היי יוסי

אז הווריאציה האמריקאית וגם המעודכנת טכנולוגית :

המורה – למה ירית לי בבטן ?

תלמיד – א. כי זה כף , ב. כדי שאני אוכל לשלוח סרטון ליוטיוב / פייסבוק / טוויטר , ג . כי אני לא סובל אותך  . ביי ( פעם זה היה : " כי אני שונא אותך " . אבל היום מורים נתפשים כסתם מטרד משעמם לסימוס בסמארטפון , או סתם אובייקטים להתעללות ) .

עניין שני – אם היית כותב את הדיון בקהילת אקטואליה ( זאת עם הרמה הנמוכה ) , היו לך כבר 150 תגובות שהיית שונא 149 מהן , אבל לפחות היו מגיבים .

בקהילת חינוך , פשוט לא מגיבים .

אני הגבתי כי פשוט הייתי נבוך מהסיטואציה שאף אחד לא מגיב .

מה קרה ? סך הכול סיפרת בדיחה ( אגב , דיי בינונית ) . אז מה ?

ביי

אלי

מורה טמבלית

צטט: eliz66 2013-04-07 11:39:14

היי יוסי

 

אז הווריאציה האמריקאית וגם המעודכנת טכנולוגית :

 

המורה – למה ירית לי בבטן ?

 

תלמיד – א. כי זה כף , ב. כדי שאני אוכל לשלוח סרטון ליוטיוב / פייסבוק / טוויטר , ג . כי אני לא סובל אותך  . ביי ( פעם זה היה : " כי אני שונא אותך " . אבל היום מורים נתפשים כסתם מטרד משעמם לסימוס בסמארטפון , או סתם אובייקטים להתעללות ) .

 

עניין שני – אם היית כותב את הדיון בקהילת אקטואליה ( זאת עם הרמה הנמוכה ) , היו לך כבר 150 תגובות שהיית שונא 149 מהן , אבל לפחות היו מגיבים .

 

בקהילת חינוך , פשוט לא מגיבים .

 

אני הגבתי כי פשוט הייתי נבוך מהסיטואציה שאף אחד לא מגיב .

מה קרה ? סך הכול סיפרת בדיחה בינונית . אז מה ?

   

אנשי קהילת החינוך הסנובים האלה . . .

 

ביי

 

אלי

הבדיחה האמריקאית שלך היא הרבה יותר מקאברית, אבל יש בה את הבלבול בין האמונה שהחינוך מעצב בני אדם לבין ההתחשבות באינטרסים של המחונך.

ותודה על ההתחשבות. לא איכפת שלא מגיבים למה שאני כותב. או שהבאתי משהו לא טוב או שהאנשים קראו וחשבו.....

צטט: דודרובנר 2013-04-07 09:22:37

 

 

מורה טמבלית

 

והתלמיד?

היי יוסי

קודם כל ברוך שובך לקהילה .

נעלמת לתקופה ובינתיים מתרחשים כמה דברים חדשניים וחשובים , לצערי במקביל להרבה פעילויות לא חדשניות וגם לא בדיוק בעלות ערך .

אבל , אחד הדברים הכן חשובים שמתרחשים הוא שהיחס בין החדשנות האיכותית לניסיונות הקוסמטיים הנדושים - משתנה ,וחלקם של השינויים המהותיים הולך וגדל.

בהקשר יותר רציני לבדיחה – אני מביא את מחקרם של עוז ותמר אלמוג – מחקר חשוב מאוד כיוון שהוא פורש קבל עם וְעדה את ההשלכות הקשות הנובעות מקיומן של מערכת חינוך ארכאית ופוגענית , והִתנהלות מתנשאת ואטומה של המוסדות להשכלה גבוהה , שיש להם חלק לא קטן ביצירת המציאות הקדם אקדמית שבוגריה מגיעים לאקדמיה .

יש במחקר הרבה מאוד עובדות , לפעמים גם קצת ביקורת עניינית , והרבה כעס והפניית אשמה כלפי הילדים / הבוגרים והוריהם , משהו בחזקת " האשַמת הקורבן " .

אך לפחות העובדות הועלו בעבודת מחקר יסודית , והמציאות העגומה לגבי הפגיעה באיכות סמלי הסטאטוס ההשכלתי – תארים אקדמיים – והאפקטיביות הנמוכה שלהם בעולם התעסוקה והמחקר – נחשפת במלואה .

אשמח לתגובתך

על בוגרים ושקרים

 פרופסור עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג  על דור הסטודנטים כיום

ביי

אלי

צטט: shabat shalom 2013-04-07 16:36:19

צטט: דודרובנר 2013-04-07 09:22:37

 

 

מורה טמבלית

 

והתלמיד?

התלמיד ?...  

אנחנו מקבלים כמובן מאליו שעל בתי-הספר לטפח אזרחות טובה. החינוך האוניברסלי, תמיד שמר על עין אחת פקוחה הממוקדת בחדות במטרה: לעשות מכולנו אזרחים טובים.

כולנו יודעים מה המדינה מייצגת. העקרונות המנחים נרשמו, ושוכללו בהתמדה מאז.

מדינה זו הנה (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) קהילייה דמוקרטית. אין מלך, אין מלכות, אין אצולה, אין היררכיה טבעית, אין רודן. ממשל של העם, על די העם, עבור העם. בענייני מדיניות, שלטון הרוב. אין מיסוי ללא ייצוג.

מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) מדינת חוק. אין סמכות שרירותית, אין ממשל גחמן (קפריזי) פעם נותן, פעם לוקח. צדק ראוי.

מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) אנשים עם זכויות. זכויות טבעיות. זכויות כל כך יקרות לנו שאבות-אבותינו סירבו (או לכל הפחות היו צריכים לסרב) לאשר את החוקה ללא מגילת-הזכויות מצורפת בכתב, ומיד.

ביודענו כל זאת, היינו מצפים -- לא, היינו עומדים על כך (ניתן היה לחשוב) -- שעל בתי-הספר, בהכשירם את תלמידיהם לתרומה יצרנית ליציבות הפוליטית ולצמיחתה של המדינה --

-- להיות דמוקרטיים ולא אוטוקרטיים;

-- להיות מנוהלים באמצעות כללים ברורים וצדק ראוי;

-- להיות שומרי זכויות הפרט של התלמידים.

תלמיד הגדל בבית-ספר בעל אפיונים אלה יהיה מוכן להיכנס הישר לתוך החברה בכללותה.

אולם בתי-הספר מצטיינים, למעשה, בהיעדרותם המוחלטת של כל אחד מהערכים העיקריים אשר צוינו ברשימה.

-- הם אוטוקרטיים -- כולם, אפילו בתי-ספר "פרוגרסיביים".

-- אין להם קווים מנחים ברורים והם תמימים לחלוטין במה שנוגע לצדק ראוי כפי שמתבקש

   להחילו על עבריינים מועדים.

-- הם אינם מכירים בזכויות הקטינים.

כולם למעט בית-הספר עליו אני מדבר, אשר נוסד על ברכי שלשת העקרונות האלו.

חושבני שאפשר לומר בבטחה שזכויות האדם אשר אותן כל כך אנחנו מעריצים, לעולם לא תהיינה באמת מובטחות עד אשר הנוער שלנו, במשך השנים הגורליות המעצבות את מוחו ונפשו, יהיה מוזן בסביבת בית-ספר אשר תכלול את האמיתות הבסיסיות האלו. 

צטט: eliz66 2013-04-07 17:01:33

היי יוסי

 

קודם כל ברוך שובך לקהילה .

נעלמת לתקופה ובינתיים מתרחשים כמה דברים חדשניים וחשובים , לצערי במקביל להרבה פעילויות לא חדשניות וגם לא בדיוק בעלות ערך .

 

אבל , אחד הדברים הכן חשובים שמתרחשים הוא שהיחס בין החדשנות האיכותית לניסיונות הקוסמטיים הנדושים - משתנה ,וחלקם של השינויים המהותיים הולך וגדל.

 

בהקשר יותר רציני לבדיחה – אני מביא את מחקרם של עוז ותמר אלמוג – מחקר חשוב מאוד כיוון שהוא פורש קבל עם וְעדה את ההשלכות הקשות הנובעות מקיומן של מערכת חינוך ארכאית ופוגענית , והִתנהלות מתנשאת ואטומה של המוסדות להשכלה גבוהה , שיש להם חלק לא קטן ביצירת המציאות הקדם אקדמית שבוגריה מגיעים לאקדמיה .

 

יש במחקר הרבה מאוד עובדות , לפעמים גם קצת ביקורת עניינית , והרבה כעס והפניית אשמה כלפי הילדים / הבוגרים והוריהם , משהו בחזקת " האשַמת הקורבן " .

 

אך לפחות העובדות הועלו בעבודת מחקר יסודית , והמציאות העגומה לגבי הפגיעה באיכות סמלי הסטאטוס ההשכלתי – תארים אקדמיים – והאפקטיביות הנמוכה שלהם בעולם התעסוקה והמחקר – נחשפת במלואה .

 

אשמח לתגובתך

 

על בוגרים ושקרים

 

 פרופסור עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג  על דור הסטודנטים כיום

 

ביי

 

אלי

 

אכן "עפתי" לעולמות אחרים

חזרתי.

תודה שהפנית אותי למאמר של עוז אלמוג ותמר אלמוג (שם).

כרב שנים ומעללים אני זוכר עשרות מחקרים ומאמרים המציינים הבדלים תהומיים בין הדור ההוא לדור הצעיר. תמיד ביקר הדור המבוגר את הצעיר על בורותו התנהגויותיו וסדרי העדיפויות החדשים שלו.

אבל כ-אז כן היום: הדור הזה הוא פרי העולם שיצר הדור הקודם.

רק פתיחות עשויה להציל כל דור מההתפתחויות המסוכנות או השלילות שלו....

(בוודאי תסכים איתי בזה).

היי יוסי

תודה על התגובה .

אני מסכים בהחלט .

יותר מזה - קל מאוד להיתפס בייחוס כישלון או קושי , לשינוי אמיתי שהתרחש במהלך הזמן , ואפילו ייתכן שאכן יש לאותו שינוי חלק בקושי או בכישלון . 

אבל יש גם סכנה שההתמקדות בשינוי כגורם מרכזי בגרימת הקושי/כישלון מהווה מסיח מבעיה בסיסית אחרת שהייתה מאז ומתמיד בסיס לקושי או לכישלון .

למשל , אם מישהו בעידן העגלה והסוס ניסה לבנות כלי רכב בעל "גלגלים" מרובעים - הייתה נוצרת בעיה בהנעה של כלי רכב כזה  והסוסים לא היו מצליחים להניע אותו בקלות , אם בכלל.

עם המצאת המנוע , גם אם יחברו לכלי רכב כזה מנוע - הקושי אכן ייוותר , אך כיוון שמדובר במנוע , ייתכן אפילו והמנוע יתפוצץ , או שסתם יאשימו את מפעילי כלי הרכב הזה בחוסר התעדכנות בהפעלת מנועים .

הכנסת המנוע תהווה סוג של מסיח , בו בזמן שהבעיה נובעת עדיין בעיקר משימוש ב " גלגלים " מרובעים . 

וזו הסכנה במחקרם של הזוג אלמוג : הם אמנם חושפים קשיים אמיתיים הקשורים לטכנולוגיה חדשה , אך מתעלמים מבעיות יסוד במערכת החינוך , בעיות שאפילו הם והוריהם סבלו בעטיין .

להיות פתוח לחדשנות טכנולוגית , זה עדיין לא אומר פתיחות במובן הרחב .

נראה לי שבני הזוג אלמוג מסרבים להביט בכל האספקטים האפשריים , ואני מקווה שעד שספרם יצא - הם יתעשתו .

ביי

אלי