יחסים סימביוטיים והזדהות השלכתית עם מסך המחשב
בדיון זה אני רוצה לבחון את הקשר בין יחסים סימביוטים לתקשורת ווירטואלית
סימביוזה-"חיים משותפים של שני יצורים שונים או יותר, באופן שהם מפיקים יחד תועלת" (מילון אבן שושן)
ג'ודית ויורסט בספרה- החיים אבידות הכרחיות ויתורים גורליים מתארת את הכמיהה של האדם לסימביוזה:"בטרם נתחיל להיתקל בניתוקים ההכרחיים של חיי היום יום, אנחנו במצב של אחדות עם אימנו...מצב של טשטוש גבולות- "אני-זה-את-זה אני-זה-היא-זה-אני", אותה "תערובת הרמונית", אותה תחושה חמקמקה של "אני בתוך החלב והחלב בתוכי" אותו בידוד מפני הבדידות ופחדי הקץ.... זהו מצב של אושר עילאי שאדם שואף לחזור אליו."
במצבים של יחסים סימביוטים קיימת גם "הזדהות השלכתית" מתוך ויקיפדיה- he.wikipedia.org/wiki/הזדהות_השלכתית הוא מושג פסיכולוגי שנטבע לראשונה על ידי החוקרת והפסיכואנליטיקאית מלני קליין ב- 1946. קליין השתמשה במושג ההשלכה הפרוידיאני שדיבר על ייחוס של דחפים מאיימים לאנשים אחרים, והרחיבה אותו כדי לתאר העברה של דימויי אני שליליים שהאדם לא יכול להכיל אותם, אל אדם אחר. האחר מזדהה עם הדימויים השליליים שהושלכו עליו, ומתנהג בהתאם.
קליין התייחסה לחצי השנה הראשונה של התינוק לטענתה התינוק נמצא בשלב שמאופיין כ"עמדה פרנואידית-סכיזואידית" שלב בו התינוק משליך את דימוי העצמי התוקפני שלו על האם, זאת מכיוון שעוד לא עבר תהליך של הפרדות מהאם, הוא מפנים בחזרה את דימוי האני שהושלך, וכך נוצרת הזדהות השלכתית .
במסגרת ההזדהות ההשלכתית, מתרחש תהליך תלת-שלבי 1. השלכה - אדם (המשליך) מייחס תכונות, מחשבות או אמונות לאדם אחר (המושלך), שעמו הוא נמצא לרוב במערכת יחסים כלשהי. 2. המושלך מקבל על עצמו, באופן לא מודע את אותן תכונות, מחשבות או אמונות שיוחסו לו, ומתנהג בהתאם להן. במקרים רבים התנהגות המשליך ביחסים היא כזאת שדוחפת, או אף כופה על המושלך להפנים את התכונות המושלכות.
3. המעגל נסגר כאשר נוצרת בין המשליך למושלך דיאדה משחזרת יחסים לא פתורים של המשליך.
דוגמה לתהליך ההשלכה כפי שמובא באתר ויקיפדיה: "ילד חרד מדחפי התוקפנות שלו, ולכן משליך אותם על אמו, וטוען שהיא תוקפנית כלפיו. האם עשויה להזדהות עם הדחפים התוקפניים שהושלכו עליה, ולנהוג בהתאם - לבטא תוקפנות בהתנהגותה כלפי הילד, וכך ממשיך המעגל ומשתחזר התהליך.
על פי ביון, תהליך בין-אישי מותאם יותר עשוי להיות עיבוד וארגון של האם את התכנים התוקפניים שהושלכו עליה, שהפחידו את הילד, וזאת ללא בהלה וחרדה מהם וללא הזדהות, אלא החזרתם לילד תוך תמלול תחושות התוקפנות שלו, סיבות אפשריות לתחושות אלו, והצעת דרכי התמודדות. כך יכול הילד להפנים חזרה את דחפי התוקפנות ("האני הרע") כאשר החוויה מוסברת ומובנת לו יותר, ותוך הפחתה בתחושת החרדה. תהליך ההזדהות ההשלכתית מתרחש לא רק במערכות יחסים פתולוגיות, שבהן התכונות המושלכות ... אלא גם במערכות יחסים נורמטביות כבסיס לתקשורת בין-אישית. התפיסה המקובלת היא כי צדדים למערכות יחסים ארוכות טווח שבים ו"משחקים" באופן בלתי מודע בהזדהות השלכתית וב"הזדהות השלכתית שכנגד", ובאופן כזה מכניסים ליחסים תכנים הלקוחים מתקופת התפתחותם ומהדיאדות הראשונות שחוו." א
אני רואה במסך המחשב פוטנציאל רב להשלכות מתוך המקום שאין אנו יודעים מי עומד "באמת" מאחוריי המסך. כך שקל לנו יותר לבנות דמות עלייה נוכל "להשליך" את הפנטזיות, הרצונות, הפחדים והחרדות שלנו. יחסים וירטואלים רבים הם מתפתחים וארוכי טווח. ביחסים אלו אנו בונים לעצמינו תמונה של העומד מצידו השני של המסך וביחד ולחוד (שהרי כל אחד והסיפור שלו) אנו בונים סיפור שכל אחד רואה בשני את מה שהוא חפץ/צריך/מעוניין לראות. באתרים חברתיים רבים האדם מביא עצמו בשם ובתמונה שהוא בוחר, אין איש יודע או מכיר "באמת" את העומד מאחורי תמונה ושם אלו, אולם עם זאת כל איש רואה את שהוא רוצה ו"צריך" לראות וכל אחד מציג את שהוא רוצה ו"צריך" להציג. השאלה הנשאלת היא האם הקשר ניבנה אכן עם האדם שעומד מאחוריי הצג או עם מסך המחשב עצמו לדעתי הקשר נבנה עם צג המחשב מכיוון שהוא הדבר המוחשי היחיד הוודאי בכל הסיפור הזה.
הוספת תגובה על "האם קיימים יחסים סימביוטים עם מסך המחשב או עם העומד מאחוריו?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה