גזירות כלכליות דיפרנציאליות יאפשרו להקטין גם את הגירעון וגם את אי השוויון

מן העיתונות:  "לא כולם זקוקים לקצבת ילדים. כדי לצמצם את 
אי־השוויון נדרשת בעניין חשיבה דיפרנציאלית ומבחן הכנסה"

תגובתי:

"נערי האוצר" כפי שהם מכונים בפי כל, אוהבים חישובים פשוטים ופתרונות קלים ליישום.

להעלות מע"מ באחוז, זה קל.

אבל להנהיג מע"מ דיפרנציאלי, ולגבות יותר על מותגי יוקרה, דירות יוקרה ורכבים מפוארים זה אולי צודק, אבל מסובך.

לקצץ בקיצבאות הילדים זה קל ומהיר ויכניס כ- 4 מיליארד ש"ח לקופת המדינה,

אבל להנהיג מבחן הכנסה שימנע פגיעה בקיצבאות לשכבות החלשות ע"י קיצוץ/ביטול שלהן ל-2 העשירונים העליונים זה מסובך?

להעלות את מס חברות הם לא רוצים, מחשש לפגיעה בצמיחה ובשוק ההון,

אבל להנהיג מס חברות דיפרנציאלי במסגרתו החברות הגדולות והרווחיות ישלמו יותר זה מסובך?

לשלם לעקרת בית שלא עבדה חוץ לבית קיצבת זקנה של 1500 ש"ח לחודש בלבד, זה קל,

אבל להפסיק לחלוטין תשלום קצבת זקנה למי שזכאי לפנסיה של יותר מ- 20,000 ש"ח בחודש זה מסובך?

פטור גורף ממס עיזבון/ירושה, ללא קשר לגודל העיזבון זה קל,

אבל להנהיג מס עיזבון דיפרנציאלי עבור ירושות גדולות במיוחד, כנהוג בחו"ל, זה מסובך?

ויש גם דוגמאות לחשיבה דיפרנציאלית, אבל לפני שאתם מוחאים כפיים, כדאי לזכור שהיא הפוכה.

כלומר - מקפחים את החלשים ומתמרצים את החזקים: חוק הרווחים הכלואים חסך מיליארדים של דולרים ל-5 החברות הגדולות והעשירות בישראל, בעוד העסקים הקטנים והבינוניים, שיכולים בקלות להתפתח ולהוות את עמוד השידרה של המשק, ממש כמו בגרמניה, נאנקים ומתקשים לשרוד.

הפקידות הממשלתית מתעבת חשיבה דיפרנציאלית. זה מסבך עבורה את החישוב, מצריך השקעה במחשוב ואיחוד מאגרי מידע והכי גרוע מבחינתה - זה ייצר הרבה יותר עבודה לפקידים במשרדי מס הכנסה, מע"מ, מס רכוש וכדומה.

לכן, כל פעם שמוצעת רפורמה דיפרנציאלית, קמים לה מייד אוייבים ומשמיצים, שגם יודעים לבחור בצורה סלקטיבית ומגמתית מחקרים מחו"ל המעידים כי ניסיונות כאלו בחו"ל כשלו בעיקר כי עלות החישוב והגבייה הייתה גבוהה מתוספת המס ששולמה בפועל.

נו באמת. נכון שזה יותר מסובך ונכון שנדרשת הערכות ותקציבים להקצאה דיפרנציאלית של הטבות המס, שיעורי המס ותקציבי הרווחה והחינוך, אבל בשורה התחתונה - זו דרך מצויינת להשיג 2 מטרות בבת אחת, שכרגע נראות ממש הופכיות אחת לשנייה: האחת - לצמצם את הגירעון בתקציב המדינה והשנייה להקטין את אי השוויון בחברה הישראלית.

זה צודק, זה כלכלי, זה נדרש וזה אפשרי.

הדוגמה הבולטת לכך אצלנו זו ההצלחה בהנהגת מס הכנסה שלילי, שסייע למנוע גידול בפערים הכלכליים וסייע רבות לשכבות החלשות. הנה, חשיבה דיפרנציאלית הצליחה.

למה לא להרחיב את הפיילוט המוצלח הזה?

מה הסבירות שזה יקרה?

כנראה שלא גבוהה במיוחד.

