צטט: נירית.. 2013-03-07 05:31:45
צטט: דודרובנר 2013-03-07 02:50:25
"חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע האם לצמצום מספר התלמידים בכיתות יש תרומה משמעותית לאיכות הלימודים ולהישגי התלמידים."
בדיקת TheMarker // כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה
בבתי ספר דמוקרטיים סדברי, בהם התלמידים נהנים מחופש בחירה וחופש לימוד, למספר התלמידים בכיתות אין כל משמעות.
"חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע....." .אינני יודעת אם לצחוק או לבכות. מתי אותם חוקרים למדו בכיתות בבית הספר.
אותם חוקרים מדברים על הישגים בלבד ואני רוצה להתייחס גם ליחס לתלמידים, לקשר בין מורה לתלמיד, לתחושת הנעימות בכיתה ולכל מכלול הגורמים שיוצרים אווירה לימודית מועילה ומספקת.
אחרי 36 שנות הוראה הן בחטיבת הביניים והן בתיכון עם מאות כיתות,אלפי תלמידים, בתי ספר בצפון ובדרום הגעתי למסקנה אחת. יש קשר מובהק בין הישגי תלמידים למספר התלמידים בכיתה. יש קשר מובהק בין מספר הדקות שמורה יכול להקדיש לתלמיד למספר התלמידים בכיתה, יש קשר מובהק בין רמת האלימות למספר התלמידים בכיתה.
ראיתי את המספר 26 תלמידים והבנתי שהכל בלוף. ממוצע הוא משהו שקרי.
בנוסף, נתנה כאן דוגמה למדינות אחרות. האם אין קשר בין מדינה כמו סין לבין ישראל מבחינת התנהגות ,היחס למבוגר,הדרישות הבלתי מתפשרות ? האם אין קשר בין שיטות הוראה ? ראיתי סרט על סין בו מורה מלמד כמאה תלמידים. דממה בכיתה. המורה נותן הרצאה. כולם מכוונים מטרה.בחינה אחת בסוף התיכון. ההורים נותנים גיבוי מלא לבית הספר.
האם אצלנו זה כך ? האם היינו רוצים שאצלנו יהיה כך ? האם איננו רוצים שיטות הוראה מגוונות ? האם היינו רוצים ללמד שהילדים חשים תחושת פחד ?
חבריה, שנה אחת מנסיבות מסוימות ואילוץ בית ספרי למדתי קבוצה של 25 תלמידים. הקשר עם התלמידים כולם היה קשר נהדר.הגעתי לכל תלמיד. הייתה אווירה נעימה בכיתה. כל התלמידים ללא יוצא מן הכלל עברו את בחינת הבגרות ( ולא כיתה מוגברת) , מעולם בכיתה זו לא הייתה אלימות מכל סוג שהוא ,אני כמורה תמיד הגעתי לכיתה עם חיוך אך חשוב מכך יצאתי מהשיעור עם חיוך.
אז שהחוקרים ימשיכו להסס .אני כותבת רק מניסיון שלי ( ומתוך ניסיון של חברי הרבים).
החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !
בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.
ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.
אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !
התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.
נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון שלבתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.
בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.
-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת 1998 !!).
הוספת תגובה על "עד 43 תלמידים בכיתה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה