה שימוש בצילומים שצולמו על ידי שטיינברג בלא רשותו והגיש תביעה על הפרת זכויות היוצרים (למרות הסרת התמונות). לוי הגיש בקשה למחיקה על הסף בהעדר סמכות מקומית בירושלים. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מכתיבה בדרך כלל את השיקולים ביחס לסמכות השיפוט המקומית. המחוזות בהם ניתן להגיש תובענה הינם אחד מהבאים, לבחירת התובע: 1. מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, 2. מקום יצירת ההתחייבות, 3. המקום שנועד לקיום ההתחייבות, 4. מקום מסירת הנכס או 5. מקום המעשה או המחדל שבגינו אנו תובעים. דומה, שהמגמה היתה להרחיב את היקף בתי המשפט שיכולים לקנות סמכות על הליך, מבלי לאבד את הקשר בין התביעה והמחוז. בעניין שלפנינו, בית המשפט קובע כי "מקום עיסוקו של הנתבע" בהיותו "חנות אינטרנט" מתפרש לכל מקום ממנו מגיעים לקוחותיו. הוא מוכן לקבל לקוחות מכל הארץ, כולל ירושלים, ולכן לבית המשפט סמכות מקומית בכל אחד מאותם מקומות אילו היתה מוגשת בו תביעה. גם המעשה הנתבע (הצגת התמונה באינטרנט) מבוצע למעשה בכל מקום במדינה בו יש אינטרנט ולכן גם מטעם זה הסמכות הינה בכל מחוז. נוחות הדיון היא שיקול משמעותי בסוגיה. בית המשפט מציין, שבמצב התנועה דהיום – המרחק בין הוד השרון לירושלים זהה למרחק בין כל בית משפט אחר במחוזות תל אביב והמרכז (תוך אזכור של מסעו של זרח ברנט ב-1872 מתל אביב לירושלים משך 3 ימים לאחר המתנה של שבועיים והצצה אופטימית (מדי?) לעתיד כשהרכבת ת"א-י"ם תגמע את המרחק ב-28 דקות...) ולכן בהעדר נסיבות מיוחדות לשיקול זה כבר אין חשיבות בשאלת הסמכות המקומית. מסקנות אלו מביאות את בית המשפט להכרזה כי במרבית המקרים סמכות מקומית באינטרנט משתרעת בכל תחומי המדינה. מרבית הדעות בפסיקה ובספרות אף תומכות בעמדה שכזו. עם זאת, בית המשפט מתעלם משני עניינים שהיו בעלי משמעות רבה שנדונו בפסיקה הזרה. כאשר בתי המשפט בארה"ב בחנו קיומם של לקוחות במחוז בו נמצא בית המשפט, הבדיקה היתה ביחס לקיום לקוחות בפועל ואפילו מספרם מועט. זו המשמעות של "לעשות עסקים". בהליך זה לא היתה כל הוכחה על קיומם של לקוחות כאלו ואחרים במחוז ירושלים, ובכל זאת אישר בית המשפט את סמכותו. הפסיקה הזרה אף מבחינה בין אתרים בעלי אינטראקטיביות שונה. ככל שהאתר אינפורמטיבי יותר ופחות אקטיבי – רכישת הסמכות בטריטוריה אחרת תהיה זהירה יותר. ככל שהאתר מראה פעילות אקטיבית מול הלקוחות שבאותו אזור - ייקל על בית המשפט לרכוש סמכות בו. בית המשפט קבע כי די בהופעת התמונה באינטרנט כדי לרכוש סמכות בכל מקום בו היא מופיעה. אימוץ גישה זו עלול להוביל לתוצאות קשות עד אבסורד (העובדה שבנסיבות אלו התוצאה היתה הגיונית אין בה כדי לשנות מההבנה שהכלל כשלעצמו בעייתי). סוגיות משפטיות מעניינות הצידה, פסק הדין מסמן לבעלי האתרים השונים כלל ברזל – אם ברצונך להפעיל אתר אינטרנט, אפילו אתר אינפורמטיבי לחלוטין, אתה חשוף לתביעה בכל מחוז במדינה. מי שאינו רוצה להיות חשוף כך, מוטב לו שימנע מהפעלת אתר ובכל מקרה - שיתייעץ לפני שינקוט צעדים שיכולים להטיל עליו אחריות מבלי שיבין זאת. אין לראות באמור מעלה משם ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו בכל עניין ספציפי, אלא חובה להתייעץ עם עו"ד המתמצא בתחום.הכותב הינו עו"ד מסחרי המתמחה בתחום האינטרנט, זכויות יוצרים ודיני קניין רוחני. | 
הוספת תגובה על "סמכות מקומית של בית משפט ישראלי על אתרי אינטרנט"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה