אז, בעקבות הפוסט של העורכדין, הנה דיון על שיחות.
כי הנקבות, יש להן אמונה שאם הן מדברות הרבה אז הן מתקשרות. [ומכאן... מי שלא מדבר הוא מוגבל.]
ואכן, אחת הדרכים הנפוצות לפתרון בעיות מבחינתן זה "בוא נדבר".
אבל... הן לא מתכוונות לאשכרה דיאלוג, אלא יותר ל... הפעם לשם שינוי, תקלוט מה שאני מדברת ותפנים. [סתום אחד]
והנה כמה כללים בסיסיים שכדאי להקפיד עליהם בהקשר של מגע דיבורים עם נקבות...
א. אז נכון, צריך להתחשב. קשה להן עם עצמן ועם העולם. אבל[!] כל תחילת שיחה [בנפרד] נדרש ווידוא שהזולת פנוי ומוכן להקשיב. ולהקפיד על זה ויהי מה. [לא, זה לא ברור מאליו.] וגם... אונס זה לא יפה. [... יש שיגידו... הטרדה.]
ב. בכל שיחה, לפחות 30% מהזמן זה מתן אפשרות [אמיתית] לקבלת תגובה ללא הפרעה. [שבה המשיב עונה את מה שהוא רוצה לומר. בשפתו ובדרכו ולהבדיל ממה שהיא רוצה לשמוע.]
ג. כל צד, רשאי להפסיק את השיחה במידי. [טוב, נגיד שתהיה התרעה של 5 דקות לפני.]
אני יודע שקשה להכניס את זה ברצף הבלתי פוסק. צריך להיות סימן מוסכם כמו הרמת יד למשל. [לא חייבים לחכות עד שתבוא לך הג'ננה.]
אי עמידה בכלל הזה תגרור סנקציות מוסכמות מראש שנקבעו מבעוד מועד ברגע חסד. [תיאורטי. לא עובד במציאות.]
כדאי להכיר בכך שדיבורים היא לא התקשורת המיטבית. [ממש לא.] בכלל, מילים הן התחלה של כל אי ההבנות.
וגם, יש לי חבר [רוסי] שבמקרים כאלו נוהג לומר... למה לכם לדבר? אין לכם ידיים?
ואתם? מה אתם אומרים?
הוספת תגובה על "לא הכל דיבורים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה