אמר לי אחד מידידיי ל"קפה" כאן, שהזמן היחיד שבו לא טוחן וטוחן , זה כאשר מעשי משגל מנתקים אותו מן העולם. עניתי לו , מברוק כן תרבה. קפה טחון כבר יש מספיק במלייה זה. אז תרבה בניתוק. אז הוא אמר שצריך גם שותפה לעסק, אחרת זה לא אותו דבר. אמרתי לו , ללא ספק בהיגיון דיברת. אבל מה בעצם אתה טוחן באותן שעות שזה עיסוקך העיקרי, הקשייתי עליו.שמא, על הישרדות הנפש? הוא אמר לי שיש לו ויכוח מתמיד עם ארתור שופנהאואר. האם אתה רואה זאת אחרת,שאלתי? האם אתה חושב שהיום אתה , נניח רופא מתמחה, מחר תהיה מומחה, אחר כך מומחה בכיר, אח"כ ראש מחלקה, כל הזמן תרוויח יותר, ואחר כך? מה אעשה אחר כך? למה תשאף? או נניח שכבר אתה המצב שפסגת המקצוע, איש מוערך, מתקרב לפנסיה על מה תחשוב? או, כאשר היית צעיר, היית יותר אנרגטי, ובעיקר רצתי לשום מקום בהרבה יותר אנרגיה ועכשיו- וכאן נכנס שופנהאואר לתמונה, אני אומר-חשוב מה שאני עושה עכשיו, מי מה שאני נהנה עכשיו, ולא מי מה שאהיה מחר, כמו למשל, יושב באולם האורחים בגן עדן, או לחילופין מה שעשיתי אתמול או לפני 20 שנה שהייתי צעיר ורענן. לכן כאן ועכשיו- זה מה שחשוב מחר? מחר זה יום חדש, ונחשוב מחדש את הירח נכבוש פעם הבאה