מה אנו מעדיפים? שר אוצר צבוע או דיון אמיתי בסוגיות הליבה של הכלכלה והחברה?

מן העיתונות: "ריקי כהן מחדרה ללפיד: "מעולם לא הייתי בחו"ל"

היא לא מורה בת 37, ולא מרוויחה עם בעלה יותר מ-20 אלף שקלים בחודש. ריקי כהן מחדרה, לא זו מהפוסט של יאיר לפיד, מנסה לשרוד מפנסיה ומקצבה שמגיעות יחד ל-4,500 שקלים בחודש. רבקה כהן אחרת, פנסיונרית מחדרה: "שידאג גם לאלה שמשתכרים קצת פחות מ-20 אלף שקלים בחודש". ניתוח: מיהו מעמד הביניים וכמה הוא רחוק מהשכר שבו נקב לפיד"

תגובתי: 

טוב שלפיד אמר מה שאמר

הסערה הציבורית סביב פרשת גברת כהן מחדרה, המרוויחה יחד עם בעלה 20,000 ש"ח נטו ובכל זאת מתקשה לגמור את החודש, שלה מבקש לדאוג יאיר לפיד , איננה סערה בכוס מים. נהפוך הוא.

הדיון והבירור שההצהרה הכנה והכל כך לא רגישה הזו, מהבחינה הכלכלית והחברתית כפתה על עם ישראל, יכולים להוות נקודות ציון משמעותיות בגיבוש המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה החדשה.

במקורות, כתוב "שמח אני ברשעים שמתגלים". לא שיאיר לפיד רשע, ממש לא.

בהקשר שלו משמעותו של הפסוק הזה היא שטוב שאמר מה שאמר וטוב שהצית ויכוח, דיון ציבורי ותשומת לב לסדר העדיפויות הכלכלי-חברתי של הממשלה ושל אזרחי ישראל.  

לולא הצהרתו, לא היה נערך בירור כזה ולמרות שקשה לדעת האם הסערה הציבורית תתורגם להחלטות או לשינויים של ממש במודל הניאו-ליברלי שהונהג אצלנו בעשור האחרון, כבר עתה ברור שידיו של לפיד ואיתו של בנט ונתניהו מוגבלות היום יותר משהיו בטרם גילה לפיד את צפונות ליבו.

מספיק עם שרי אוצר שמשלמים מס שפתיים לשכבות החלשות ומתחבקים עם הטייקונים

מה אנחנו מעדיפים? שר אוצר צבוע, פוליטיקטי משופשף, שישלם מס שפתיים ויצהיר שהוא בעד הקטנת האי שוויון ושיקום השכבות החלשות, אך בפועל ימשיך לעשות את מה שעשו כאן קודמיו בעשור האחרון, היינו לדאוג בעיקר לעשירון העליון ולמספר מצומצם של חברות גדולות המצויות בקצה הפירמידה העסקית?

דווקא היושרה ואולי גם חוסר הניסיון של לפיד, עשויים לקדם את האג'נדה החברתית והכלכלית החדשה, שמטרתה לעצור את הגידול בגירעון ובמקביל להקטין את אי השוויון ואת מימדי העוני וחוסר הביטחון התזונתי של 1/4 מאוכלוסיית ישראל.

עדיף לנו שר אוצר ישר, שיש לו אג'נדה ברורה ושאינו מסתיר אותה מעם ישראל, גם אם הוא לוקה בעיוורון מוחלט לסבלם של מרבית אזרחי ישראל, המרוויחים הרבה פחות ממשפחת כהן ההיא מחדרה.

עדיף על מי? עדיף על שר אוצר שיש לו אג'נדה חברתית לכאורה ושבפועל, מעבר למס שפתיים סמלי, ימשיך לשרת את הקונצרנים הגדולים, את הטייקונים ואת המאיון העליון.

אם לפיד באמת רוצה לסייע לגב' כהן מחדרה ולכולנו

אידאולוגית, הדאגה של לפיד למי שנמנה על העשירון התשיעי-עשירי, איננה צריכה להפתיע אותנו.

אבל במקום לחפש דרכים להפלות אותם לטובה, כדאי ללפיד לקרוא בדחיפות את ספרו החדש (יחסית) של פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, "מחיר האי שוויון" בו מסביר הפרופסור המכובד כי יש לעשירים אינטרס כלכלי עליון לצמצם את הפערים הכלכליים ואת אי השוויון.

למה? בגדול, כי העשירים הם המרוויחים הגדולים מהשיטה הכלכלית הנוכחית ולכן יש להם אינטרס לשמר ולהגן עליה מפני מהפכות. עבור העשירים, הסדר הכלכלי-חברתי הקיים הוא תרנגולת המטילה ביצי זהב. אם מצבם של הצרכנים טוב, הם פותחים את הארנק וקונים מוצרים, רכבים, דירות, סמארטפונים ומוצרים פיננסים - מחברות שנמצאות בבעלותם של בעלי ההון והשררה.  כלומר, שטיגליץ אינו מציע שוויון מוחלט, אלא מסביר לעשירים כי כדאי שהניצחון הכלכלי של ה- 1% על ה-99% יהיה ניצחון בנקודות אבל לא בנוק אאוט ( KO) שעלול להרוס גם אותם.

ככה זה כשגם אלה וגם אלה הם חלק ממערכת כלכלית-חברתית אחת, בה מתקיימים קשרים הדוקים ותלות הדדית מוחלטת בין כולם לכולם.

התלות ההדדית בינינו מחייבת כלכלה המבוססת על ערבות הדדית

לכן, אם לפיד רוצה באמת לדאוג לגברת כהן מחדרה, גם לזו המרוויחה 20,000 ש"ח לחודש וגם לזו המרוויחה בקושי 5,000 ש"ח בחודש, כדאי שיתחיל לחשוב מערכתית ויאמץ חשיבה דיפרנציאלית, שהיא תוצאה של הפנמה כי התלות ההדדית ושותפות הגורל בין כל העשירונים וכל האזרחים, מחייבת שינוי יחסים דרמטי, ממצב של משחק סכום אפס ודרוויניזם כלכלי אכזרי בו החזק שורד על חשבון החלש, ליחסים המבוססים על דאגה, התחשבות, נכונות לוויתורים וערבות הדדית בינינו.

פוסטים נוספים באותו נושא:

איך לצמצם את הגירעון וגם את אי השוויון

לפיד נתן שקל וייקח 100 בחזרה

מדוע משתלם לעשירים לפעול להקטנת אי השוויון בישראל