כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    חינוך

    מי אנחנו: אנשים שחושבים, שחינוך הוא מסע לאורך החיים המתקדם בקצב של פסע ועוד פסע. שכל יום נשיג מטרה קטנה נוספת, או לא. שכל יום של גילוי, חושף עוד עולמות חדשים שצריך לגלות. שחינוך, זה לא זבנג וגמרנו, שחינוך לא נגמר לעולם.   למה קהילה :כדי לרכז אנשים בעלי עניין תחת מטריה אחת,כדי לחשוב ביחד על חינוך,כדי למצוא את הכוחות הישנים והחדשים,כדי למצוא דרכים חדשות,כדי להבין מה יותר חשוב,כדי ליזום, כדי להציע, כדי להצליח, כדי להרוויח.   קהל היעד: מורים, ועוד אנשים מתחומי עניין שונים, שחושבים שהחינוך חשוב, וכל מי שמרגיש שהוא מוכן לתרום מכישוריו למען החינוך. את, אתה, אתם ואתן מוזמנים להצטרף לקהילה חדשה באכסניה הנעימה של הקפה.

    עבודה ולימודים

    פורום

    מערכת החינוך הציבורית

    זהו פורום העוסק במציאות של מערכת החינוך הציבורית בישראל.\r\nבפורום זה נעלה דיונים על:\r\nמטרות מערכת החינוך לעיתים אינן נהירות מספיק. \r\nהגדרות התפקיד של בעלי תפקידים במערכת החינוך. \r\nדילמות יומיומיות העומדות בפני העוסקים בחינוך.\r\nמערכת היחסים בין תלמידים, מורים והנהלת מערכת החינוך. \r\nשקיפות מערכת החינוך הציבורית בישראל.\r\nנושאים נוספים.\r\nבנוסף לכך ננסה להעלות הצעות , פתרונות למצבים שונים במערכת החינוך.

    חברים בקהילה (1899)

    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Heda
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נשימה חדשה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    renana ron
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פסוקו של יום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rinat*
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    -li-
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מיכלי 63
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עד 43 תלמידים בכיתה

    6/3/13 21:39
    1
    דרג את התוכן:
    2013-03-08 10:35:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ חינוך, צפיפות תלמידים ממלכתי ]

    בדיקת TheMarker // כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה

    כמחצית מהתלמידים בישראל לומדים בכיתות של יותר מ-32 תלמידים - הרבה מעבר למקובל במדינות ה-OECD ■ הכיתות החרדיות צפופות פחות, ובחינוך הממלכתי והערבי הן עמוסות במיוחד ■ משרד החינוך: אנחנו מקטינים את הכיתות, קודם כל בעשירונים הנמוכים

     

     

    זו הכותרת וההקדמה למאמר בעיתון TheMarker המציאות היא הרבה יותר חריפה. בבדיקה הזו של העיתון מתברר עד כמה מרבית התלמידים בישראל, אלו השייכים לחינוך הממלכתי, משלמים במטבע החינוך על הסקטוריאליות המוגזמת של החברה הישראלית, עד כמה מעמד הביניים החילוני, עד כמה אלו שמשלמים מיסים, אלו שאינם קשורים לועדים, לארגונים או לכל קומבינציה סקטוריאלית בישראל, הם אלו שעל גבם מונח המשא הכבד של החברה הישראלית.

     

    האוכלוסייה הזו, לא רק שהיא זו המשלמת במטבעות שונים את תשלומי החברה הישראלית: מיסים, מילואים, עבודה, גיוס לצבא או שירות אחר, אלא זו האוכלוסייה שאינה מקבלת תמורה למאמץ הכביר לתחזוקת החברה הישראלית.

     

     

    בנוגע לחינוך, זו האוכלוסייה המהווה את רובה של מערכת החינוך בישראל, סובלת מחוסר משווע. החינוך העצמאי, זה החרדי מקבל תקציבים משופרים הן ממשרד החינוך, למרות שהוא מקיים רק חלק מחובתו ללמד את מקצועות הליבה, תקציבים ממשרדי ממשלה שונים בסיבות ובסעיפים תקציביים שאף אחד לא ממש מבין, הפיקוח של משרד האוצר אינו מסוגל להתחיל להבין את ההטעייה בהעברות תקציבים ממשרדים שונים למערכת החינוך העצמאית והדתית, על ידי סעיפים ממשרדים שלא אמורים לעסוק בחינוך, כביכול כמו תחבורה ותיירות וכיוב'. מערכת החינוך בהתנחלויות, בישובים דתיים וחרדים. כל אלו מקבלים תקציבים כפולים ומשולשים ואפילו יותר. כל זה בא לידי ביטוי במספר התלמידים בכיתה.

     

    העומס והצפיפות בכיתות, אינה נחלתם של הכיתות בישראל, לא בחינוך הממלכתי דתי, שבו הסבסוד הוא צולב ממקורות שונים. מערכת החינוך הממלכתית עברה בעשור האחרון תהליך של קיצוצים שבאו לידי ביטוי בצפיפות הזו שעיתון דה מרקר בדק.

     

    אם לפני כעשור למדו בכיתה כ 30 תלמידים בממוצע, הרי שהיום מספר התלמידים מגיעה לשיא שמעבר לו צריך אישורים מיוחדים, 43 תלמידים. משרד החינוך שילם הרבה יותר ממה שתוכנן אודות לחוסר היעילות בפיקוח ובביצוע תהליכי פיתוח. בכיתות גדולות שכאלו, שהן למעשה כיתה וחצי, ישנו מורה אחד, לכן כאילו זהו חיסכון בכוח ההוראה, אבל מנגד כדי ללמד בכיתות גדולות שכאלו שהתלמידים, ובעיקר הוריהם יודעים להתערב גרמו לבתי הספר לפצל את הכיתה הענקית הזו בכמה מקצועות, וכך לשלם בשעות לימוד נוספות. די בשלושה ארבעה מקצועות שבהם יש פיצול כדי להעלות את מחיר החינוך. תוספת זו יכולה להתבטא ב15 שעות הוראה שבועיות נוספות.

    העומס הזה, כאמור הוא נחלתו של רוב ציבור התלמידים בישראל.

     

     

    כדאי מאוד לקרוא את הבדיקה של העיתון: עד 43 תלמידים בכיתה רק בחינוך הממלכתי

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "עד 43 תלמידים בכיתה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    7/3/13 02:50
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-03-07 02:50:25
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    "חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע האם לצמצום מספר התלמידים בכיתות יש תרומה משמעותית לאיכות הלימודים ולהישגי התלמידים." 

     

    בדיקת TheMarker // כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה

     

     

    בבתי ספר דמוקרטיים סדברי, בהם התלמידים נהנים מחופש בחירה וחופש לימוד, למספר התלמידים בכיתות אין כל משמעות. 

     

    7/3/13 05:31
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-03-07 05:31:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דודרובנר 2013-03-07 02:50:25

     

     

    "חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע האם לצמצום מספר התלמידים בכיתות יש תרומה משמעותית לאיכות הלימודים ולהישגי התלמידים." 

     

    בדיקת TheMarker // כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה

     

     

    בבתי ספר דמוקרטיים סדברי, בהם התלמידים נהנים מחופש בחירה וחופש לימוד, למספר התלמידים בכיתות אין כל משמעות. 

     

    "חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע....." .אינני יודעת אם לצחוק או לבכות. מתי אותם חוקרים למדו בכיתות בבית הספר. 

    אותם חוקרים מדברים על הישגים בלבד ואני רוצה להתייחס גם ליחס לתלמידים, לקשר בין מורה לתלמיד, לתחושת הנעימות בכיתה ולכל מכלול הגורמים שיוצרים אווירה לימודית מועילה ומספקת.

    אחרי 36 שנות הוראה הן בחטיבת הביניים והן בתיכון עם מאות כיתות,אלפי תלמידים, בתי ספר בצפון ובדרום הגעתי למסקנה אחת. יש קשר מובהק בין הישגי תלמידים למספר התלמידים בכיתה. יש קשר מובהק בין מספר הדקות שמורה יכול להקדיש לתלמיד למספר התלמידים בכיתה, יש קשר מובהק בין רמת האלימות למספר התלמידים בכיתה. 

    ראיתי את המספר 26 תלמידים והבנתי שהכל בלוף. ממוצע הוא משהו שקרי. 

    בנוסף, נתנה כאן דוגמה למדינות אחרות. האם אין קשר בין מדינה כמו סין לבין ישראל מבחינת התנהגות ,היחס למבוגר,הדרישות הבלתי מתפשרות ? האם אין קשר בין שיטות הוראה ? ראיתי סרט על סין בו מורה מלמד כמאה תלמידים. דממה בכיתה. המורה נותן הרצאה.  כולם מכוונים מטרה.בחינה אחת בסוף התיכון. ההורים נותנים גיבוי מלא לבית הספר. 

    האם אצלנו זה כך ? האם היינו רוצים שאצלנו יהיה כך ? האם איננו רוצים שיטות הוראה מגוונות ? האם היינו רוצים ללמד שהילדים חשים תחושת פחד ? 

    חבריה, שנה אחת מנסיבות מסוימות ואילוץ בית ספרי למדתי קבוצה של 25 תלמידים. הקשר עם התלמידים כולם היה קשר נהדר.הגעתי לכל תלמיד. הייתה אווירה נעימה בכיתה. כל התלמידים ללא יוצא מן הכלל עברו את בחינת הבגרות ( ולא כיתה מוגברת) , מעולם בכיתה זו לא הייתה אלימות מכל סוג שהוא  ,אני כמורה תמיד הגעתי לכיתה עם חיוך אך חשוב מכך יצאתי מהשיעור עם חיוך. 

    אז שהחוקרים ימשיכו להסס .אני כותבת רק מניסיון שלי ( ומתוך ניסיון של חברי הרבים).


    --
    https://www.facebook.com/nirit.on.3
    7/3/13 10:14
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-03-07 10:14:19
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    הנה עוד כוון מרגיז בסיפור הזה: אותם הורים משלמי מיסים בחברה החילונית/מסורתית מבקשים לעיתים קרובות לשלם "מס חינוך ישיר" כלומר להקטין כיתות באמצעות תשלום ישיר לרשות המקומית, כשהתוצר אמור להיות מוחשי עבורם - היחד הפרטי שלהם ילמד בכיתה פחות צפופה. המדינה בד"כ לא מאפשרת את זה (הדבר נאסר בחוזר מנכ"ל משרד החינוך). הטענה - פגיעה בשוויון. מה שיוצא הוא, שאותה אוכלוסיה משלמת המון כסף כדי להקטין כיתות של אוכלוסיות אחרות.

    --
    מנהלת משרד עו"ד קרן רז מורג - דיני חינוך
    www.kraz.co.il
    7/3/13 11:26
    0
    דרג את התוכן:
    2013-03-07 14:29:16
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: נירית.. 2013-03-07 05:31:45

    צטט: דודרובנר 2013-03-07 02:50:25

     

     

    "חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע האם לצמצום מספר התלמידים בכיתות יש תרומה משמעותית לאיכות הלימודים ולהישגי התלמידים." 

     

    בדיקת TheMarker // כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה

     

     

    בבתי ספר דמוקרטיים סדברי, בהם התלמידים נהנים מחופש בחירה וחופש לימוד, למספר התלמידים בכיתות אין כל משמעות. 

     

    "חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע....." .אינני יודעת אם לצחוק או לבכות. מתי אותם חוקרים למדו בכיתות בבית הספר. 

    אותם חוקרים מדברים על הישגים בלבד ואני רוצה להתייחס גם ליחס לתלמידים, לקשר בין מורה לתלמיד, לתחושת הנעימות בכיתה ולכל מכלול הגורמים שיוצרים אווירה לימודית מועילה ומספקת.

    אחרי 36 שנות הוראה הן בחטיבת הביניים והן בתיכון עם מאות כיתות,אלפי תלמידים, בתי ספר בצפון ובדרום הגעתי למסקנה אחת. יש קשר מובהק בין הישגי תלמידים למספר התלמידים בכיתה. יש קשר מובהק בין מספר הדקות שמורה יכול להקדיש לתלמיד למספר התלמידים בכיתה, יש קשר מובהק בין רמת האלימות למספר התלמידים בכיתה. 

    ראיתי את המספר 26 תלמידים והבנתי שהכל בלוף. ממוצע הוא משהו שקרי. 

    בנוסף, נתנה כאן דוגמה למדינות אחרות. האם אין קשר בין מדינה כמו סין לבין ישראל מבחינת התנהגות ,היחס למבוגר,הדרישות הבלתי מתפשרות ? האם אין קשר בין שיטות הוראה ? ראיתי סרט על סין בו מורה מלמד כמאה תלמידים. דממה בכיתה. המורה נותן הרצאה.  כולם מכוונים מטרה.בחינה אחת בסוף התיכון. ההורים נותנים גיבוי מלא לבית הספר. 

    האם אצלנו זה כך ? האם היינו רוצים שאצלנו יהיה כך ? האם איננו רוצים שיטות הוראה מגוונות ? האם היינו רוצים ללמד שהילדים חשים תחושת פחד ? 

    חבריה, שנה אחת מנסיבות מסוימות ואילוץ בית ספרי למדתי קבוצה של 25 תלמידים. הקשר עם התלמידים כולם היה קשר נהדר.הגעתי לכל תלמיד. הייתה אווירה נעימה בכיתה. כל התלמידים ללא יוצא מן הכלל עברו את בחינת הבגרות ( ולא כיתה מוגברת) , מעולם בכיתה זו לא הייתה אלימות מכל סוג שהוא  ,אני כמורה תמיד הגעתי לכיתה עם חיוך אך חשוב מכך יצאתי מהשיעור עם חיוך. 

    אז שהחוקרים ימשיכו להסס .אני כותבת רק מניסיון שלי ( ומתוך ניסיון של חברי הרבים).

     

     

    החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  


    בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

    ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

    אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

    התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

    נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון שלבתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

    בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

    -----------------
    * ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

     

    7/3/13 20:19
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-03-07 20:19:28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ההגיון והניסיון של מי שהיה מורה קובעים כי כתה מאוכלסת ב-43 תלמידים אינה ראוייה. אני ובן-זוגי למדנו בבית הספר שנחשב כגדול ביותר במזרח התיכון. זו הייתה אז השיטה לבנות בית ספר גדול, לרכז בו תלמידים שיבואו מכל האיזורים. באותם הימים התנועה המוטורית בכבישים לא היתה כמו בימינו, האימהות, ברובן לא עבדו, והביאו את הילדים הצעירים לבית הספר. היו אצלנו 8 כיתות מקבילות בכל שנתון משמונה שנות הלימוד, ובכל כיתה כחמישים תלמידים. (בכיתתי היו 54 תלמידים). בית הספר כלל מרפאת שיניים עם רופא ושיננית, רופא ואחיות, מנהל ושלושה סגני מנהל, סיפרייה גדולה ובה שלוש ספרניות. היה חדר אוכל גדול, והאוכל הוכן בבית הספר. אבל הוגש רק לארבע מאות תלמידים, בנים למשפחות גדולות. זו היתה ממלכה שלמה. התלמידים התנהגו למופת, לא היתה אלימות, היה כבוד למורים, היה שקט סביר בכיתה. היו אמצעי לימוד מתקדמים ביותר לאותה תקופה, מפות, תבליטי מפות, חדר ביאולוגיה ועוד. היה אולם התעמלות מפואר שכלל את כל מה שנדרש במקצוע, מתאים לתקופה כמובן. מה לא היה? חלק גדול מתלמידי הכתה לא למדו לימודי המשך. רמתם לא היתה ראוייה. מתוך למעלה מחמישים תלמידים בכיתתי, נשלחו לבית הספר התיכון העירוני , חמישה תלמידים בלבד. ארבעה סיימו את התיכון. מבין כל התלמידים בכתתי אני מחזיקה בתואר הגבוה ביותר. המסקנה ברורה. ומה קרה לבית הספר הגדול הזה? בית הספר, לאחר גילגולים שונים, נהרס עד היסוד. היה שקט בכתה אבל לא הצליחו ללמד את כולם. כדי ללמד כראוי צריך מספר סביר של תלמידים.

    --
    לאה
    8/3/13 10:35
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-03-08 10:35:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דוקטורלאה 2013-03-07 20:19:28

    ההגיון והניסיון של מי שהיה מורה קובעים כי כתה מאוכלסת ב-43 תלמידים אינה ראוייה. אני ובן-זוגי למדנו בבית הספר שנחשב כגדול ביותר במזרח התיכון. זו הייתה אז השיטה לבנות בית ספר גדול, לרכז בו תלמידים שיבואו מכל האיזורים. באותם הימים התנועה המוטורית בכבישים לא היתה כמו בימינו, האימהות, ברובן לא עבדו, והביאו את הילדים הצעירים לבית הספר. היו אצלנו 8 כיתות מקבילות בכל שנתון משמונה שנות הלימוד, ובכל כיתה כחמישים תלמידים. (בכיתתי היו 54 תלמידים). בית הספר כלל מרפאת שיניים עם רופא ושיננית, רופא ואחיות, מנהל ושלושה סגני מנהל, סיפרייה גדולה ובה שלוש ספרניות. היה חדר אוכל גדול, והאוכל הוכן בבית הספר. אבל הוגש רק לארבע מאות תלמידים, בנים למשפחות גדולות. זו היתה ממלכה שלמה. התלמידים התנהגו למופת, לא היתה אלימות, היה כבוד למורים, היה שקט סביר בכיתה. היו אמצעי לימוד מתקדמים ביותר לאותה תקופה, מפות, תבליטי מפות, חדר ביאולוגיה ועוד. היה אולם התעמלות מפואר שכלל את כל מה שנדרש במקצוע, מתאים לתקופה כמובן. מה לא היה? חלק גדול מתלמידי הכתה לא למדו לימודי המשך. רמתם לא היתה ראוייה. מתוך למעלה מחמישים תלמידים בכיתתי, נשלחו לבית הספר התיכון העירוני , חמישה תלמידים בלבד. ארבעה סיימו את התיכון. מבין כל התלמידים בכתתי אני מחזיקה בתואר הגבוה ביותר. המסקנה ברורה. ומה קרה לבית הספר הגדול הזה? בית הספר, לאחר גילגולים שונים, נהרס עד היסוד. היה שקט בכתה אבל לא הצליחו ללמד את כולם. כדי ללמד כראוי צריך מספר סביר של תלמידים.

     

     

    בתי-ספר גדולים, בתי-ספר קטנים -- כיתות גדולות, כיתות קטנות ???.... 

     

    אנשים בני כל הגילים, החל מגיל עשר בקירוב סובלים מתקופות של משברי זהות. הם יכולים להיות בעלי מקצוע מאד מוצלחים על סף הפרישה לגמלאות, עובדי מתכת מובטלים לאחרונה, בוגרי מכללות אשר אינם יודעים לאן לפנות בזמן שעליהם להכנס למעגל החיים בעולם המציאות, או בני-עשרה אשר מנסים לברר מה לעשות כאשר יגדלו. נראה שבזמן שהחיים זורמים ואנחנו פוגשים שינויים, סוג זה של פרשות דרכים ממתין לכולנו. אלה מבינינו אשר מכירים את עצמם הם אלה אשר עומדים בפני המשברים הללו ולמעשה מנצלים אותם כזמנים להעמקת ההבנה-העצמית והשיפור העצמי. אולם אלה אשר הוטו מעצמם מוצאים את הזמנים הללו כמכאיבים ובלתי פוריים. הם אינם מצויידים רגשית כראוי כדי לבצע שינויים היות והם אינם מרגישים בנוח עם עצמם. הם כבר אינם מאמינים באמת שיש להם מידה גדולה של שליטה בחייהם. הם הסכימו וקיבלו על עצמם את מה שהחברה רצתה שהם יסכימו ויקבלו על עצמם. אולי זה עבד אצלם תקופה ארוכה יחסית אולם כאשר התנאים החברתיים משתנים פתאום הם מרגישים אבודים. הם מרגישים שהחברה רימתה אותם כאשר היא הבטיחה להם ביטחון ויציבות בתמורה לכך שיעשו את מה שציפו מהם שיעשו. הם המירו את ההרמוניה הפנימית שלהם תמורת הצלחה חיצונית והם מרגישים שהונו אותם.

     

    בתי-הספר שלנו הם הכלי החשוב ביותר בתהליך זה של עיצוב צעירים. זו היתה מטרה שימושית ואולי מוצדקת כאשר החברה ידעה אילו הן המיומנויות המסויימות שהיו נחוצות לכלכלתה. באותם הימים, זה התאים לחלק גדול מהאוכלוסיה לאורך כל חייהם. היום, הזמנים השתנו. איננו יכולים עוד לחזות מראש מה טומן בחובו עבורנו העתיד.  איננו יודעים איזה כישורים יהיו בעלי ערך יותר מהאחרים. כאשר מישהו עשה מחקר בביוכימיה לפני שלושים שנה, השתמשו בסרגל חישוב לחישובים שלהם. זה היה תהליך איטי ובלתי מדוייק. היום, לכל אחד יש מחשבון-כיס בשווי של עשרה דולר והצורך בחשבון הוא מיושן. אבוי, כמה שעות על גבי שעות בזבזו בזה! אותו הדין בנוגע לכתיב ולאיות. מעבדי התמלילים ביטלו את המטלה הזאת גם כן.

     

    מה שעל בתי-הספר שלנו ללמד את ילדינו היום הוא להיות גמישים במחשבתם, לסמוך על עצמם ביכולתם לקבל החלטות ומעל הכל להרגיש אחראים לחייהם באותה מידה כמו לקהילותיהםידע זה יכול להיות מועבר אך ורק לאנשים אשר יודעים מי הם-הם, לאלה אשר הם-הם עצמםוזה דורש חופש: חופש בחירה וחופש לימוד.  

     

    הזמנים משתנים דוקטורלאה, בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. בבתי-ספר כאלה רלוונתי החופש, לא גודל הכיתות. דגמים אחדים של בתי-ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך. 

     



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "עד 43 תלמידים בכיתה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה