הוספת תגובה מטרת הטבע היא להביא את כל חלקיו להרמוניה מלאה, לאיזון, בכך שהאדם מתאזן עם הטבע, הוא מגיע למצב הנוח ביותר. וכל המקרים שאנחנו עברנו ונעבור, מתרחשים רק כדי שאנחנו נגיע למצב כזה שלם באופן מודע. לכן אנחנו צריכים לחקור את מטרת הטבע וללכת בדרך הקלה שהכין הטבע עד להשגתה. זו הערובה לחיים המוצלחים שלנו. אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך– זהו החוק המרכזי של הטבע האינטגרלי בחברה האנושית. אם אנחנו מקיימים אותו, אנחנו מקיימים את כל חוקי הטבע, או, בניסוח שונה: כל חוקי הטבע כלולים בחוק הזה. יוצא, שאין לנו אלא לקיים את החוק הזה? בזמנינו מתגלה תמיכה קבועה בעיקרון הזה מצד המדע שטוען שהליכה בדרך הזו תבטיח לנו תמיכה מצד חוקי הטבע. ההצלחה בהמשך דרכה של האנושות תאיר רק אם נקיים את חוק הטבע הזה או בסבל שנחווה אם לא נקיים אותו, זו הערובה לכך שהדרך שלנו תהיה טובה . לשם כך על האנושות להכיר את חוקי הטבע כחוקים אובייקטיביים שמחייבים אותנו לממש אותם במודע. דווקא שמירה מודעת על חוקי הטבע היא שמייחדת את ההתפתחות של דרגת ה”אדם” מזו של דרגת ה”חי”. הרי את כל מדרגות ההתפתחות הקודמות שלנו עברנו באופן לא הכרתי, נדחפנו לעבור אותן על ידי התפתחות הרצון בתוכנו. אבל היום הטבע מחייב אותנו להתפתח עצמאית, מתוך מודעות, לרכוש את תכונת האיזון ההפוכה לנו. אז איך אדם יכול לקבל את התכונה החדשה הזאת – את הרצון לתת, ולהבין תוך כדי כך שהרצון לקבל רק לעצמו מזיק לו מאוד? זה הרי מנוגד לטבע האדם – הוא לא מסוגל לעשות משהו שממנו לא צומחת תועלת אישית? יש רק מוצא אחד – כמה אנשים , שחולקים שאיפה משותפת לצאת מהאינטרס הפרטי, צריכים להתאסף יחד. שכל אחד צריך להחשיב את האחרים. בגלל שלכל אחד מחברי הקבוצה הזאת יש ההשתוקקות פרטית להשיג את תכונת האיזון, וחסר להם רק את הכוח לממש את זה, בזה שהם יתאחדו לקבוצה הם יצרו מהות חדשה. הרי אם, לדוגמה, יהיו בקבוצה עשרה אנשים, אז למהות הזו יהיה כוח גדול פי 10, מהכוח שהיה לכל אחד מהם ביחידות. אז כל אחד יוכל להרגיש בהשתוקקות הכוללת להביא את עצמו לאיזון ולהרמוניה.

צטט: pbhba 2013-02-24 17:13:00

למה אתה חושב שהתאוריה שלך יותר נכונה למשל מהתאוריה של הרמב"ם שראה את תכלית הקיום בחקירת התופעות של היקום שמסביבו, שאותו ראה כהיבטי הכרת הבורא, ושהיום היו קוראים להן חקירה מדעית?

 

ראשית כל, אני לא טוען כאן שהתאוריה שהבאתי נכונה. אני רק מציג אותה כדוגמא לתאוריה אפשרית. מה שאני טוען הוא שאפשר לחקור תאוריות שכאלה, או למשל אפשר לחקור את קיומו של אלוהים, בדרך שהיא נאמנה למדע.

 

במובן הזה הדוגמא שהבאת נראית לי תקיפה ונכונה. למעשה אני חושב שזו בדיוק הדוגמא שהבאתי - מהות האדם היא חקירת האמת. אני מסכים עם הרמב"ם שהאמת היא היבט הכרת הבורא. הבאתי טיעון נוסף לחקירת האמת שהוא השאיפה של הנפש לפעול מתוך מודעות. הרי גם זה נדבך חשוב ביהדות - קבלת הבורא מתוך בחירה חופשית ולא מתוך אמונה עיוורת. ואולי בעצם זו בדיוק אותה נקודה.

צטט: אורי אחר 2013-02-24 16:57:40

צטט: השכן ממול 2013-02-24 13:06:27

אתה יודע מה? בוא נוותר על סיבתיות. נתחיל מסימוכין.

אמרת ש"הנפש מונעת מחוקיות של התפתחות לעבר חירות".  

בוא נגיד שהצלחת לשכנע אותי שיש בכלל דבר כזה שנקרא נפש. על מה אתה מבסס את הקביעה הזו שאותה נפש בכלל מונעת מחוקיות כלשהי ושהיא באמת שואפת להתפתח לעבר חירות (ולא למשל לעבר בטחון או ידיעה או עשיה או ריבוי או שבעצם כלנפש נבדלת מאחות וכל אחת שואפת להתפתח בכיוונים אחרים לגמרי)?

 

זוהי תאוריה. אני מבסס אותה על תצפית וניסוי ובוחן אותה כמו כל מדע אחר ביכולת שלה להסביר תופעות שכבר נצפו ולנבא תופעות שעוד לא נצפו. אני לא טוען שכבר קיימת תאוריה שלמה בנושא, כך שאתה בהחלט יכול לטעון את כל הטענות שטענת ואפשר להתחיל לבדוק אותן.

 

בין השאר אני מבסס את הקביעה על תצפית אל תוך עצמי, אל הנפש והתודעה שלי. אני מסכים שיש כאן סכנה של סובייקטיביות, אבל מסתבר שזו רק סכנה. אם אני נזהר משיפוט בהחלט אפשר להוציא מסקנות אובייקטיביות מתוך התבוננות אל תוך הסובייקט שלי עצמי. מה שנשאר אחר כך זה לבחון את המסקנות על אינדיבידואלים אחרים כדי לבדוק את אובייקטיביותן.

 

כלומר אתה מפתח תאוריה מבצע ניסוי,מבקר את הניסוי וגם האוביקט שעליו נערך הניסוי וגם מכשיר המדידה.

אם ניקח את זה לעולם שמירת החוק אז אתה העבריין,השופט, הסנגור והקטגור התליין והנשיא שנותן חנינה.

במערכת כזו ניתן להכשיר כל תאוריה בלי שום קשר למציאות.

צטט: השכן ממול 2013-02-24 23:36:18

במערכת כזו ניתן להכשיר כל תאוריה בלי שום קשר למציאות.

 

ממש לא. כל מדען שעורך ניסוי עורך אותו במעבדה שלו, עם הציוד שלו, תחת ההנחות שלו ומודד אותו בעצמו עם כלי המדידה שלו. בשלב הזה זהו רק ניסוי. כדי שהמסקנה שהמדען מסיק מהניסוי תוכר כתאוריה היא צריכה לעמוד בדרישות שהזכרנו. בין היתר היא צריכה להתאים גם לתצפיות של אחרים והיא צריכה גם לספק הסבר לתופעות שאין להן הסבר אחר, או כאלה שיש להן הסבר אחר, אבל ההסבר הזה פשוט יותר (עקרון התער של אוקהם).

אנסה להדגים את כוונתי  בדוגמה, שאני מקווה שתהיה פשוטה, גם אם אולי קצת בנאלית או טריוויאלית:

 
ברגע שחוויתי אהבה, אני יודע שהאהבה קיימת. תגיד שזו רק אשליה אצלי בראש? מבחינה פיסיקלית אתה צודק, אבל כשאני מתבונן במשפחה שהקמתי והילדים שהולדתי אני יודע שלאשליה הזו יש הרבה השלכות פיסיות במציאות, כך שברור לי שיש לאהבה משמעות עמוקה יותר מאשליה בלבד.

