[
אהבה נכספת,
אכזבה,
בגידה ]
שני חברים שהכירו עוד בתקופת לימודיהם בעממי ובתיכון , כמעט כל זמנם הפנוי בילו ביחד. שחקו, דברו, קשקשו על בנות, ולבגרות הגיעו ביחד. האחד, יוסי היה גבוה , יפה תואר, חסון במראהו, ספורטאי מחונן, למדן ככה - ככה, ואצל בנות בעל הצלחה מובטחת. האמת שלא הוא רץ אחריהן אלא הן רדפו אותו בתיכון, ובצבא, עד כדי שהוא הסתתר מהן [לא תמיד].
חברו הטוב, מנחם, היה לא חנון במושגים של היום, אבל למדן , מוכשר, אינטליגנטי להפליא, אבל לא בעל מראה מושך במיוחד אצל הבנות. החברות שלו לכיתה פנו אליו כאשר התקשו לפתור בעיה במתמטיקה -ולאו דוקא כדי ללכת ביחד לסרט.
השבע לא זקוק לאוכל, ולא חשוב כמה טעים הוא נראה פרוס על השולחן. הרעב, היה רוצה לטעום את העוגות הטעימות, אבל השולחן ככל שהתקרב אליו, היה איזה מחיצה שקופה ובלתי עבירה, להגיע למטעמים.
מנחם נחמה לא מצא רק בלימודי המתמטיקה בלבד, למרות שלא היתה בעיה שלא היתה פתירה מבחינתו.
ובגיל העשרה, היכולת בחשבון לא פותר ביעות הורמונליות. וגם הבנות שחלמו על הוליווד, לא חלמו על מנחם אלא על יוסי.
יש משהו בבגרות של הגיל שיכול לרפא דיכוטומיה הזאת בין רגשות מנוגדים. השאיפה ליופי מסויים, מעל החשיבות של הידענות.
השאלה אם הניגוד הזה מיטשטש עם הבגרות , ועם "הבנת המציאות"? לא בטוח. בכל זאת יש משהו בעולם הדימויים של הגבר ושל האישה, שלא ניתן לריפוי מלא. לא מאפשר סגירה הרמטית, של הקצוות האלה. כמובן שהרציונליזציה תגוייס לריפוי הפצע המדמם הזה שבו בגיל ההתבגרות של הנער והנערה חיפשו דבר מה בבן\בת זוג, והיו צריכים "להתפשר" על דבר אחר.
הדבר יכול להיות תלוי גם ביכולת הנפשית של אחד ואחת, להכיל את חוסר האפשרות שעמד בפני מנחם. הוא הצליח בלימודים, היה מבוקש בתחומי התמחותו עד מאוד, יכול היה לחצות אוקיינוסים ולהתקבל בכל מוסד מכובד.
יחד עם זאת טראומת דחייתו על ידי הבנות בגיל התבגרותו- לא מצאה פיצוי ושקט פנימי. הוא לא יכול היה להתנחם בזה שהוא היה כה מבוקש על ידענותו. הוא חי בסטראטוספירה של אי הגשמה. נכון שהוא התחתן עם בחורה נאה מאוד, שעם הזמן התברר לו שלמרות המראה שלה , היא חסרת שביעות רצון מהחיים. אחר כך הוא גילה שגם היא לא מרוצה שלא השיגה בתחום הרומנטי את אשר היא חיפשה.
יוסי יפה התואר, בכל אשר דרך מבחינה מקצועית יצא בשן ועין. התקבל למקום עבודה אחד, ונזרק די במהירות. הוא עדיין נרדף על ידי הבחורות, ולא פעם שרד מקומות עבודה בגלל שהנשים שם מנעו את פיטוריו.
שמח בחלקו לא היה יוסי. הוא התחתן והתגרש פעמיים, ולבסוף החליט להיות בגפו. התקשה להחליט עם מי להיות ואיך לשרוד כלכלית. הוא חשש שיזדקן ולנחלה ורגיעה לא יגיע.
מנחם עדיין דימיין בזמנו הפנוי שימצא את אשת החייל. שעדיין לא איתר.
אין מוסר השכל בסיפור הזה.
כי אין התנהגות "מוצלחת" שהיה יכול להביא לאושרם של יוסי ושל מנחם. אין מרשם. אין טיפול. אין אפילו הצעת מסלול. גם אם הייתי מאמן אישי [ואני לא], לא הייתי יכול להביא המלצה אמיתית
הוספת תגובה על "אהבה שלעולם לא מושגת"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה