דוד, מסכימה עם כל מילה. יש כמה בתי ספר שלא רק מלמדים אזרחות, אלא אפילו נותנים לילדים בחירה של מקצוע או שניים במערכת. כמובך, אני סבורה שזו לא הדרך. כאמא לילד בחינוך הדמוקרטי אני יכולה לומר, שאפילו הבחירה בתכנים היא שולית לעומת הגישה הכללית, הרואה בילד מבוגר, נותנת בידיו אחריות ומלמדת אותו לכבד את דעתו של האחר. לפני כשבוע הייתי נוכחת באסיפה בבית הספר שדנה בעניין תקציבי כבד משקל. את האסיפה, בה נכחו בעיקר מבוגרים, ניהל ביד רמה אחד התלמידים. הוא נתן זכות דיבור, הוא שלל זכות דיבור, והוא קבע את סדר היום. הילד הזה כנראה הפנים היטב מהי דמוקרטיה. ואתה יודע מה? אני בכלל לא בטוחה שהוא בחר ללמוד אזרחות במערכת השעות שלו.

היי דוד

 

להוותי אין בית ספר דמוקרטי.

 

יש בית חינוך דמוקרטי , יש חינוך לדמוקרטיה .

או שיש לחלופין - ברמה הרדודה יותר או המאחזת עיניים הרגילה - שיעורי דמוקרטיה בבית ספר  , או אפילו בית ספר ללימודי דמוקרטיה .

 

בית חינוך  עוסק בחינוך . לכן , אם הוא בית חינוך דמוקרטי – הוא מתנהל באורח חיים דמוקרטי , ותהליכי החינוך והלמידה המשמעותית מתקיימים תוך כדי מארג חיים כולל והפנמת תובנות הן בדרך החוויה היומיומית והן בדרך העיבוד הקוגניטיבי .

 

המובן זהה לביטוי התנ"כי "  לדעת (את ה) אישה " , או " לדעת ( את ה) גבר " – שהמשמעות איננה לקחת ספר ולקרא על אישה או על גבר .

 

הדברים קשורים גם לביטוי המשעשע – " אי אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות  " , וכן לצורה בה מלמדים נהיגה או רכיבה על אופניים – בדרך המעש .

 

לכן גם נאמר שאם למדת לרכב על אופניים – זה לכל החיים .

 

בית ספר במתכונתו היום  - בי"ס – הוא בעצם קודם כל ביבי סיטר , אחר כך בית סוהר , ולבסוף מקום שבעיקר לומדים על ופחות לומדים את  . לכן הלמידה היא לא משמעותית ברוב תחומי ה"לימוד " – ושם גם דמוקרטיה היא תחום " לימוד "  הנלמד באותה צורה ( בהתכתבות או אפילו , בצורה קצת יותר מתקדמת - במשחק ) , ולא תחום חינוך , או למידה משמעותית .

 

עקב הצורה המשמימה והמשעממת שבה הדברים " נלמדים " – הייתי מעז ואומר שלו היינו לומדים סקס באותה צורה – רובנו היינו שונאי סקס ( זה אולי רעיון טוב בחברות שמעוניינות בהגבלת הילודה – ללמד סקס בבתי ספר , ולהיבחן על זה ) .

 

הכוונה בבית הספר היא " לסמן ווי " על תחום " הלימוד " , לא לדעת אותו .

 

אם מצרפים לעניין שהחברה והתרבות הישראלית – למרות שבתחומים מסוימים יש חופש הבעת דעה – בהרבה מאוד תחומים זו עדיין חברה היררכית , כוחנית , מדכאת , שמרנית , שוביניסטית , מפלה , גזענית , שטופת אמונות תפלות וסטריאוטיפים , ומחנכת לצייתנות החל מגילאי הגן – הייתי אומר שרעיון בית החינוך הדמוקרטי הוא רעיון הזוי , וכרגע השימוש שרוב אזרחי מדינת ישראל יעשו עם האג'נדה של החינוך המותאם אישי דיאלוגי דמוקרטי , יהיה כנראה דומה לשימוש שיעשו חברי להקת בבּוּנים בסמארטפון . . .

 

אבל , יש בחברה הישראלית גם משהו מאוד ויטאלי , חיוני , סקרן , כמהה ללמוד , מתפתח  , וחותר לחופש , כך שאני מניח ומקווה , שגם אם בצעדים קטנים יותר – אנחנו כחברה נרְאה יותר ויותר מופעים של חינוך דמוקרטי , ולא לימוד על דמוקרטיה .

 

ככלל אני חושב שאנחנו בדרך לשם .

 

ביי

 

אלי

צטט: eliz66 2013-02-11 11:03:31

היי דוד

 

להוותי אין בית ספר דמוקרטי.

 

יש בית חינוך דמוקרטי , יש חינוך לדמוקרטיה .

או שיש לחלופין - ברמה הרדודה יותר או המאחזת עיניים הרגילה - שיעורי דמוקרטיה בבית ספר  , או אפילו בית ספר ללימודי דמוקרטיה .

 

בית חינוך  עוסק בחינוך . לכן , אם הוא בית חינוך דמוקרטי – הוא מתנהל באורח חיים דמוקרטי , ותהליכי החינוך והלמידה המשמעותית מתקיימים תוך כדי מארג חיים כולל והפנמת תובנות הן בדרך החוויה היומיומית והן בדרך העיבוד הקוגניטיבי .

 

המובן זהה לביטוי התנ"כי "  לדעת (את ה) אישה " , או " לדעת ( את ה) גבר " – שהמשמעות איננה לקחת ספר ולקרא על אישה או על גבר .

 

הדברים קשורים גם לביטוי המשעשע – " אי אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות  " , וכן לצורה בה מלמדים נהיגה או רכיבה על אופניים – בדרך המעש .

 

לכן גם נאמר שאם למדת לרכב על אופניים – זה לכל החיים .

 

בית ספר במתכונתו היום  - בי"ס – הוא בעצם קודם כל ביבי סיטר , אחר כך בית סוהר , ולבסוף מקום שבעיקר לומדים על ופחות לומדים את  . לכן הלמידה היא לא משמעותית ברוב תחומי ה"לימוד " – ושם גם דמוקרטיה היא תחום " לימוד "  הנלמד באותה צורה ( בהתכתבות או אפילו , בצורה קצת יותר מתקדמת - במשחק ) , ולא תחום חינוך , או למידה משמעותית .

 

עקב הצורה המשמימה והמשעממת שבה הדברים " נלמדים " – הייתי מעז ואומר שלו היינו לומדים סקס באותה צורה – רובנו היינו שונאי סקס ( זה אולי רעיון טוב בחברות שמעוניינות בהגבלת הילודה – ללמד סקס בבתי ספר , ולהיבחן על זה ) .

 

הכוונה בבית הספר היא " לסמן ווי " על תחום " הלימוד " , לא לדעת אותו .

 

אם מצרפים לעניין שהחברה והתרבות הישראלית – למרות שבתחומים מסוימים יש חופש הבעת דעה – בהרבה מאוד תחומים זו עדיין חברה היררכית , כוחנית , מדכאת , שמרנית , שוביניסטית , מפלה , גזענית , שטופת אמונות תפלות וסטריאוטיפים , ומחנכת לצייתנות החל מגילאי הגן – הייתי אומר שרעיון בית החינוך הדמוקרטי הוא רעיון הזוי , וכרגע השימוש שרוב אזרחי מדינת ישראל יעשו עם האג'נדה של החינוך המותאם אישי דיאלוגי דמוקרטי , יהיה כנראה דומה לשימוש שיעשו חברי להקת בבּוּנים בסמארטפון . . .

 

אבל , יש בחברה הישראלית גם משהו מאוד ויטאלי , חיוני , סקרן , כמהה ללמוד , מתפתח  , וחותר לחופש , כך שאני מניח ומקווה , שגם אם בצעדים קטנים יותר – אנחנו כחברה נרְאה יותר ויותר מופעים של חינוך דמוקרטי , ולא לימוד על דמוקרטיה .

 

ככלל אני חושב שאנחנו בדרך לשם .

 

ביי

 

אלי

 

 

"בית-ספר דמוקרטי": בית-ספר שהיחס לאוכלוסייה בו והמוסדות והמבנה הארגוני שלו -- הם דמוקרטיים. האנשים אשר בו, חיים דמוקרטיה, בפועל, הלכה למעשה -- לא בתאוריה. 

 

"בית-ספר דמוקרטי": בית-ספר המכבד את הזכויות של אוכלוסייתו, כגון, ובין היתר, חופש בחירה, חופש פעולה -- חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה, חופש לימוד. 

 

מדובר פה במוסד אשר האווירה כולה בו חדורת ערכים של חברה דמוקרטית -- כיבוד זכויות, זכות הצבעה אוניברסלית, שלטון החוק, הזדמנות שווה; בית-ספר בו שורר האיזון המיוחד בין יחיד לחברה אשר צריך לאפיין מדינה יהודית ודמוקרטית.

