אז, למרות הדעה המקובלת, לא מדובר במשהו שלילי וההיפך מאהבה.
מדובר במערכת ניקוז. שסתום לחץ ומנגנון הישרדותי המאפשר לנו לשחרר פגיעות ומצוקות.

ההתחברות שלנו לאנשים, להמשך אליהם, זה למצא את הפרטנר ההולם [משתף פעולה] למטרה זו. [הסיבה? נסתדר כבר.]

זהו צורך בפני עצמו. הגיע הזמן להכיר בכך ולתת לריב את הלגיטימציה שמגיעה לו.

ככה בגדול יש שני אבי טיפוס עיקריים. המוחצנים והמופנמים.

המוחצנים, ברגע שהופעל המתג, יגידו לכם את הדברים ההכי נוראיים שיעלו להם לראש.
אלה, ככל שנפגעו יותר, יהיו ארסיים וזדוניים. יש ביניהם גם כאלה שישברו דברים ואפילו ילכו מכות.
זהו תהליך של פורקן והבראה.

כאן, אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה. [הרי בחרנו] וחסר לך אם לא תשחק את התפקיד המיועד. הקטע כאן זו ההדדיות. פעם אני ופעם אתה. שאחרת, בשביל מה כל זה?
יש יחס ישר בעוצמה ובמרווחי זמן בין צבירת הלחץ והפורקן. עניין של טיפוס. ככל שפרקנו יותר, נחוש הקלה גדולה יותר. זוהי שעתו המרגשת של הפיוס.

מכאן, לנסות להרגיע, לפצות או לרצות זהו מהלך נפסד המחטיא את המטרה.

המופנמים, מסתגרים עם הפגיעה בתוך עצמם.
יש ביניהם כאלה שימנעו מעימות ככל האפשר. [העימות מפחיד אותם, החסומים.] הם מבליגים, מתכחשים, עושים נשימות או לוקחים כדור הרגעה.
כאן אין פורקן. הפגיעה נותרת [ונצברת]. יש כאן מצב של פצצה מתקתקת ממש.  כשהם כבר מתפרצים זה בשביל כל הפעמים שהבליגו. ואז… השמיים הם הגבול ואלוהים ישמור. [הוא היה כזה בחור טוב, חייכן ומנומס, אני עוד לא מאמינה שזה הוא.]
עכשיו אפשר לעשות שילובים. לכל שילוב יש לו את המאפיינים שלו המעורבבים בתרבות, ראיית עולם וההדגשים הפרטיים.

אלה שיש להם צורך גדול ואין פרטנר? [אלה העריריים האמיתיים] ואלה, או שנקלעים לריבים עם אובייקטים אקראים [הציידים המתגרים] או שדועכים לעיתם.

אנחנו רבים [כמעט תמיד] כמו שראינו איפה שגדלנו. בד"כ מאותן סיבות וגם הטיפוס שבחרנו לריב איתו נבחר להיות הטיפוס ממול. [כמו שהיה לזה שהזדהינו איתו.]
ואגב, אלה ביחד שאין להם על מה לריב הם לא זוג משמים [מה פתאם?] ...הם כבר מיצו, איבדו עניין וסתם תקועים ביחסים חסרי תוכן ממשי.

 

ואתם? רוצים "לדבר על זה"?

בפירוש אנני אשת מדון וריב.אנרגיה שמוצאת על עימות ואו מריבה,כוללת התכווצויות בבטן וכאב בחזה.

(למרות שישנם גם אלה שעבורם זה לחם חוק)

ישנם מקרים שאין מנוס וחייבים להתמודד,לשחרר, לברר.אין אחידות בתגובות.קונפליקטים בין אנשים ובפרט בזוגיות הן חלק מובנה.המריבה עצמה,אינה הבעיה.כדאי לא לשכוח שלא רבים כדי לנצח אלא לפתור בעיה\ות.

