הפתרון למשבר העולמי טמון בשינוי האדם ולפיכך במערכת חינוך גלובלית למבוגרים

מי אתה שתחנך אותי?
משום מה, אצל מרביתנו מתקשרת המילה "חינוך" לילדים ובני נוער בלבד. במקביל, אנו מתנגדים לכל זיקה בין המונח חינוך אלינו, המבוגרים, ה"מחונכים", אלה שסיימו את המסלול ואפילו האריכו אותו ולמדו תארים באוניברסיטאות. יותר מזה, אם מישהו בא וטוען שאנחנו זקוקים לחינוך, אני מפרש את זה כעלבון. "מי אתה שתגיד לי שאני לא מחונך?", מדבר האגו מגרוננו.

אבל נרצה או לא, ככל שכלכלנים, בעלי הון ומנהיגי העולם עוסקים במשבר הגלובלי שממאן להיעלם מאז 2008, ברמות אבטלה פשוט מטורפות  בספרד, איטליה, צרפת, פורטוגל יוון ובשיטה קפיטליסטית שניכר שמיצתה את עצמה ואיבדה את יכולתה לבנות את עצמה מחדש על הריסותיה, כולנו נשמע יותר ויותר את הקריאה לחזור לספסל הלימודים ולהתחיל מחדש, ממש מ-א'. 
העולם זקוק ל- Restart. גם האדם.

איך עושים את זה? 
חינוך, חינוך, אין מה לעשות יותר, רק חינוך להמונים, בכל הצורות, בכל ההזדמנויות, בכל הערוצים, לכולם. אפשר לכנות אותו "חינוך אינטגרלי", ומטרתו להביא לעולם את שיטת התיקון, לא של המשבר, אלא של הטבע האנושי ושל הקשרים האגואיסטיים ההרסניים בינינו.  

אין מנוס מללמוד איך להיות מחוברים כך בינינו, כמתבקש מאותה תלות הדדית מוחלטת בינינו, שנוצרה כתוצאה מעולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים. הפער בין היחסים הנוכחיים בינינו, המבוססים על מאבקי כוחות, דרוויניזם כלכלי וחברתי  ואטימות שפיתחנו זה לגורלו של זה, לבין אלו המתבקשים מכך שאנו באותה סירה, לטוב ולרע, מורגש בנו כמשבר. 
אם נתחיל לסגור אותו באמצעות התקשרות חדשה בינינו, בערבות הדדית, התחשבות, דאגה וחום אנושי, נגלה שבכך אנחנו מקיימים את חוק הטבע שמתגלה וקושר אותנו כך כחלקים במערכת אחת גדולה ושלימה, ממש כמו איברים שונים בגוף האדם.

בדומה למערכות השונות בגוף, גם אנחנו צריכים להגיע להומאוסטזיס. 
כדי לממש נכון את מדרגת הטבע החדשה שמתגלה, אנחנו צריכים ללמוד מה משמעותה ומה המסר החבוי במשבר האנושי הגלובלי ומה מדרגת ההתפתחות החדשה של האנושות אומרת לנו. 
כולנו צריכים לחיות באינטגרליות, בגלובליות, בחיבור ההדדי, כולנו קשורים זה לזה, כי כל העולם הוא עגול באופיו ולכן אנחנו צריכים להתאים את הקשרים בינינו לאופייה של המערכת.  ככל שנתקרב להתקשרות כזו בינינו, נצליח לא רק להיפטר מהמשבר המעיק הזה, אלא גם לבנות חברה אנושית בריאה, מאוזנת, יציבה והרמונית.  את זה כולנו צריכים ללמוד, יחד.

לא מכירים מציאות אחרת ונאחזים בקרנות המזבח
אין אדם שפטור מהלימוד הזה, כיון שכולנו חלקים משיטה קיימת שנכשלה, שעבורנו היא המציאות היחידה שאנו מכירים. מדוע  נאחזים בנקים מרכזיים וממשלות ברחבי העולם בקרנות המזבח ומנסים להציל את השיטה הנוכחית, למרות שכשלה לחלוטין הן כלכלית והן בתפקידה החשוב ביותר – לאפשר לנו חיים מאושרים ויציבים?  אחרי 6 שנים הם מתחילים להבין שאי אפשר לצאת מהמשבר הזה על ידי הזרמת תמריצים כלכליים והדפסה דה פקטו של מזומנים בכמויות בלתי מוגבלות. 
לא רק בגלל משבר החוב הריבוני וההתמכרות הקשה לצריכה מוגזמת. המשבר לוחץ עלינו ומכווץ את הכלכלה ואת שוק העבודה. בנוסף, ההתפתחות הטכנולוגית תדחק החוצה מאות מיליוני בני אדם משוק העבודה.  מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה, אנו עומדים בפני עלייה דרמטית באבטלה, ברחבי העולם. מדובר בסכנה ברורה ומוחשית ליציבות כל המערכת הבינלאומית וכמובן לכלכלה העולמית.  

ממובטל כרוני לסטודנט
אבל יש הבדל תהומי בין מובטל כרוני מתוסכל המאבד בהדרגה צלם אנוש, לבין מובטל שיסבירו לו מדוע נדחק החוצה משוק העבודה ושיחיה בתוך המסגרת החינוכית-חברתית החדשה, שישתלב  בתוכה על ידי  לימוד והשתתפות בסדנאות, סימולציות, פעילויות והפעלות חברתיות  במסגרת שיטת החינוך האינטגרלי.  אם המובטלים החדשים ירכשו את אותה הרגשה, שחיבור ביניהם וערבות הדדית הם התקשרויות טבעיות, הנגזרות במדויק מאופיים של מערכות החיים בעולם  הגלובלי והמקושר, זו תהיה קפיצת דרך משמעותית בתהליך הבנייה של האנושות החדשה. מספיק שירגישו את זה.  

לשם כך, כולנו צריכים להיות חלק מאותה מסגרת חינוכית חדשה, אולם טבעי שהראשונים לחיות בתוכה יהיו המובטלים החדשים שיפלטו בהמוניהם משוק העבודה.  
נצטרך להשיק תוכנית חירום לטיפול במובטלים, בכולם. בעצם, זאת העבודה החדשה של האנושות. מהבוקר עד הלילה, ממש להיות בכזאת אוניברסיטה. מדובר על מסגרת מחייבת. ראשית, קבלת מלגת קיום למובטל  ( להלן – "הסטודנט" ) ולמשפחתו תותנה בהשתתפות בתוכנית. 
שנית, הסטודנט חייב ללמוד, כולל מבחנים,  אחריות כלפי עצמו והמסגרת, ממש  כמו בבית ספר ובעצם  יותר מאשר בבית ספר רגיל, בהתחשב במה שעל כף המאזניים.

מסטודנט למחנך
בעצם, החינוך יהיה מקצוע העתיד, המקצוע העיקרי והחשוב ביותר. תהיה בו עבודה בשפע לכולם. קשה לנו לתאר כרגע מה יתגלה בכל מצב ומצב בעתיד, אבל ברור לחלוטין שאנו עומדים בפני שינויים אדירים, ממש רעידת אדמה, בכל מערכות החיים ובמקצועות המאפשרים את קיומם במתכונתן הנוכחית ובעיקר במדיה, בכלי התקשורת וכל תעשיית הפרסום האדירה. 
שינויים משמעותיים צפויים גם בהתקשרויות בין בני האדם, במקומות העבודה, בקהילות, במשפחות נצטרך ללמוד איך כל אחד מאיתנו מסדר את עצמו ואת הקשרים שלו עם הזולת. יש כאן עבודה בשפע לכל אחד ואחד.  מספיק עבודה לכל המובטלים, תחילה כסטודנטים ואחר כך כמורים ומדריכים.

מתוך הנחה ש- 85% מכח העבודה בעולם לא יהיה נחוץ וייפלט ממעגל העבודה, מדובר על מיליארדי מובטלים, בין 2 ל- 3 מיליארד מובטלים.  הגמילה מתרבות הצריכה, מהסגידה לצמיחה כלכלית תשנה דרמטית את מפת המקצועות והייצור. בכנס של זוכי פרסי נובל לכלכלה שנערך ב-2011, העריך פרופ' ג'וזף שטיגליץ שדי בכ- 3% מאוכלוסייתה של מדינה מערבית מודרנית כדי לגדל את כל המזון הדרוש לה למחייתה.  הוא לא היחידי. הקידמה הטכנולוגית יכולה להחליף למעלה מ- 90% מהעובדים, אם לא יותר.  לכל אלה תהיה עבודה חדשה, בבנייה של החיים החדשים, בהתאמה לחוקי העולם הגלובלי והמקושר.  

"האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים"
זו תהיה לא רק עבודה, אלא בעצם העיסוק שלנו בדרגה הבאה של ההתפתחות האנושית.
אנחנו צריכים לעבור לרוחניות. בשלב הבא של האנושות היא תעבוד בעבודה הרוחנית, נקודה. העבודה הגשמית  תיהפך לקלה, ללא שום טורח, הכל יעשה על ידי השכל שלנו שיפתח  וינהל מדפסות תלת מימד, רובוטים ואוטומטים שיבצעו את עיקר העבודה.  יהיה גם חלק קטן מהאנושות שלא מסוגל לבצע את המעבר מהעיסוק הכפייתי הנוכחי בגשמיות לעבודה רוחנית. אנשים אלו  ישמחו לעבוד בשירות האנושות. מדובר לא בניצול ולא בפרזיטיות אלא בסימביוזה מושלמת והרמונית, ממש כמו בטבע.  רוב בני האדם יעבדו במאמץ הפנימי הרוחני, זאת העבודה בדרגה הבאה של האנושות. לזה אנחנו מגיעים. 
כרגע, אנו מוטרדים גם כיצד האנושות תספק לעצמה את צרכי הקיום הבסיסיים שלה: מזון, קורת גג, שירותי בריאות ופנסיה וכל מה שצריך כדי לחיות חיים פונקציונליים ונוחים. בעצם, זו לא בעיה כלכלית, אלא בעיקר לוגיסטית ותפעולית, שהרי לא חסר כלום, לא מזון ולא אנרגיה. הם פשוט לא מוקצים נכון ומרוכזים בידי מעטים.  אבל בהדרגה נגלה שגם הדאגה הזו ל"הכרחיות" דועכת בהדרגה עד שהיא נעלמת לגמרי. אפילו הרובוטים והמדפסות שידפיסו לנו את מה שאנו צריכים לקיומנו, בהדרגה ניווכח שאפילו אותם לא נצטרך.  הציור העתידי הזה אינו ברור לנו לחלוטין, אבל המגמה ברורה. האדם לא צריך לעבוד בשום דבר גשמי וזה ישתנה בהתאם לקצב התקדמות והכניסה שלנו לרוחניות.  שום דבר לא צריך לעשות, כלום. נקבל את הכל ממש מן המוכן, עד שבכלל הגשמיות הזאת תתחיל להיות פחות ופחות מורגשת.  זהו מותר האדם מן הבהמה.