 

 

 

"אתיקה" (ערכים, לרבות ערכי הדמוקרטיה) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד.   

ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי-הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה -- אלימות בבית, אלימות בבית-הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

ראשית כל, חשוב להבין שבתי-הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

למשל, בתי-ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי-הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי מסה זו, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית-הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול-בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הזאת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך הערכי והמוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת הערכית והמוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים ערכיים ומוסריים.

החינוך הערכי והמוסרי שייכים לבית. כמובן שהם שייכים לשם, אולם האם זה מוציא אותם מרשות בית-הספר ?

זה בוודאי אינו מוציא את החינוך הערכי והמוסרי מרשות בית-הספר !!

הדרך היחידה שבה בתי-הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים-אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי-הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית-הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית-הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר וערכים, לרבות ערכי הדמוקרטיה, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

בתי-הספר יפתחו את ערכי הדמוקרטיה, הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים, לרבות ערכי הדמוקרטיה, שבתי-ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

 

 

 

לימודי האזרחות בישראל 

יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, על בתי-ספר דמוקרטיים ולימודי האזרחות בישראל 

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=YrnTG7CM7mE&feature=share&list=PLFA6777E23113851F (16:08)   

 

 

מאפיינים מסוימים עלו תוך כדי הפעלתם של בתי-ספר סדברי במשך שנות קיומם: 

• ניטראליות פוליטית

בתי-ספר סדברי הם בדרך כלל א-פוליטיים. הם בתי-ספר בהם הם במודע אינם מקדישים תשומת לב להשקפות הפוליטיות של האנשים אשר מבקשים להיות חברי קהילת בית-הספר: לחברות מפלגתית, לפילוסופיה, למעמד, למאפיינים כלשהם אשר מפרידים בין פלוגות פוליטיות בחברה. הם אינם מאפשרים קיום פעילות פוליטית בקמפוס של בית-הספר. בזמן שבתי-ספר אלטרנטיביים הם למעשה כולם מזוהים עם תנועה פוליטית מסוימת. הסיבה לכך הוא הרעיון, המיושם בבית-הספר הציבורי בארצות הברית, שאנשים בעלי דעות פוליטיות וחברתיות אשר לא נפגשות, מסוגלים לעבוד במפעל משותף בו יש להם יעדים משותפים אחרים מהיעדים הפוליטיים, שבמפעל אצילי כזה של חיפוש אחרי ידע, אמת והשכלה, כולם יכולים לעבוד ביחד.

• קיומם של כללי סדר

מפגשים רשמיים של קבוצה כלשהי בבית-הספר פועלים על פי איזו שהיא ערכת נהלים ברורה ופורמלית. התפקיד העיקרי של כללי הסדר הוא להגן על כל ההשקפות ולאפשר להן חופש ביטוי באופן בלתי תלוי ובצורה ממצה עד כמה שאפשר לקבלת החלטות, בניגוד לדגמים לקבלת החלטות הנפוצים ביותר בבתי-הספר, הדגם הסמכותי והדגם שמופעל כדינמיקה קבוצתית מתמדת. כללים מהווים את ההגנה העיקרית על ההיגיון, השכל, האובייקטיביות, ואי התלות בהקשר של הקבוצה, בניגוד לרגש ולהתרגשות. זה קיומו של נוהל ברור ומפורש שמגן ומעודד אנשים להציע הצעות לסדר היום וכך להרגיש שיש גישה לתהליך המדיני לכל.

• שלטון החוק

שלטון החוק מוכר בדרך כלל כאבן הפינה של חברה מאורגנת בצורה מסודרת. בבתי-ספר אלה, חוקים מחוקקים תמיד בכתב, ונשמרים רישומים קפדניים של גוף התקדימים אשר מסביב לכל כלל. ישנו תהליך פשוט לאימוץ חוקים חדשים ודחיית חוקים ישנים ומיושנים -- התהליך הדמוקרטי פתוח לכל חברי הקהילה. אין פתח, ולו קטן, לדריסת רגל של סמכות שרירותית או של קפריזה. 

בתי-הספר הציבוריים נותרים כאחד המבצרים האחרונים של שלטון אוטוקרטי (שלטון יחיד) בחברתנו. לא קיים למעשה שלטון החוק, באופן כללי אותו הדבר כמו בבתי-הספר האלטרנטיביים בהם הכוח שוכן בגחמה של הרוב ברגע מסוים. הם מאמינים באחדותה של הקהילה כערך עליון ובעל קדימות ראשונה מעל לכל דבר אחר. לכן הם בדרך כלל יטרפדו כל ניסיון להנהיג את שלטון החוק, כי הדבר היה נוטה להביא את היחיד להרגיש בטוח והיה מגן עליו כאשר הוא היה בוחר לנקוט בעמדה שונה.

• זכות הצבעה אוניברסלית

הרעיון שלכל אחד מחברי בית-הספר, תלמיד ואיש צוות, יש קול אחד. הינו רעיון פשוט, בניגוד לרעיון הדמוקרטיה כפי שנלמד באקדמיה, לב ליבה של מערכת החינוך שלנו, שהוא רעיון יווני: דמוקרטיה היא עבור המיוחסים. כך מבלבלים את סוגיית המקצוע עם סוגיית כוח הפוליטי.

• הגנה על זכויות הפרט

לבתי-ספר אלה מסורת חזקה, והיא קיום זכויות השייכות לכל יחיד כחבר בקהילת בית-הספר, ויש להגן עליהן בכל דרך אפשרית. למשל, הזכות לפרטיות. בגלל זכות זו אין הם מתערבים בדרך כלשהי בעניינים הפרטיים של התלמידים -- התערבות אשר מאפיינת בתי-ספר אחרים.

ההגנה על זכויות הפרט איננה מושג מוחלט; הוא מושג הרבה יותר דק, אשר כרוכה בו מנה גדושה של שיפוט. איזה זכויות, היכן הגבול, היכן מותחים את הקו בין פרט וקהילה. רעיון זכויות הפרט נעדר מבתי-הספר, כי בתי-הספר אינם מכבדים את זכויותיהם של אנשים, אפילו שלפעמים משלמים מס שפתיים עבור זה.

 

[תקציר, "דקויות של בית ספר דמוקרטי", דניאל גרינברג, הניסיון של בית-הספר סדברי ואלי, 1987. ] 

 

 

"שיעורי אזרחות" -- או בית-ספר דמוקרטי ?

 

 

לימוד "אזרחות" באופן תֵּאוֹרֶטִי (כפי שנעשה בבית-הספר הציבורי -- במקרה הטוב). 

 

 

שי קונפורטי על הבחירה בבית-ספר דמוקרטי: חופש בחירה וחופש לימוד. 

 

 

אסיפת בית-הספר (הפרלמנט מנהל את בית-הספר). בית-הספר הדמוקרטי סדברי ואלי. 

 

 

הועדה השיפוטית (אכיפת החוקים, צדק לכל), בית-הספר הדמוקרטי סדברי ואלי. 

 

 

 

מדוע ללכת לבית-הספר?

לאנשים אשר אוהבים לחשוב בעצמם על השאלות החשובות בחיים מראשיתן ועד סופן, בית-הספר הדמוקרטי עומד כקורא תיגר לתשובות המקובלות.

 

היסודות הפוליטיים 

אנחנו מקבלים כמובן מאליו שעל בתי-הספר לטפח אזרחות טובה. החינוך האוניברסלי, תמיד שמר על עין אחת פקוחה הממוקדת בחדות במטרה: לעשות מכולנו אזרחים טובים.

כולנו יודעים מה המדינה מייצגת. העקרונות המנחים נרשמו, ושוכללו בהתמדה מאז.

מדינה זו הנה (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) קהילייה דמוקרטית. אין מלך, אין מלכות, אין אצולה, אין היררכיה טבעית, אין רודן. ממשל של העם, על די העם, עבור העם. בענייני מדיניות, שלטון הרוב. אין מיסוי ללא ייצוג.

מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) מדינת חוק: אין סמכות שרירותית, אין ממשל גחמן (קפריזי) פעם נותן, פעם לוקח. צדק ראוי.

מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) אנשים עם זכויות. זכויות טבעיות. זכויות כל כך יקרות לנו שאבות-האומה היו צריכים לסרב להקים את המדינה בלי חוקה, והיו צריכים לסרב לאשר את החוקה ללא מגילת-הזכויות מצורפת בכתב, ומיד.

ביודענו כל זאת, היינו מצפים -- לא, היינו עומדים על כך (ניתן היה לחשוב) -- שעל בתי-הספר, בהכשירם את תלמידיהם לתרומה יצרנית ליציבות הפוליטית ולצמיחתה של המדינה --

-- להיות דמוקרטיים ולא אוטוקרטיים;

-- להיות מנוהלים באמצעות כללים ברורים וצדק ראוי;

-- להיות שומרי זכויות הפרט של התלמידים.

 

תלמיד הגדל בבית-ספר בעל אפיונים אלה יהיה מוכן להיכנס הישר לתוך החברה בכללותה.

אולם בתי-הספר מצטיינים, למעשה, בהיעדרותם המוחלטת של כל אחד מהערכים העיקריים אשר צוינו ברשימה.

-- הם אוטוקרטיים -- כולם, אפילו בתי-ספר "פרוגרסיביים".

-- אין להם קווים מנחים ברורים והם תמימים לחלוטין במה שנוגע לצדק ראוי כפי

   שמתבקש להחילו על עבריינים מועדים.

-- הם אינם מכירים בזכויות הקטינים.

כולם למעט בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר נוסדים על ברכי שלשת העקרונות האלו.

חושבני שאפשר לומר בבטחה שזכויות האדם אשר אותן כל כך אנחנו מעריצים, לעולם לא תהיינה באמת מובטחות עד אשר הנוער שלנו, במשך השנים הגורליות המעצבות את מוחו ונפשו, יהיה מוזן בסביבת בית-ספר אשר תכלול את האמיתות הבסיסיות האלו.

 

 

 

הדמוקרטיה אינה "המצאה" יהודית ולכן אנו בישראל חשופים לסכנות ולפיתויים אוטוריטריים וטוטליטריים לא פחות מעמים אחרים. אין עמים דמוקרטיים או עמים אוטוריטריים, אך יש תנאים היסטוריים, תרבותיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים שעשויים להצמיח דמוקרטיה או עלולים לגרום לקריסתה. תנאי חשוב לדמוקרטיה הוא מסורת חינוכית דמוקרטית ושורשית. על הדילמות, המכשולים ועל הזיקה בין חינוך ודמוקרטיה בישראל.

 

בְּגֶרְמַנְיָה לָקְחוּ הַנָּאצִים תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹמוּנִיסְטִים,

וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי קוֹמוּנִיסְט;

וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַיְּהוּדִים,

וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי יְהוּדִי;

וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת חַבְרֵי הָאִגּוּדִים הַמִּקְצוֹעִיִּים,

וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי חָבֵר אִגוּד מִקְצוֹעִי;

וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַקָּתוֹלִים,

וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי הָיִיתִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי;

וְאָז הֵם לָקְחוּ אוֹתִי,

אַךְ בְּאוֹתָהּ עֵת כְּבָר לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד שֶׁיָרִים אֶת קוֹלוֹ לְמַעַנִי.*

 

המסר של המשורר הוא מסר נכון לכל העמים ולכל הזמנים. הוא אומר שאם לא נחנך אזרחים בעלי מחויבות מוסרית-ערכית לדמוקרטיה, לא תהיה דמוקרטיה. אין דבר בגנים היהודיים המחסן אותנו מפני הידרדרות לדיקטטורה. הדמוקרטיה איננה "המצאה" יהודית ולכן אנחנו כיהודים וכישראלים חשופים לסכנות ולפיתויים אוטוריטריים וטוטליטריים לא פחות מעמים אחרים. אין עמים דמוקרטיים ועמים אוטוריטריים, אך יש תנאים היסטוריים, תרבותיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים שמצמיחים דמוקרטיה או גורמים לקריסתה. תנאי חשוב לדמוקרטיה יציבה הוא מסורת חינוכית דמוקרטית ושורשית.

 

על הקשר בין חינוך ומשטר כבר עמדו הוגיה של יוון העתיקה. אריסטו אמר ש"החינוך הוא החשוב מכל הדברים שמביאים ליציבותם של משטרים". ועוד הוא אמר "שלא היתה תועלת בחוקים המעולים ביותר אם לא יהיו האזרחים מורגלים ומחונכים ברוח משטרים - אם החוקים דמוקרטיים ברוח דמוקרטית, אם החוקים אוליגרכיים ברוח אוליגרכית".

 

----------------------------

* תרגום מגרמנית: רוני שטיין-אמיר, "לא הרמתי את קולי". © Copyright by Pahl-Rugenstein Verlag, Bonn, Fr, Germany.
לשיר המצוטט יש גרסאות שונות .יש הטוענים שהשיר נכתב במקור על ידי ברטולד ברכט.

 

[ קטע מתוך, החינוך הוא תנאי הכרחי (לא תמיד תנאי מספיק) לדמוקרטיה, נויברגר, בנימין (פרופ'), 2000 ]  

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16736