 
אני לא זקוק להוכחה שהאהבה קיימת. חוויתי אותה לכן היא קיימת.

 
עם זאת יש מקום לשאול - אולי זו תופעה שקשורה רק אלי? אבל אני רואה את אותם מאפיינים של האהבה במקומות רבים אחרים, ומוצא הרבה אינדיווידואלים שמדברים על אהבה. עד כדי כך שאני מסיק שהאבטיפוס של האדם אוהב.

  
האם כל אינדיווידואל אוהב? לא. לא כל פרט בקבוצה פועל לפי האבטיפוס. זה עדיין לא סותר את הקביעה שקבעתי. האם יש איזו משמעות אם כך למושג אבטיפוס?

 
ובכן, אני יכול להציע את הניסוי הבא - סע למקום בעולם שעוד לא היית בו. חפש שם תרבות (שבט, עם) שעוד לא פגשת. בדוק האם גם שם יש קשר הדוק בין מה שמתואר במושג 'אהבה' לעצם הקיום של אותה תרבות. כל עוד התשובה היא כן, תאוריית האבטיפוס שהצעתי עדיין מתקיימת.

 
האם האהבה היא אם כך אקסיומה? כרגע כן, כי התחלתי ממנה. אם אמשיך להתבונן בתוכי ואאפיין את עצמי במושגים של גוף, נפש, רוח, ואמשיך ואתבונן בנפש ואזהה בה כוחות חשיבה, רגש ורצון, בשלב הזה האהבה תפסיק להיות אקסיומה ותהפוך להיות מסקנה מתוך מודל מורכב יותר. אפילו אגלה שצריך להפריד בין רגש אהבה בנפש לבין אידאה של אהבה ברוח. אלה הם שני דברים שונים.

 
האם הקביעה שקבעתי מסבירה תופעות בעולם? בהחלט - רבייה, השרדות, קהילתיות, משפחתיות ועוד ועוד. בשלב הזה המסקנות קצת טריוויאליות, אבל במודל המורכב יותר הן מעניינות יותר.

 
האם הקביעה הזו מנבאת תופעות שעוד לא ניצפו? קשה לתת דוגמה מוצלחת על קביעה בנאלית, אבל אם נבחן את העניין לעומק אז יש כאן קשר לטענה הראשונה של דניאלי שהחלה את הדיון הזה - כנראה שיש משהו בגורל האנושות (עתיד האנושות) שקשור ליכולת שלנו לפעול מתוך אמפטיה - קבלה של האחר. האמפטיה הזו קשורה מצד אחד לאותה אהבה שאני מציין כאן ומצד שני לטענה של דניאלי בקשר לאיחוד של אנשים סביב מטרות משותפות.

 
לסיכום - אני לא טוען שיש משמעות עמוקה בדוגמה הזו, אבל אני מקווה שהיא ממחישה שאפשר לחקור דברים של הנפש באופן מדעי. העובדה שהנפש קיימת רק בסובייקט שלי לא מונעת ממני להסיק מסקנות אובייקטיביות מתצפיות סובייקטיביות, אם כי היא דורשת ממני לשנות כמה פרדיגמות שהתקבענו עליהן, כמו מידתיות או סיבתיות.

צטט: אורי אחר 2013-02-25 12:06:44

אנסה להדגים את כוונתי  בדוגמה, שאני מקווה שתהיה פשוטה, גם אם אולי קצת בנאלית או טריוויאלית:

 
ברגע שחוויתי אהבה, אני יודע שהאהבה קיימת. תגיד שזו רק אשליה אצלי בראש? מבחינה פיסיקלית אתה צודק, אבל כשאני מתבונן במשפחה שהקמתי והילדים שהולדתי אני יודע שלאשליה הזו יש הרבה השלכות פיסיות במציאות, כך שברור לי שיש לאהבה משמעות עמוקה יותר מאשליה בלבד.

 
אני לא זקוק להוכחה שהאהבה קיימת. חוויתי אותה לכן היא קיימת.

 
עם זאת יש מקום לשאול - אולי זו תופעה שקשורה רק אלי? אבל אני רואה את אותם מאפיינים של האהבה במקומות רבים אחרים, ומוצא הרבה אינדיווידואלים שמדברים על אהבה. עד כדי כך שאני מסיק שהאבטיפוס של האדם אוהב.

  
האם כל אינדיווידואל אוהב? לא. לא כל פרט בקבוצה פועל לפי האבטיפוס. זה עדיין לא סותר את הקביעה שקבעתי. האם יש איזו משמעות אם כך למושג אבטיפוס?

 
ובכן, אני יכול להציע את הניסוי הבא - סע למקום בעולם שעוד לא היית בו. חפש שם תרבות (שבט, עם) שעוד לא פגשת. בדוק האם גם שם יש קשר הדוק בין מה שמתואר במושג 'אהבה' לעצם הקיום של אותה תרבות. כל עוד התשובה היא כן, תאוריית האבטיפוס שהצעתי עדיין מתקיימת.

 
האם האהבה היא אם כך אקסיומה? כרגע כן, כי התחלתי ממנה. אם אמשיך להתבונן בתוכי ואאפיין את עצמי במושגים של גוף, נפש, רוח, ואמשיך ואתבונן בנפש ואזהה בה כוחות חשיבה, רגש ורצון, בשלב הזה האהבה תפסיק להיות אקסיומה ותהפוך להיות מסקנה מתוך מודל מורכב יותר. אפילו אגלה שצריך להפריד בין רגש אהבה בנפש לבין אידאה של אהבה ברוח. אלה הם שני דברים שונים.

 
האם הקביעה שקבעתי מסבירה תופעות בעולם? בהחלט - רבייה, השרדות, קהילתיות, משפחתיות ועוד ועוד. בשלב הזה המסקנות קצת טריוויאליות, אבל במודל המורכב יותר הן מעניינות יותר.

 
האם הקביעה הזו מנבאת תופעות שעוד לא ניצפו? קשה לתת דוגמה מוצלחת על קביעה בנאלית, אבל אם נבחן את העניין לעומק אז יש כאן קשר לטענה הראשונה של דניאלי שהחלה את הדיון הזה - כנראה שיש משהו בגורל האנושות (עתיד האנושות) שקשור ליכולת שלנו לפעול מתוך אמפטיה - קבלה של האחר. האמפטיה הזו קשורה מצד אחד לאותה אהבה שאני מציין כאן ומצד שני לטענה של דניאלי בקשר לאיחוד של אנשים סביב מטרות משותפות.

 
לסיכום - אני לא טוען שיש משמעות עמוקה בדוגמה הזו, אבל אני מקווה שהיא ממחישה שאפשר לחקור דברים של הנפש באופן מדעי. העובדה שהנפש קיימת רק בסובייקט שלי לא מונעת ממני להסיק מסקנות אובייקטיביות מתצפיות סובייקטיביות, אם כי היא דורשת ממני לשנות כמה פרדיגמות שהתקבענו עליהן, כמו מידתיות או סיבתיות.

 

 

ברגע שנתקלתי באבן אני יודע שהאבן קיימת אבל כדי להבין את האבן אני צריך לחקור אותה לעומק, מהי, מה טבעה, מאיפה היא הגיעה ולמה היא דוקא פה ולא במקום אחר. את החקירה הזו אני לא יכול לעשות כשאני קשור לאבן הזו בצורה חזקה. 

 

אם תחקור את האהבה בצורה מדעית לגלה מין הסתם שהאהבה היא דחף התנהגותי שמשפר את סיכוייו של מי שמסוגל לחוות אותו להתרבות ולהעביר את הגנים שלו לדורות הבאים ובכך הוא משתמש באבולוציה.