הלוואי שיכולתי ל"ריב"...ולנסות להחזיק ידיים....זה מוציא הרבה מהעוקץ... 

רוצה מכות ? אח"כ נתפייס....

מי שלא יודע לדבר רב....ומי שלא יודע לריב ....הולך מכות....
ולכעוס זה לא אומר לריב עם מישהו

הריב נוצר מחוסר קבלה והסכמה לכך שלאחר יש משהו להגיד לנו או עלינו על דעותינו  וזה לא כל כך נעים לנו לשמוע....

לריב זה להתגונן....או לתקוף וזו כבר פרשנות של המצב ...

בקיצור....לא כיף לריב איתי:)

ולגבי הטיפוסים תארת שתי קצוות על רצף בסגנון של ביטויי כעס אז כל אחד יכול למצוא את עצמו על הרצף הזה שבין להחצין ללהפנים .....

מה, כבר הגיע יום כיפור?

חבל על האנרגיות.

לקפוץ ישר על העורק בצוואר.

למה? צריך להתחשב בשכנים וחבל על הריהוט.

אחרת זה ממש פוגעני.

בסוף מישו ילמד אותי איך רבים.(איך משחררים שסתום,אם אמצא את השסתום).

בינתיים השיטה שלי היא : ברח - כבררת מחדל.

ובוויכוחים,בדרך כלל זה יותר ככה:

 

צטט: לחפשולאבד 2013-03-23 14:47:26

בסוף מישו ילמד אותי איך רבים.(איך משחררים שסתום,אם אמצא את השסתום).

בינתיים השיטה שלי היא : ברח - כבררת מחדל.

ובוויכוחים,בדרך כלל זה יותר ככה:

 

 

 

אני רואה שבאתר הזה יש משפט לעל מצב.....ומייד רואים שאת צנועה ולא בעולם העיסקי. כל בוס שמכבד את עצמו היה מייד מוחק את כתובת האתר כדי שכולם יראו כמה הוא חכם....

 

"ואתם? רוצים "לדבר על זה"?"
למה לדבר אם אפשר להרביץ? (אני צוחקת)

וויכוחים ואי הבנות קורות בכל מערכת יחסים, לאו דווקא זוגית, והוא חלק בלתי נפרד כששני עולמות נפגשים,  בתחילת מערכת יחסים אחד הדברים הראשונים שאני מבררת הוא איך הסתיימו מערכות היחסים האחרות של אותו גבר כי דרך ניהול הכעסים, הוא דפוס חוזר.

אנשים (גם נשים) שאני מזהה אצלם/ן נקמנות, תוקפנות, סרקזם ,התלהמות ורוע , לכלוכים על בני זוג לשעבר או חברים/ות אני מתרחקת מהם, זה לא מתאים לי.

אורי,אני לא צנועה..ואני לא בוס.אולי בגלל זה לא מחקתי.או אולי כי אני פשוט לא יודעת איך מוחקים.....:-)))))))

אז מה כפול- "וגם שרברב"?!

שחשבתי שבגיל שנתיים כבר אמורים ללמוד להכיל תסכול ובגיל טיפש עשרה אמורים לפתח מיומנויות תקשורת בסיסיות. בשביל לקבל מישהו שישן בשיעורים האלו, צריכים להיות לו יתרונות ממש גדולים שמפצים על כאב הלב שביחסים כאלו. במחשבה שניה, בהתחשב במה שמושך אותי בזכרים, כנראה שאאלץ לוותר על הכעסנים ועל יתרונותיהם.

והכי חשוב זה להקשיב טוב טוב לטענות או למה שיש לצד השני לאמר ולהבין מאין זה בא..

דוגמא לחוסר הבנה: ילדה באה בוכה לקיוסק וביקשה מהמוכר הערבי קולה...

המוכר: בכית?

הילדה: זה לא עניינך תביא לי קולה

המוכר:בכית?

הילדה:זה לא עניינך תביא לי כבר קולה!!

המוכר:בכית או בקבוק ישרמוטה????