הידיים ידי לפיד והקול קול נתניהו

מן העיתונות: 1. לפיד הגדיל את הסיוע לניצולי שואה ב- 50 מ' ש"ח.
                    2. לפיד - האוברדרפט מפלצתי. נקצץ ויהיה קשה. 

תגובתי:

שתי ההחלטות הראשונות של שר האוצר החדש, לוותר על רכב השרד והנהג ולהגדיל את הסיוע לניצולי השואה ב- 50 מ' ש"ח, בישרו לכאורה טובות והפיחו תקווה שנפל דבר בירושלים.

ההחלטה שלא להפקיר את ניצולי השואה טובה ורגישה, אבל נשאלת השאלה מה הסמליות בכך שזו היא ההחלטה האופרטיבית הראשונה של שר האוצר החדש ומה היא מבשרת לבאות?

לקח ללפיד יומיים והוא חזר מג'סטות ומהנטייה הטבעית שלו להיות נחמד אל כולם, לחיים האמיתיים ולירושה הכלכלית הקשה שקיבל מהממשלה היוצאת והוא כבר מדבר על קיצוצים קשים שבדרך ומנסה להרגיע באומרו שעוד יהיה יותר גרוע אבל שזה מצב זמני, בדרך לשיפור כלכלי וחברתי.

לפיד יודע שאי אפשר סתם לחלק כסף , אלא צריך גם לממן אותו ממקור כלשהו.

אנחנו עוד לא אמריקה, שמייצרת כסף יש מאיין ומזרימה אותו לשווקים הפיננסים כדי לאושש את הכלכלה המקרטעת.

זה הצד הפחות נחמד בג'וב החדש של לפיד.

הידיים ידי לפיד והקול קול נתניהו

לרגע קט, חיינו בתקווה שתהיה לו התעוזה לעשות את מה שלא עשו קודמיו ובאמת לבצע רפורמות חשובות ונחוצות בתחומי ההקצאה המעוותת של הפטורים ממס, מדיניות המס והחלוקה המעוותת שבין מסים ישירים, מסים עקיפים, מס חברות ומס על ההון. אבל, ההצהרות הנוכחיות של לפיד לא משאירות מקום לספק:  הידיים ידי לפיד והקול קול נתניהו.

השאלה היא רק מי מופתע מזה באמת, בהתחשב בכך שהממשלה החדשה מבוססת כולה על תפיסה כלכלית ימנית מובהקת, זו הרי מהותה של הקואליציה נתניהו-בנט-לפיד.

המשקל של החרדים לשוויון בנטל הוא זניח לחלוטין

מבחינת ההשפעה הכלכלית, שוויון בנטל זה לא הקרב חרדים-חילוניים, אלא דווקא העיוות המתמשך בחלוקת ההכנסות וההטבות שיצר המודל הניאו-ליברלי, בין המאיון העליון וצמרת הפרמידה העסקית בישראל שגרפו את כל הקופה, לבין כמעט כל השאר.

זו ההזדמנות של לפיד להוכיח את עצמו שכמו שקשה לראות ניצולי שואה מחטטים בפחי אשפה, כך קשה לו גם לקצץ בקיצבאות הילדים, בדמי ההבראה לעובדים, להעלות את המע"מ, לבטל את הפטור ממע"מ על פרות וירקות ולהעביר קיצוץ רוחבי עמוק בתקציב המדינה לרבות בתקציבים חברתיים מובהקים כמו בריאות, רווחה, קיצבאות הביטוח הלאומי ועוד.  

כדאי לזכור שככל שמצבך הכלכלי גרוע יותר, גדלה התלות שלך בהוצאה הציבורית של הממשלה ולכן הנפגעים העיקריים מההחלטה האסטרטגית הראשונה של לפיד, לתת עדיפות לקיצוץ בתקציב ולגזירות כלכליות, על חשבון רפורמות אמיתיות והכרחיות שיצרו מלכתחילה את חוסר השוויון האמיתי בנטל, יהיו דווקא השכבות החלשות וגם אותו מעמד ביניים שהצביע עבור לפיד בהמוניו. 

קודם קיצוץ ואחר כך רפורמות - זו לא הדרך לשינוי אמיתי

סביר שבהדרגה, תגיע הממשלה לחלק מאותן רפורמות חשובות ונחוצות, בכל הקשור להגברת התחרותיות במשק, להקטנת הריכוזיות ולטיפול ביוקר המחיה. השאלה היא האם היא תיגע גם בנושאים המהווים עבורה, כממשלת ימין כלכלי, מוקשים אידאולוגיים. למשל, האם היא תקדם את המלצות הוועדה לקשרי הון שלטון? האם היא תבחן מחדש את הפטורים ממס, שכיום מוקצים בצורה לא שוויונית בצורה קיצונית ותוך מתן עדיפות ברורה לעסקים גדולים ומבוססים על חשבון עסקים קטנים ובינוניים, ולבעלי הון ורכוש על חשבון האזרח הפשוט?

אור בקצה המנהרה - חינוך כמנוף לשינוי

יש לשאוב עידוד דווקא מהחזון שלפיד פרס בפני בכירי משרד האוצר וששם את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי: "פיתוח כלכלה שבבסיסה עומד החינוך, שנשענת על ההון האנושי, לספק לאזרחים יכולת לחיות בכבוד והזדמנויות תעסוקה "

בעצם, החינוך הוא מנוף לא רק לכלכלה בריאה ושוויונית יותר, אלא מהווה גם תנאי מוקדם לשינוי מהותי ואמיתי בסדר העדיפויות הלאומי בתחומי הכלכלה והחברה. רק אם נלמד כולנו, המבוגרים, על חוקי המערכת החברתית והאנושית הקושרת אותנו ביחד, בעולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים, עד כדי תלות הדדית מוחלטת בין כל מרכיבי המערכת, נוכל להתאים את אופיים של הקשרים בינינו לאותם חוקים ועל בסיסם לבנות כלכלה חדשה, שתפקידה העיקרי יהיה לספק לכולם את צרכי הקיום הנורמליים הדרושים לכל משפחה ומשפחה ולא לפמפם את ההתמכרות ההרסנית שלנו לצריכה מוגזמת, לעבודה ולצמיחה כלכלית.

חינוך כזה גם יכול לגרום ללפיד ולחבריו לממשלה להפנים שאין טעם לנסות ולהחזיר את הגלגל אחורה ולשאוף לצמיחה כלכלית חזקה, לאבטלה נמוכה ולמאזן לאומי חזק. במקום זה, מוטלת עליהם האחריות לבנות את הכלכלה החדשה, שהיא מאוזנת באופייה, רציונלית ופונקציונלית מאוד, כלכלה שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה ונשתעבד לה.

להרחבה: "במקום להדפיס כסף, תשקיעו בחינוך"
 

חג שמח עם ישראל: המתנה האולטימטיבית לפסח