 

תגלה שניתן לעורר אהבה או לדכא אהבה באמצעים כימיים ושמדובר בסופו של דבר בתחושה שמתעוררת כשהורמון כלשהו מופרש מבלוטה מסויימת במוח כתגובה לאוסף גירויים חושיים. 

 

תגלה שהאהבה בעבר נתפסה בצורה שונה מאוד מהאהבה כפי שהיא נתפתס בתרבות העכשוית ושישנן הרבה השלכות תרבותיות על הציפיות של אנשים מאהבה והדרך שבה היא תחווה ותתעורר.

 

תגלה שלאהבה יש דפוסים מסויימים שהיא מתחילה בצורה מסויימת ובהמשך מתפתחת לסוג אחר של תחושות שמעודדות סוג אחר של התנהגויות.

 

אבל כשאתה מתרכז בחווית האהבה אתה לא מסוגל לחקור אותה באמת.

 

עכשיו אין לי בעיה עם חקירה חוויתית של אהבה אין לי בעיה עם לקחת השראה מתחושת האהבה ולהשתמש בה כדי לייצר יצירות אומנות, מוזיקה, ציור אספרים ומחזות.

אבל מכאן ועד לקרוא למה שאתה עושה מדע הדרך רחוקה.

מטרת הקיום = פרוק ולא הרמוניה.

במיוחד בדוגמאות שהוצגו כאן.

הרמוניה, התקיימה, טרום המפץ הגדול. הרמוניה פירושה חוסר תנועה מוחלט. מרגע המפץ, החלה תנועה, כאשר לטעמי הינה עם כוונת פירוק.

הוזכר כאן אהבה והקמת צאצאים.  למעשה, דור המשך הנו פרוק המקור (הורים) לתלכידים חדשים. נניח שיצירת הריון היה כרוך בכאבים ולא בהנאה משלב הזיווג, קשה מאד להאמין כי מישהו היה מזדווג (בין אם מדובר בבן אנוש או בחיות או בטבע בכלל).

המטרה אינה חירות האדם, להיפך, ניתן לראת כי האדם תמיד מחפש דרך להתלכדות כקבוצה, אם כזוג ואם כקהילה. כאשר נוצר קבוצת אדם, יש פריקת רעיונות מכל אינדוידואל. מצב המייצר תנועה ביקום.

הטבע, מכתיב מטרותיו באמצעות גרימת הנאה מתהליך, כך נוצרת שאיפה ליצירת תהליך. לדוגמא, המוות, שהינו תכלית הקיום ומעבר לשלב אחר, אינו מעורר שאיפה חיובית מהאדם, זאת על מנת שימוצה תהליך פירוק ותנועה מהאלמנט עד תום.

אנו משתמשים במושג הרמוניה, בנושאים שלמעשה אינם תכלית ההרמוניה. למוסיקה טובה אנו קוראים הרמוניה, אך אין זה כך, זהו רצף של  תווים (נקרא לזה כך) בצורה מסודרת, לכן גם התקיימותו ארוכת טווח.

שקט, דממה, זו היא הרמוניה, אם זאת אינה תורמת למטרת התנועה וההתפרקות.

היקום בשלב של התרחבות, שמן הסתם מייצרת התפרקות. השלב הבא, צמצום עד לנקודת אפס או קדם מפץ חדש

צטט: yaakovtzvi 2013-02-27 04:58:18

מטרת הקיום = פרוק ולא הרמוניה.

במיוחד בדוגמאות שהוצגו כאן.

הרמוניה, התקיימה, טרום המפץ הגדול. הרמוניה פירושה חוסר תנועה מוחלט. מרגע המפץ, החלה תנועה, כאשר לטעמי הינה עם כוונת פירוק.

הוזכר כאן אהבה והקמת צאצאים.  למעשה, דור המשך הנו פרוק המקור (הורים) לתלכידים חדשים. נניח שיצירת הריון היה כרוך בכאבים ולא בהנאה משלב הזיווג, קשה מאד להאמין כי מישהו היה מזדווג (בין אם מדובר בבן אנוש או בחיות או בטבע בכלל).

המטרה אינה חירות האדם, להיפך, ניתן לראת כי האדם תמיד מחפש דרך להתלכדות כקבוצה, אם כזוג ואם כקהילה. כאשר נוצר קבוצת אדם, יש פריקת רעיונות מכל אינדוידואל. מצב המייצר תנועה ביקום.

הטבע, מכתיב מטרותיו באמצעות גרימת הנאה מתהליך, כך נוצרת שאיפה ליצירת תהליך. לדוגמא, המוות, שהינו תכלית הקיום ומעבר לשלב אחר, אינו מעורר שאיפה חיובית מהאדם, זאת על מנת שימוצה תהליך פירוק ותנועה מהאלמנט עד תום.

אנו משתמשים במושג הרמוניה, בנושאים שלמעשה אינם תכלית ההרמוניה. למוסיקה טובה אנו קוראים הרמוניה, אך אין זה כך, זהו רצף של  תווים (נקרא לזה כך) בצורה מסודרת, לכן גם התקיימותו ארוכת טווח.

שקט, דממה, זו היא הרמוניה, אם זאת אינה תורמת למטרת התנועה וההתפרקות.

היקום בשלב של התרחבות, שמן הסתם מייצרת התפרקות. השלב הבא, צמצום עד לנקודת אפס או קדם מפץ חדש

 

 

 

לא הייתי קורא לזה מטרה.

כדי שתהיה מטרה צריכה להיות מאחוריה איזושהי החלטה רציונאלית של גורם מודע שקבע אותה.

זו פשוט תכונה של היקום שמתוארת בחוק השני של התרמודינמיקה.

מה שכן, אי אפשר לגזור מהחוק השני של התרמודינמיקה לאינטרסים ומטרות של המין האנושי, ובטח שלא למטרות של אדם אינדבידואלי.

דיון מענין - תודה

צטט: השכן ממול 2013-02-20 10:58:35

הטבע הוא אדיש, אין לו תוכנית ואין לו מטרה, אין לו ערכים. העובדה שעל הכוכב שלנו התפתחו חיים תבוניים היא מקרה. הגרלה מוצלחת. באותה מידה יש איןספור כוכבים שבהם לא התפתחו חיים תבוניים. אין מקום לייחס לטבע כוונה. תהליך ההתפתחות של החיים הוא ממש לא קפדני ומכוון. מדובר בתהליך ארוך מיגע של ניסוי ותהיה עם המון "ענפים שבורים" של צורות חיים שלא הצליחו לשרוד. לטענה שיש כוח שמנהל את העניין הזה ויש לו כוונה ומטרה היא דתית ולא מדעית. במדע מכירים 4 כוחות בלבד. הכוח האלקטרו מגנטי, כוח הגרביטציה הכוח האטומי החזק והכוח האומי החלש. כולם מתנהגים על פי חוקים מוכרים ואף אחד מהם לא רוצה או שואף או מכוון למשהו מוגדר.

 

הי,
אנחנו לא יודעים דבר רק ממששים עם עיניים עצומות אחר הסברים רציונאלים שיתנו לנפשינו לשקוט מהפחד מהלא נודע!
ועל מנת להסביר את עצמי יותר טוב אני הביא כאן ציטוט מדהים של ד"ר יצחק עזוז ממאמר שהתפרסם באלכסון:

"הסיבה לריבוי הדיסציפלינות ותת הדיסציפלינות אכן אינה רעיון חלוקת העבודה של אדם סמית. את האקדמיה הקלאסית לא עניין מה קורה במקומות העבודה כיוון שהיא לא התכוונה להיות פרקטית. ההיפך הוא הנכון. האקדמיה התפתחה על המורשת האפלטונית נוצרית (חיבור של אוגוסטינוס), לפיה המציאות לקויה ושיקרית ולכן יש לחשוף את המציאות "האמיתית".

המציאות "האמיתית" כפי שהתפתחה במחשבה המערבית, היא זו שהיא חפה מסתירות. היות והמציאות רוויה בסתירות היא בהכרח רוויה בשקרים שיש לנפות אותם.

כבר מקס ובר עמד על כך שהפיצול לדיסציפלינות נוצר כאשר התגלו סתירות בין תחומים שונים, ולכן יש לפצל את התחום לדיציפלינות - כפופות למשטר לוגי חף מסתירות. כך גם הפיצול לתת דיסציפלינות.
ברור שיש חשיבות להתמודדות עם ריבוי העובדות, אלא שבתפיסה האקדמית עובדות הן רק מה שמתיישבות עם מתודות לוגיות ושיטות סטטיסטיות שהן לכאורה רק לוגיות.

הבנה של המציאות (ולא מציאות אידיאלית) לעולם לא יכולה להיכנס לסד של משטר לוגי (זה מה שמשתמע משני משפטי אי השלמות של גדל והפרדוקסים של קורט ראסל ועוד). הבנה עמוקה מתחוללת בתווך שבין המודלים, ההגדרות והתאוריות הלוגיות, וכדי שהבנה כזו תתרחש צריך לפתח מיומנויות חשיבה שהאקדמיה לא רק שאינה מפתחת, אלא בכמייה שלה למדעיות במובן הפוזיטיביסטי מסרסת.

יצירתיות היא תכונה מולדת רק במשקפיים אקדמיות שאינן מסוגלות להבין לעומק מהי יצירתיות וכיצד ניתן לחנך לפיתוח יצירתיות.

מאמרים בכתבי עת מהמובילים בעולם שעוסקים בנושא יצירתיות (מהשנים האחרונות - 2012, 2013) חושפים את המבוכה של חוקרים אקדמים בנסיונם להסביר מהי יצירתיות, כיוון שאופן ההסתכלות האקדמית שלהם - משקפיים לוגיים/מחקריים - לא מסוגלים להסביר את מה שלא ניתן להסביר באופן לוגי בלבד - יצירתיות.

למידה משמעותית במאה ה-21 תהיה זו שמפתחת את היכולות היצירתיות של האדם, והישועה לא תבוא מהאקדמיה, שבעיקרה מכשירה טכנאים במרבית התחומים, ונשענת על יוצאי דופן, שהיצרתיות שלהם לא דוכא עד דק במסלול המדכא יצירתיות שמן הגן ועד לתארים המתקדמים, וההגמוניה של האקדמיה בפרסומים שמחייבים להכניס רעיונות לסד קבוע מראש."

צטט: השכן ממול 2013-02-20 10:58:35

הטבע הוא אדיש, אין לו תוכנית ואין לו מטרה, אין לו ערכים. העובדה שעל הכוכב שלנו התפתחו חיים תבוניים היא מקרה. הגרלה מוצלחת. באותה מידה יש איןספור כוכבים שבהם לא התפתחו חיים תבוניים. אין מקום לייחס לטבע כוונה. תהליך ההתפתחות של החיים הוא ממש לא קפדני ומכוון. מדובר בתהליך ארוך מיגע של ניסוי ותהיה עם המון "ענפים שבורים" של צורות חיים שלא הצליחו לשרוד. לטענה שיש כוח שמנהל את העניין הזה ויש לו כוונה ומטרה היא דתית ולא מדעית. במדע מכירים 4 כוחות בלבד. הכוח האלקטרו מגנטי, כוח הגרביטציה הכוח האטומי החזק והכוח האומי החלש. כולם מתנהגים על פי חוקים מוכרים ואף אחד מהם לא רוצה או שואף או מכוון למשהו מוגדר.

 

אוי חביבי אתה אפילו לא מניח, שוקל, חושב שאולי יש רבדים במציאות שאתה אינך תופס. 

עם כל הכבוד, איזה נתונים בדיוק יש לך כדי להגיע לכזו מסקנה. 

אפילו מדענים (הרציניים שביניהם) שאינם "מאמינים" לא מגיעים לכאלו מסקנות נחרצות. 

מדוע? מהסיבה הפשוטה שאתה תופס את העולם דרך החושים והתפיסה האינדיבידואלית שלך. כל המסקנות שאתה מסיק הינן תגובות על תפיסת העולם שלך. הסכמות שלך הן. המקלט, הפילטר דרכו אתה משיג את המציאות מציירים לך פרדיגמה משלך.

האם קיים כוח ניסתר, האם סוף מעשה במחשבה תחילה ? אם אתה לא משיג אותו, קיימת תשובה אחת: אולי כן אולי לא. 

מה שמכירים במדע מתבסס על תפיסה מוגבלת ב 5 חושים בלבד. 

 

צטט: lastdor 2014-10-18 16:40:52

צטט: השכן ממול 2013-02-20 10:58:35

הטבע הוא אדיש, אין לו תוכנית ואין לו מטרה, אין לו ערכים. העובדה שעל הכוכב שלנו התפתחו חיים תבוניים היא מקרה. הגרלה מוצלחת. באותה מידה יש איןספור כוכבים שבהם לא התפתחו חיים תבוניים. אין מקום לייחס לטבע כוונה. תהליך ההתפתחות של החיים הוא ממש לא קפדני ומכוון. מדובר בתהליך ארוך מיגע של ניסוי ותהיה עם המון "ענפים שבורים" של צורות חיים שלא הצליחו לשרוד. לטענה שיש כוח שמנהל את העניין הזה ויש לו כוונה ומטרה היא דתית ולא מדעית. במדע מכירים 4 כוחות בלבד. הכוח האלקטרו מגנטי, כוח הגרביטציה הכוח האטומי החזק והכוח האומי החלש. כולם מתנהגים על פי חוקים מוכרים ואף אחד מהם לא רוצה או שואף או מכוון למשהו מוגדר.

 

 

אוי חביבי אתה אפילו לא מניח, שוקל, חושב שאולי יש רבדים במציאות שאתה אינך תופס. 

עם כל הכבוד, איזה נתונים בדיוק יש לך כדי להגיע לכזו מסקנה. 

אפילו מדענים (הרציניים שביניהם) שאינם "מאמינים" לא מגיעים לכאלו מסקנות נחרצות. 

מדוע? מהסיבה הפשוטה שאתה תופס את העולם דרך החושים והתפיסה האינדיבידואלית שלך. כל המסקנות שאתה מסיק הינן תגובות על תפיסת העולם שלך. הסכמות שלך הן. המקלט, הפילטר דרכו אתה משיג את המציאות מציירים לך פרדיגמה משלך.

האם קיים כוח ניסתר, האם סוף מעשה במחשבה תחילה ? אם אתה לא משיג אותו, קיימת תשובה אחת: אולי כן אולי לא. 

מה שמכירים במדע מתבסס על תפיסה מוגבלת ב 5 חושים בלבד. 

 

 

הדיון הזה הוא דיון מדעי, הוא מתנהל בפורום מדע והנהכותרת היא נסיון לתת איזשהו הסבר מדעי לאיזושהי שאיפה דמיונית של חומר להסתדר.

המדע לא מכיר שום כוח מעבר לאותם 4 כוחות יסודיים אם אתה מאמין בכוחות אחרים רבדים סמויים שנדמה לך שיש לך מושג איך הם מתנהלים, שיהיה לך לבריאות. אבל מדעית אין להם שום תעוד.

 

אם אתה תופס משהו במאצעים שהם מעבר לחושים הבסיסיים שלנו ואני לא מדבר על הרחבות חושיות באמצעים טכנולוגיים כמו מיקרוסקופים, טלסקופים, מדי זרם ואנטנות רדיו למיניהן אלא על רבדי מציאות שאינם נתפסים באמצעים מכניסטיים פיזיקליים, אני אצטרך לשאול שאלה אחת פשוטה.

 

מה מקור המידע שלך? מאיפה אתה יודע משהו על הדברים האלו?