45 הפך כבר מזמן ל-30 החדש.
מה שנתפס בעיננו כשהחלטנו על הרחבת התא המשפחתי, כזוג מתלהב,אוהב וצעיר, כדבר המובן מאליו,הופך עבור אלה שלא זכו, למלאכה מורכבת נפשית,פיזית וכלכלית.
מכירה לא מעט נשים שאוטוטו חוצות את רף ה-40 המנסות להרות מתורם ובמיוחד אישה יקרה, כבת 40, שעזבה ממש לא מזמן את מקום עבודתה, על מנת לנטרל לחצים מיותרים והפכה את הבאת ילדה לעולם לפרויקט חייה.
לא הכי טבעי וקל להפוך להורה בגיל הזה(ועוד יחידני) אבל עדיין לא בשמיים.
אף אחד לא רוצה להיות לבד ובטח שלא להזדקן לבד כך שגם מניעים אנוכיים משתלבים בהחלטה.
הדאגה היחידה שלי בהקשר הזה הוא מחלה של ההורה המגדל והפיכתו של העולל ל"חייל בודד" במערכה, אבל לאף אחד מאיתנו אין תעודת ביטוח בשום גיל ותוחלת החיים המתארכת נותנת סיכויי טוב גם לאלו שלא מצאו את המכסה המתאים עבורם להפוך להורים.
אולי זה לא בדיוק קשור אבל בדיוק השבוע, במהלך האימון היומי שלי(ערב פורים) עברתי ליד בית שמחלון ביתו בקעו צלילים של שירי פורים.
האמת שנתקפתי געגוע לתקופה שבה ילדיי היו קטנים ושלחגים הייתה משמעות אחרת.
בהחלט יכולה להבין את אלה שבוחרים בחירה אמיצה להתמודד עם הורות מאוחרת.
מיכל
הוספת תגובה על "התחלת הורות אחרי גיל 45. כייף או שגעון?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה