היום נודע לנו על הסדר חוב המתגבש בין ה"נציגות" לבין הנהלת אי.די.בי אחזקות. ברצוני להציג ראייה מעט שונה, תמחירית במהותה, מדוע כדאי במחירי שוק הנוכחיים לפרק את אי.די.בי אחזקות על-פני קבלת ההסדר.

מספר נתונים מסוף יום המסחר היום (לאחר שהשוק גילם את תימחור ההסדר):

מניית אי.די.בי אחזקות: שער 1,244 שווי 606 מש"ח.

אג"ח-ד: שער 30.17, פארי: 120.50, יחס לפארי: 25%

אג"ח-ג: שער 31.75, פארי: 125.3, יחס לפארי: 25.3%.

(מכיוון שמדובר בחברה שהינה חדלת פירעון למעשה - מעניין בעיקר היחס בין הערך הסחיר לפארי).

לאי.די.בי אחזקות כ-2000 מש"ח חוב (ברובו לאג"ח (בעיקר ד), ובמיעוטו (כ10%) לבנקים). מכאן אנו למדים שערך השוק של חוב IDB הינו 500 מש"ח (כלל החוב הוא בדרגת נשייה דומה (ללא ביטחונות) - אז אין בעיה להשליך על כלל החוב).

שווי הפירמה הכולל, ללא חוב, הינו כ1100 מש"ח, שרובו (55%) מיוחס לבעלי המניות הקיימים. יש לציין שהזרמות הון אינם מטיבות עם בעלי המניות הקיימים (שידוללו).

מה קורה בפירוק? בפירוק, בעלי החוב מקבלים את נכסי הפירמה לאחר הוצאות פירוק (חלקם פורמאליות, חלקם נובעות מחוסר יעילות הפירמה בזמן פירוק). את IDB אחזקות צריך להיות קל יחסית לפרק (עיקר אחזקות החברה הינם מזומן ומניות פיתוח שניתן לחלק בעין).

ההסדר הנוכחי מגלם עלויות פירוק שהינם לפחות 55% משווי הפירמה (בהנחה של תמחור רציונלי בהסדר - התקבול המקסימלי לבעלי המניות צריך להיות עלויות הפירוק, והמינימאלי קרוב ל0 - המוטיווציה מצד הנושים להסדר הוא חיסכון בעלויות פירוק - וחיסכון זה ככלל צריך להתחלק בין בעלי המניות לבין בעלי האג"ח). זוהי עלות גבוהה מאוד. מקובל לקחת עלויות פירוק של כ-30% עבור חברה מסחרית עסקית. עבור חברת אחזקות כגון אי.די.בי אחזקות אפשר לטעון שניתן לפרק גם בעלות של כ-10%.

מסקנה: מחירי השוק (לאחר גילום המידע בנוגע להסדר) מראים שפעילי השוק מייחסים תמורה גבוהה למחזיקי מניות אי.די.בי. הקיימים. נראה שחלופת הפירוק עשוייה להשיא תמורה גבוהה יותר לבעלי האג"ח.

סייג: הנ"ל אינו מהווה ייעוץ השקעות. לכותב עשוי להיות אחזקות ואינטרס בני"ע שונים של הקבוצה. נסייג עוד ונאמר שתהליכי יישוב חובות בארץ הינם מורכבים, קשים לחיזוי, ותלויים בהצבעות ערב-רב של מחזיקים, נאמנים, מומחים, ובית המשפט.