חופש האדם בחינוך 

"למלאה ברוח" ? 

אולי "למלאה בחופש" ? 

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון שלבתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

היי אברהם

אכן, יפה דברת .

יפה שעוד מועצה / כנס / גוף , מעלים את עניין רוח החינוך  , ויפה קריאתך למימוש פרגמאטי של אותם דיבורים משום ששבענו דיבורים יפים .

 דיבורים יפים . . .  אני אישית מעדיף דיבורי חומרנות גלויים ( אויב גלוי )  , על פני תעשייַתיוּת וחרושתיות " חינוכית " עטוייה בדיבורים נעלים .

אתה קורא למימוש פרקטי - לטעמי דוגמה לצעד פרגמאטי מיידי הוא למשל מימוש חוק החינוך .  יש לנו חוק חינוך לא רע .

די לנו אם המועצה תצא בקריאה למימוש חוק החינוך  . . . על פי חוק .

זהו צעד פרגמאטי מינימאלי ראשוני שאני יכול לצפות מהמועצה .

אך העניין הרבה יותר מורכב , ולכן פיתרונות שיציעו אנשי חינוך ויממשו אנשי חינוך כבר אינם מספיקים .

אנשי חינוך רבים וטובים , כולל אני ואתה - עדיין נגועים בחטא ההתנשאות הפַּטרוֹנית של אנשי חינוך על הציבור בכללותו , ועל הילדים בפרט , גם אם בדברינו והצעותינו הפדגוגיות ניכרת התקדמות רבה במתן כבוד לתלמידים .

אנשי החינוך , מומחי האקדמיה העוסקים בחינוך , בעלי תוארי "פ " ו " ד " לפני שמותיהם , צוותי הכשרת אנשי חינוך , ולבסוף אנשי המנגנון הממשלתי של מערכת החינוך הציבורית - כל אלו נכשלו בגדול במהלך 65 קיום שנות המדינה .

זוהי עובדה שאף איש חינוך - גרוע או טוב - איננו מוכן להודות בכך באופן גורף .

אלו הן 65 שנות בינוניות שהתדרדרה לכדי כישלון פדאגוגי ופילוסופי, כשחלק ניכר מאותה התדרדרות כרוך  באותה פַּטרונוּת מתנשאת - " אנחנו יודעים טוב מאחרים כיצד לנהוג " .

רוב ההצלחות שכן התרחשו במהלך אותן שנים - הן הצלחות של בודדים בתוך המערכת ,  אך בעיקר של גופים חוץ מערכתיים פרגמאטיים , כולל אפילו החינוך האפור שאף שהוא איננו מתיימר לחנך , הוא ממַמש טוב יותר את המטרות ההישגיות שהמערכת בחרה להצטמצם ולהתמקד בהן ואף - הצליחה להיכשל בהשגתן .

עיקר החדשנוּת החינוכית נוּסתה  מחוץ למערכת .

לכן , הניסיון של אנשי חינוך שוב להתכנס ולהציע הצעות - מגיע מאוחר מדי ובאותה צורה מעוותת שבה ה"מובילים המקצועיים בחינוך "  התנהלו כל אותן שנים , ברוּח הפטרוניוּת המתנשאת .

מומחי החינוך - איבדתם את סמכותכם . שבו בצד וכעת תנו לאחרים לעשות את העבודה טוב מכם .

גם אלו מכם שדגלו בחינוך אחר - לא השכלתם להתנהל בצורה שתהפוך את חזונכם למציאות  אחרת כוללת .

גם אתם חטאתם בחטא הגאווה , הפטרוניות , וההתנשאות .

לכל היותר אתם רשאים להצטרף כשותפים זוטרים לחינוך , עד שתפנימו את השיעור ותלמדו ענווה וצניעות מהי .

אני סבור שבשלב זה - תהליך השינוי בחינוך אמור לחזור לקבוצה שעד היום הושפלה והוּדרה מהשפעה אמיתית ומיטיבה על איכות החינוך - אל קבוצת ההורים .

שותפיהם הטבעיים של ההורים הם - ילדיהם . לא אנשי החינוך .

ברגע שהורים יקבלו את האמצעים ואת התמיכה להיות מחנכים טבעיים נבונים ואינטליגנטים - בין אם המערכת תשתנה , ובין אם לאו , בין אם עצותיך לסקטור המתנשא של אנשי החינוך תתקבלנה ובין אם לא , בין אם המועצה תהפוך לגוף מקדם , מחדש ומשפיע אמיתי , ובין אם היא תהפוך למושב ליצים סלברטאי - ההורים , בעלי האינטרס האמיתי לקדם את ילדיהם - יעשו כבר את העבודה .

אני מקווה שחברי ואני , שהתנתקנו מהמערכת התקועה הזו , ומ "ההנהגה החינוכית "  - אכן השכלנו להעניק להורים כלי כזה , כלי שיהפוך אותם למחנכים טבעיים נבונים .

התפוצה ההולכת וגדילה של החיבורים העוסקים בכלי הזה - שימוש בהערכה תומכת התפתחות במקום בהערכה המודדת משווה הפוגענית , העדפת טיפוח התפתחות במקום הסגידה למצויינות - מעידה שההורים אכן זיהו בחושיהם המחודדים ובאינטליגנציה שהייתה עד היום מדוכאת וחבוייה בהם , את הכלי שיכול להעניק להם את מה שכל אנשי החינוך ומומחי החינוך לא העניקו להם במהלך 65 השנים האחרונות .

אנחנו רואים זאת גם בברק שחוזר לעיני ההורים ולקומתם המזדקפת כשאנחנו פוגשים אותם בכינוסים , ובישיבות ועדי הורים . 

מאז שכשלה מערכת החינוך - ניטלה הסמכות הבלעדית לחינוך ולהערכה מאנשי החינוך וממומחי החינוך והיא ניתנת חזרה להורים .

ביי

אלי 

הורים המעוניינים לשמוע עוד אודות חזרתם למעגל ההשפעה על חינוך איכותי לילדיהם מוזמנים להיכנס לאחד או לשני הקישורים הבאים , ואף להפיץ הלאה .

http://cafe.themarker.com/topic/2810205/

http://cafe.themarker.com/topic/2821371/

  



אכן אלי, יש לנו חוק חינוך לא רע . ודי לנו אם המועצה תצא בקריאה למימוש חוק החינוך  . . . על פי חוק . 

סבורני שרובו, או עיקרו, יתממש אם נקנה חופש !  חופש לימוד, חופש בחירה ....וחופש הערכה: הערכה עצמית. 

לא צריך יותר ! 

מטרות החינוך הממלכתי החל משנת 2000

בשנת 2000 עבר החוק שינוי בתחומים העוסקים במטרות החינוך הממלכתי בישראל. מטרות החוק, לאחר תיקון זה, מפורטות בסעיף 2 לחוק, שזו לשונו:

מטרות החינוך הממלכתי הן:

(1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו;

(2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים;

(3) ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל;

(4) ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם;

(5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;

(6) לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי;

(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;

(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;

(9) לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל;

(10) לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח;

(11) להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל.

חירות וחדשנות בחברה ובתעשייה הישראלית

ישראל דורגה רק במקום ה-32 במדד בלומברג למדינות החדשניות, בו נכללת גם איראן. הסיבה: התעלמו מהחירות המחשבתית, המאפשרת את החוצפה הישראלית שמביאה ליצירתיות וגמישות

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3599985,00.html 

"...החירות, הדמוקרטיה וחופש הפרט הם כוח מניע חזק מאד, המעניק יתרון אדיר על פני מדינות בהן החופש לא קיים והדמוקרטיה איננה.

חברות חופשיות ודמוקרטיות משחר הימים ניצחו ועלו לאורך זמן על פני חברות טוטאליטריות, גם אם אלו נראו לעיתים בלתי מנוצחות – דוגמה טובה לכך היא ברית המועצות בשנות השבעים ואפילו איראן כיום. ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות במאה הקודמת גם בהיבט הטכנולוגי, ויש לשער כי גם היום ישראל תתעלה על איראן רק משום שהחירות שבה מאפשרת זאת, למרות שישראל היא מדינה מזערית לעומתה במונחים של מספר תושבים, שטח ומשאבים טבעיים.

התרבות הישראלית והחירות הרעיונית הקיימת בה מאפשרת לחברות, הן חברות סטארט-אפ והן חברות גדולות ומבוססות, מידה רבה של גמישות, חשיבה "מחוץ לקופסא" ואימוץ גישות חדשות לפתרון בעיות ולפיתוח טכנולוגי של מוצרים חדשים. התרבות שלנו לעיתים כוללת חירות יתר בדמות אי קבלת מרות, דעתנות, "צעקנות" ישראלית מוכרת, תרבות שיחה בה נכנסים זה בדבריו של אחר, יכולת לעקוף בעיות בסיבוב ולהמציא פתרונות ברגע האחרון, וכן – גם "להניח את הצינור אחרי שסוללים את הכביש", אך היא זו שהופכת יזמים ישראלים ליצירתיים יותר.

אי אפשר באמת לדכא את הרצון והצורך בחירות הפרט. הוא אפילו גובר על הפחד ממוות, כפי שראינו במהומות האחרונות במדינות ערב וכפי שידוע לנו ממהפכות אחרות לאורך ההיסטוריה כמו המהפכה הצרפתית. הרצון לחופש תמיד חזק יותר מכל, והפרטים במדינה יעשו הכל על מנת להשיג אותו.

למרות שישראל דורגה "רק" במקום ה- 32 במדד החדשנות, הרי מי שמביט באותיות הקטנות רואה שישראל ממוקמת במקום הראשון בעולם במחקר ופיתוח – זה כמובן נתון לא מפתיע וזה גם מה שהופך את ישראל, מדינה קטנה ו"חצופה", לאטרקטיבית לשיתופי פעולה עם חברות גדולות ומעצמות טכנולוגיות."