יש לי חלום של ילד, אמנם אני כבר לא ילד בגיל אבל, התחושה של ילד שקופץ מהמיטה בבוקר, לקראת בית הספר, עדיין מלווה אותי. כילד היו תקופות שחשבתי שזה אכן כך, אבל המערכת לימדה אותי שזה לא תמיד הולך בדיוק כפי שאני חושב או רוצה. הפיטום האין סופי בחומר לימוד מכל סוג, מעולם לא סיפק לי השראה, אבל בכל זאת המשכתי לבוא לבית הספר, שואלים למה? אותם שלושים ילדים נוספים שהיו איתי, הם למעשה הסיבה שגרמה לי להמשיך הלאה. למרות שאז לא הייתי עדיין מודע לזה, זה חכמה של בדיעבד, שלא ממש נחשבת לחכמה, אבל, מהעבר בטח שאפשר ללמוד לעתיד.

אין כמו מציאות החיים בכדי ליצור שינויים, לא לדבר ממצבים אפשריים או קוונטיים, אלא ממצבים של אין חכם כבעל נסיון. לכן כחלק מהפעולות בהן אני משתתף בתנועת הערבות ההדדית, אני פוגש אנשים בשולחנות עגולים, מעביר סדנאות בבתי כלא – בתי אבות – מקומות נופש ועוד. גם אני משתדל לכתוב מאמרים בכל מיני אתרים ברשת, יש לי גם בלוג, ועוד כל מיני פעולות חברתיות חינוכיות. אם תשאלו למה, אז הסיבה היחידה היא, בכדי לנסות ליצור שינוי. ושינוי חינוכי להבדיל משנוי במזג האויר, הוא תהליך מורכב, הדרגתי, ומאוד מחושב. והדבר שאולי הוא הכי חשוב וכביכול ברור מאליו, זה, שאנחנו חייבים לשחק את השינוי מרצוננו, כלומר לרצות  שזה באמת יקרה.

יחד עם זה, אין שום ספר לימוד בעולם כולו שיכול לספר לי, איך לקום עם חיוך בבוקר לקראת הבית הספר, איך להיות מאושר, איך להיות יעיל ומועיל לעצמי ולחברה שלי. שאלות מעין אלו בכלל לא קיימות בלקסיקון החינוכי תודעתי שלנו, ובזה מסתכם כל סוד השינוי הנחוץ שלנו. אז אותו ילד שהייתי כבר גדל, והחלום עדיין חי, וגם זכיתי להכיר ולהבין, על ידי הקשר והפעולות שלי בערבות הדדית, שזה גם אפשרי. לכן גם אני כותב אליכם, ליצור ילד שמח זה לא בשמיים, אלא בארץ, וזה בידינו לחולל את השינוי. שינויים הם לא קלים וטריוויאלים לאף אחד, אבל הם מאפשרים לנו להשתפר ביחס לאיכות החיים, ביחס לאיכות העולם הסובב, ביחס להרגשת האדם שבנו.

כל אלה, נראים כרגע כאתגר חלומי, אבל אם נרצה וגם נפעל לקראתם, אז נגלה שההר לא כל כך גבוה כמו שחשבנו. בסך הכל אנחנו הולכים להוסיף שני פרמטרים מאוד חשובים, סביבה, ועבודה משותפת. כלומר כל המספרים, הנוסחאות, וכל מה שקיים בעולם, שימשיך להתקיים. אנחנו רק הולכים לשנות את היחס וההזדהות של התלמיד עם עצמו כחלק מהסביבה שלו. כלומר היחס ההדדי שנבנה אצל הילדים, הוא יהיה הערך המוסף על תוכניות הלימוד. יש כבר לא מעט מחקרים בנושא שמאשרים, שעבודת צוות משפרת את ההשגים ואוירת החיים, כמו גילוי חכמת ההמונים, שהיא גם מאשרת שהצוברים ההדדיים הרבה יותר טובים מהאינדיבידואליסטיים.

עכשיו אם זה קשור לחינוך או לא, שכל אחד יחליט על פי נסיון חייו, אני לא מנסה לשכנע אף אחד, אלא רק לספר שזה כדאי וזה אפשרי.