אפשר לתלות את האשם בממשלה המבוססת על ימין כלכלי מובהק,

אפשר להאשים את "נערי האוצר",

אפשר לטעון שאין זמן לרפורמות ושצריך לקצץ עכשיו פן יהיה מאוחר מדיי,

מן הסתם יש עוד הרבה תירוצים,

אבל בעצם ההתנגדות לחשיבה דיפרנציאלית, נטועה ברובד עמוק יותר,

לא טכנוקרטי במהותו, אלא חברתי. 

אין לנו את הרגישות החברתית והאנושית זה כלפי זה,

חסרה לנו הדאגה והאכפתיות ואין בנו שמץ של נכונות לוויתורים הדדיים,

איבדנו מזמן את הבושה ואי הנוחות מאי שוויון קיצוני ומכך ש-25% מתושבי ישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.

כולם מתנהלים במנטליות של משחק סכום אפס, בו הרווח של צד א' גורם באופן ישיר הפסד בגובה זהה לצד ב'.

איך אפשר לדרוש מה"מסודרים", לבצע רפורמות דיפרנציאליות שיפגעו, בין השאר, בהם עצמם ויעניקו אוויר לנשימה ל"בלתי מסודרים" שבינינו?  

מה יגרום ללפיד לאמץ רפורמות דיפרנציאליות? 

כדי ששר האוצר החדש והכוורת הכלכלית שהוא בונה סביבו, יוכל להנהיג רפורמות דיפרנציאליות, במקום לבחור בברירת המחדל הכואבת והמוכרת של קיצוצים והעלות מסים הפוגעים במיוחד בשכבות החלשות, עליו לחוש שזה מה שאנחנו, עם ישראל, רוצים, מבקשים ומייחלים לו.

אי אפשר לצפות משר האוצר שיעשה זאת בלי שאנחנו נפגין סולידריות וערבות הדדית בינינו.

רק אם שרי הממשלה יחושו אווירה של שינוי באוויר, אם יחושו שעם ישראל מתאחד ובונה בהדרגה תחושה של משפחה אחת גדולה ,הדואגת לכל אחד ואחד מבניה,

אם אנחנו נגיע להבנה שהתלות הכלכלית והחברתית בינינו כל כך מוחשית שאין לנו ברירה אלא להתאים את היחסים בינינו לאותה תלות ולהתחיל לחשוב יחד במקום לחוד ולהתקשר בערבות הדדית בינינו, רק אז תהיה לגיטימציה עממית שתאפשר לממשלה לבחור ברפורמות דיפרנציאליות.

אחרת - יהיה כאן רע מאוד. הפסח נגמר ועת הגזירות מגיע:

 להרחבה: לפיד נתן שקל וייקח 100 בחזרה 

רפורמות דיפרנציאליות ישתלמו לכולנו בכיס, גם לעשירון העליון

לאלו הבלתי משוכנעים ושאינם מתרגשים מהדיבורים על ערבות הדדית ועל הצורך הסולידריות חברתית, ניתן להסביר לא דרך הלב, אלא דרך הכיס:

הנהגת רפורמות דיפרנציאליות תשתלם כלכלית לכולנו.

אין שיטה אחרת לרבע את המעגל, היינו לצמצם דרמטית את הגירעון וגם את הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל.

נזכיר להם את ספרו של זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' שטיגליץ, "מחיר האי שוויון", המוקדש לסיבות הכלכליות מדוע לעשירים משתלם לצמצם את אי השוויון, כדי שהם יוכלו להמשיך ולהתעשר.

אם נאמץ מחשבה אינטגרלית, נוכל להנהיג רפורמות דיפרנציאליות

כיון שהשתמשתי במונח "דיפרנציאלי" המון פעמים בפוסט הזה, לא התאפקתי ובדקתי במילון את המונח המשלים לו, עוד מהימים בהם למדתי חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי באוניברסיטה:

אינטגרלי - " מלטינית, integer פירושו שלם. כילולי, מכולל, בלתי נפרד, ששייך לשלמות או לחטיבה אחת, שלם, אחיד. חלק בלתי נפרד מן השלם. "

אם כל אחד מאיתנו ירגיש בדיוק כך, שהוא חלק בלתי נפרד מהשלם, מחברה ישראלית אחת מאוחדת, אם כל אחד מאיתנו ירגיש אינטגרלי,

לא תהיה לנו שום בעיה להנהיג רפורמות דיפרנציאליות.

מ.ש.ל 

חושבים לחוד, מפסידים ביחד.

עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה.