כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    נוסטלגיה

    קהילת נוסטלגיה . מי מאיתנו אינו מתגעגע? זה המקום לעלות זיכרונות ילדותינו, ולהתרפק על חוויותינו. מוכנים לצאת לדרך? מסע בעקבות הזמן....

    תכנים אישיים

    חברים בקהילה (1036)

    תודנה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כמו-יוני
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    razam-דודי רצם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    copycomi
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חני של הים
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    april86
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    cleopatra9
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    atx840
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ספר זיכרונות

    הדברים שאפיינו את החיים כאן, עיצבו בנו ריקמה תרבותית של אנושיות.. של חיינו בזמנים ההם..\r\nכאן זה במקום להעלות את זכרונות ילדותינו \r\n

    ואניה, שני חוליגנים וחצי ואני, גרישה...

    7/3/13 16:15
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-03-07 16:15:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אז זהו, לגבי המקום הזה בגד בי זכרוני, כלומר היכן הוא היה אותו מקום, כיצד מצאתי את עצמי בו, שלא לומר למה ומדוע?!
    אין לי אלא להשתמש בקוד הבטחון המקובל בימינו במקומותינו, לאמור אי-שם ברוסיה, וזה אפילו לא נ.צ. . לא תמצא כלל נקודת ציון במרחבים אדירים אלה, חבל על הזמן, כדברי הבריות בארצינו הקטנטונת המוקפת אוייבים, כידוע!
    אבל, אל ייאוש חברים, דווקא אפיזודות קטנות מאותו מקום עלום כי זכורים לי והיטב כי אתמול-שלשום קרו אם אכן קרו!
    מילות רקע אחדות: זו הייתה עיר, קטנה אבל עיר, באמא רוסיה מוכת רעב קשה מנשוא באותה תקופה של מלחמת העולם השניה המתמשכת.
    באותה עיר היה שוק.
    בשביל מה ולשם מה שוק במקום שאין בו מה למכור  ובשל כך אין בו מה לקנות?
    או, כאן אני ילד כבן ארבע עשרה נכנס לתמונה הקודרת ברגליים קטנות וכושלות.
    ומה אני עושה שם? שאלה טובה. ידעתי שתשאלו אותה. אני מנסה למכור באותו שוק כיכרות בודדים של לחם, כמיטב יכולתי.
    ומניין לי הלחם הזה? מה, להורים שלי הייתה מאפיה או מה? לא, לא הייתה, מה פתאום מאפיה לאימיגרנטים ובעיקר, בשביל מה, עוד יותר בשביל מי? לאף אחד לא הייתה אבל לממשלה הסובייטית כן הייתה!
    אפו שם לחם רק עבור מי שכונה אז "אליטה" והיתה שם הרבה "אליטה":
    פקידי הממשלה, עסקני המפלגה הקומוניסטית ומקורביהם הרבים אין ספור!
    כל אלה זכוי לכנוי "אפרטצ'יקים", לשם הקיצור וההכללה.
    עבורם נאפה הלחם, רק עבורם ואין בילתם. כל סוגי הלחם, גם לבן של פעם. אבל כיצד הגיע אותו לחם, משאת נפשו של כל אזרח סובייטי, לבנם הקטן של "האימיגרנטים" מפולין?
    אז אני מגלה לכם ואפילו לא אבוש: אמו של גרישה, שזה אני, כזכור, לא הייתה פקידה גבוהה בממשלה ולא בכירה במפלגה. גם אביו של גרישה היה חייט בלבד. אבל האם של הנ"ל הייתה "ספקולנטית" ר"ל.
    היא, הספקולנטית, יצרה קשרים עם מנהל המאפיה, חבר בכיר במפלגה.
    אותו מנהל היה מגניב לאימי באישון לילה כיכרות לחם שחור אך מעולם לא לבן, על מנת לא לעורר חשדות סבירים, ואילו אני שווקתי אותו באותו שוק במחיר ספקולטיבי שכלל ברובו את חלקו של החבר המנהל!
    אחרי שסיפקתי מקצת מסקרנותכם על הרקע, אני עובר, ברשותכם, לדמויות הנזכרות בכותרת: לואניה, לשני החוליגנים וחצי ולחתום מטה.
    ואניה היה מנהיגם של החוליגנים, בל יוליך אותכם שולל שם מלבב זה. ואניה אינו אלא איוון, כל איוון כונה ואניה, אולי מלבד איוון האיום, הצאר הזכור לעם הרוסי לדראון עולם! זה בדומה לכל יקאטרינה שקראו קטיושה (ראה הפרק הקודם) ולהבדיל!
    לחוליגנים, שבראשם ואניה עמד, לא היו שמות כלל. כלומר, היה אך לא היו ידועים ברבים. הם היו חייליו של ואניה, איתם היה מתקשר בשריקות או בצרחות, היי, אתה, בוא הנה. הכל ברוסית מדוברת, מתנגנת ומתמשכת, בגלל שמות התואר והפועל המתלווים לטקסט העיקרי!
    אני חייב לכם עוד תיאור של החצי חוליגן.
    הכוונה לא לחוליגן למחצה, דהיינו חצי פורע וחצי רע להתרועע אלא אשכרה חוליגן. קראו לו חצי בשל קומתו הנמוכה, אף יותר נמוכה מזו שלי. מבחינת החוליגניות היה החצי הזה גדול משלם, המוצא שלמות באלימות, היות ויש רבים כאלה, לא רק ברוסיה!
    היה יום אחד, בהיר דווקא, הגעתי לשוק עם אותו מצרך אותו שווקתי, כזכור, ומחפש לקוח.
    ניגש אלי החצי הזה, והתחיל להתגרות בי, סתם, ללא סיבה. מקניט אותי, וקורא לי מלציק מושתן ועוד מילים כאלה, ודרש ממני את הלחם, מקור פרנסתי.
    ניסיתי לברוח ממנו ואז הוא תפס אותי חזק-חזק מאחור, לופת את הלחי שלי. פני התחילו לדמם...
    התברר כי היה בידיו אולר קטן אבל מה זה מושחז...
    התחלתי לבכות כי נבהלתי וכאב לי. לפתע נשמע קול הבס של ואניה קורא לחצי לאמר: בוא הנה מיד, יופטבויומ'ט...!!
    נצמדתי לואניה בוכה, רועד כולי, מפחד ועלבון וממראה דמי.
    החצי התייצב מיד כמצווה, עוד יותר חצי מכפי שהיה.
    ואניה פתח בנאום פתיחה: (תרגום בלתי אפשרי לעברית)......
    לאחר הפתיחה, מונולוג: חתיכת אפס, גמד, בן זונה, כיצד אתה מתייחס ככה לילד מסכן, אימיגרנט, פולק.
    הוא אורח שלנו (?? ז.ש.), ככה אנחנו מקבלים אורחים בברית המועצות?! חרפה, בושה!
    כאן ואניה נשתתק מרוב כעס והנחית על פרצופו של החצי אגרוף ברזל. החצי פרץ בבכי. מחצי נעשה רבע. בקושי!
    ואניה בעט בו לאות פרידה והתפנה לטפל בי. ניגב את הדם, הרגיע...
    שמע, מלצ'יק, אמר ואניה, אנחנו לא כאלה, בברית המועצות, באמת, אל תכעס.
    לא היה פטריוט סובייטי גדול ממנו!!

    זלמן (זיגה) שרר

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "ואניה, שני חוליגנים וחצי ואני, גרישה..."

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "ואניה, שני חוליגנים וחצי ואני, גרישה..."

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה