כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    חינוך

    מי אנחנו: אנשים שחושבים, שחינוך הוא מסע לאורך החיים המתקדם בקצב של פסע ועוד פסע. שכל יום נשיג מטרה קטנה נוספת, או לא. שכל יום של גילוי, חושף עוד עולמות חדשים שצריך לגלות. שחינוך, זה לא זבנג וגמרנו, שחינוך לא נגמר לעולם.   למה קהילה :כדי לרכז אנשים בעלי עניין תחת מטריה אחת,כדי לחשוב ביחד על חינוך,כדי למצוא את הכוחות הישנים והחדשים,כדי למצוא דרכים חדשות,כדי להבין מה יותר חשוב,כדי ליזום, כדי להציע, כדי להצליח, כדי להרוויח.   קהל היעד: מורים, ועוד אנשים מתחומי עניין שונים, שחושבים שהחינוך חשוב, וכל מי שמרגיש שהוא מוכן לתרום מכישוריו למען החינוך. את, אתה, אתם ואתן מוזמנים להצטרף לקהילה חדשה באכסניה הנעימה של הקפה.

    עבודה ולימודים

    פורום

    ערכים בחינוך

    פורום העוסק בשאלות ערכיות, כמו: מהו חינוך, איך משיגים חינוך ומי זקוק לחינוך. \r\n\r\n

    חברים בקהילה (1899)

    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Heda
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נשימה חדשה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    renana ron
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פסוקו של יום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rinat*
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    -li-
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מיכלי 63
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    חינוך לאור השואה. לבטים של מחנכים

    8/4/13 10:18
    0
    דרג את התוכן:
    2013-04-08 14:31:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ חינוך, יום השואה, אורן יהי שלום ]

    מה נעשה ביום השואה עם תלמידים?
    לא, לא מה נעשה, אלא מה ראוי שנעשה כדי להעביר איזה מסר..?

     

    הכי גרוע שיכול להיות ליום השואה, זה שנהפוך אותו ליום רדוד. ומאוד קל לעשות את זה. למעשה זה הדבר שהכי קל לעשותו. להתמקד באובדן האין סופי, הבלתי נתפס- ולא רק בלתי נתפס מבחינת ההיקף של ששת מיליוני היהודים הנרצחים, אלא בלתי נתפס מבחינת החוויה האישית של האדם הבודד שחווה זוועת גיהינום. ככל שנסתפק במסרים הללו, ואך ורק בהם, נעשה עוול ליום השואה.

     

    בשביל חוויית זוועה לא צריך יום שואה. ולא צריך חינוך.

     

    האתגר של המחנכים הוא להעניק הקשר של משמעות לזוועה. לשאול איך נולדה זוועה שכזו? מה היו הנסיבות ומי היו מחוללי הזוועה? והכי חשוב- איך נדאג שהיא לא תתרחש שוב? זה הזיכרון האמיתי, השלם,  וזו גם הנקמה האמתית כלפי הקלגסים. הרי גם אם בנסיבות כלשהן היו מושמדים כל הנאצים בתום זוועת המלחמה – לא היה די בכך מבחינת חובתנו לזכור ולהזכיר עד קץ הדורות את הנסיבות שהובילו לכל זה. ומה השיח החינוכי הראוי סביב השאלה – "איך נדאג שלא תהיה עוד שואה?" השיח הלאומני מציע לנו להתמקד ולקדש רק את כוחנו הצבאי. יש בכך עיוות כלפי המפעל הציוני שנולד לא רק כדי להבטיח טנקים ליהודים, אלא כדי להשתלב ברוח העמים שוחרי החירות, המאמינים באדם ובזכויותיו ובכבוד לו הוא ראוי. כל אדם באשר הוא אדם. זו אמונה. כי אין מעבדה שתוכיח שבני האדם שווים. הרוח ההומניסטית הזו – שאת הנוסח היהודי המתחדש שלה, הובילה גם התנועה הציונית-המשכילה, היא מניע ציוני חזק יותר והבטחה לא פחות חשובה מכוחם הלא נצחי של טנקים. היא גם החיסון האמיתי מפני הנאציזם בהיבט כלל עולמי. צבא הוא תרופת אין ברירה הכרחי. הוא לא התכלית. ולכן צבא ההגנה לישראל לא נולד באוושוויץ והוא לא הפתרון הישיר לזוועת אושוויץ. השיח הדתי הקיצוני, לעומת זאת, מציע לנו לסמוך רק על הקדוש ברוך הוא שיצלינו מידם – כפי שהצילנו בכל דור – לפי דרכו הנסתרת לעתים. גם בחזון הזה קשה לראות מה יכול אדם בודד לעשות כדי למנוע את התרחשות השואה הבאה, ביחס לעובדה שאחת כזו כבר הובילה לרצח של שליש מעמנו, מהם מיליון ילדים שבטח לא חטאו. מה גם שמבחינה דתית-אמונית, הרעיון שהאל משגיח ואחראי לכל מה שפוגע בכל אדם, שרוי במחלוקת, ורמב"ם, המורה החכם, התנגד נחרצות לאפשרות הזו-  דווקא בגלל שמץ האנוכיות שמפגין בה האדם, כאילו הוא היחידי במרכז העולם והאל רתום למטרותיו. לא לחינם זנחו רבים את אמונתם הדתית לאחר השואה- שהרי אם האלוהים אינו אלא פועל פשוט בשירות האדם, הוא לא תמיד מצטיין בכך.

     

    מחנכים ישראליים בשירות המדינה היהודית הדמוקרטית אינם יכולים לחמוק משיח שואל שאלות על האדם. כי השואה היא מעשה ידי אדם, כלפי בני אדם. השאלות החשובות ביותר צריכות לכוון אל מה שקרה לבני אדם שהגיעו למצב בו הם שונאים ורוצחים כל כך הרבה בני אדם? ומה קרה לבני אדם -רובם מבני עמנו - אשר הפכו קורבנות כל כך פגיעים? מה ומי היו צריכים להיות שם כדי שזה לא ייקרה? אלו משטרים? אלו מדינות? אלו רעיונות והשקפות? אלו רגשות? ומה התפקיד שלנו כעם ריבון בארצו בשיח העולמי על השואה? האם זוועת העם היהודי היא הסיפור היחידי? הרי אם כך, הלקח ממנה יהיה שצריך להגביר אהבת יהודים...  וזהו? האם מדינת ישראל קמה בזכות השואה והיא הלקח היחידי מהשואה? הרי כך גם תשכח השואה וגם לקחיה החשובים ביותר יאבדו, יחד עם היחס המשתנה למדינת ישראל. 


    אין לנו מנוס אלא להעלות את השאלות האוניברסאליות, של הערכים האוניברסאליים, כי עם ישראל תמיד היה החלוץ של הערכים האוניברסאליים – ולמרבה הצער, דורות רבים מדי היינו הקורבן הבולט של היעדרם. לכן מאז ומתמיד, ובעיקר ביום השואה - המשימה היהודית הראשונה במעלה היא תיקון עולם! ערכי.  כך לא נשכח ולא נסלח. זו תהיה נקמתנו וגם מצבת הזיכרון הראויה ביותר לקורבנות בני עמנו.  

     

    מה דעתכם?

     

    אורן יהי-שלום

    חינוך ישראלי

    https://www.facebook.com/Israeli.Education

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "חינוך לאור השואה. לבטים של מחנכים"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    8/4/13 14:31
    0
    דרג את התוכן:
    2014-02-23 23:33:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    אורן יהי-שלום כותב:  

    "מה נעשה ביום השואה עם תלמידים? 
    לא, לא מה נעשה, אלא מה ראוי שנעשה כדי להעביר איזה מסר..?" 


     

     

    ניתֶן להם חופש !

    .

    מדוע ?

    .

    כי, למעט החיים, החופש הוא הדבר היקר ביותר....

    .

    לקחי השואה: 

     

     

     

    החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  


    בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

    ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

    אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

    התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

    נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

    בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

    -----------------
     * ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

     

     

     

    מה יותר טוב מזה ?

     

     

    ...לא צריך להתלבט

     

     

    לא שיח -- מעשים !

     



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "חינוך לאור השואה. לבטים של מחנכים"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה