שאלת השאלות היא מה תעשה הממשלה עם ההכנסות הנוספות ממשאבי הטבע הלאומיים

מן העיתונות: לפיד מתנגד לעסקת כיל-פוטאש - ומקים ועדה חדשה לתמלוגי משאבי טבע

תגובתי:

הכרחי למצוא "איפה הכסף" 

יוזמה מצויינת. המקרה של כי"ל, כמו גם של הבעלות על מאגרי הגז הטבעי מול חופי הארץ, הם יישום ראוי של ססמת הבחירות של לפיד: "איפה הכסף".

מה יישאר ממנה אחרי מקח וממכר פוליטי, פעילות מאומצת של לוביסטים וקשרי הון-שלטון, לא ברור. אולי רפורמה משמעותית ואולי שקשוקה. הרבה תלוי בנו, עם ישראל. המלחמה הראשונה צריכה להיות מלחמה באדישות. אם הממשלה והמערכת הפוליטית ירגישו שזה חשוב לנו, אז יש סיכוי כלשהו לשינוי של ממש.

לא פחות חשוב, מה עושים עם הכסף?

אז יש תקווה לשינוי, אבל בואו לא נהיה תמימים. הבעיה היא לא רק שמיליארדים זורמים לידיים פרטיות למרות שמדובר באוצרות לאומיים של כולנו. הבעיה החמורה לא פחות היא שגם הממשלה מקבלת מיליארדים בהיטלים ומסים מאותם מפעלים ופירמות, אך לא מקצה אותם באופן שוויוני, אלא מנהלת מודל כלכלי המתעדף "גורמים מחוללי צמיחה".

מדובר במילים יפות שמאחוריהן מסתתרת מדיניות ממשלתית מכוונת של אפלייה מתקנת, לא של השכבות החלשות, אלא בדיוק להיפך: של  המאיון העליון וצמרת הפירמידה העסקית והכלכלית בישראל.

תיאורטית, הצמיחה הייתה אמורה לחלחל מטה אל כולנו ולתרום לרווחת הכלל. ואכן, למודל הניאו-ליברלי הזה היו וישנם לא מעט יתרונות והישגים שכולנו נהנים מהם: צמיחה יציבה אל מול משבר עולמי, אבטלה נמוכה, חוב ציבורי נמוך ועוד.

אבל למודל הזה יש גם חסרונות רבים, כי הוא תרם רבות לגידול באי השוויון ויצר כאן פערים כלכליים דרמטיים בין השכבות החלשות למעמד הביניים ובין המאיון העליון לכל השאר.

לקחת מהטייקונים בכיס אחד ולהחזיר להם בכיס אחר

את העיוותים האלה שיצר המודל הכלכלי שהונהג אצלנו בעשור האחרון הממשלה צריכה לתקן, בעדיפות גבוהה הרבה יותר מהמלחמה הצודקת על פירותיהם של אוצרות הטבע הלאומיים.

אחרת - גם אם תצליח להגדיל את הכנסותיה מאותם אוצרות לאומיים, זה לא אומר שאנחנו, עם ישראל, נהנה מהם, בטח לא במידה שתשנה כאן את המציאות הכלכלית והחברתית הקשה של ישראל 2013, עוד בטרם יונהגו כאן הגזירות הכלכליות העלולות להחמיר משמעותית את המצב.

אם לפיד ינהל מאבק על הגדלת הכנסות המדינה מפירמות המשתמשות באוצרות הטבע הלאומיים של מדינת ישראל, של כולנו, רק כדי להזרים אותם מחדש אליהם באמצעות העיוות המשתמשך בסדר העדיפויות הכלכלי-חברתי הנוכחי, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?  

לכן, למאבק הצודק אותו מוביל לפיד עכשיו, חייב להתלוות מודל כלכלי-חברתי חדש. כזה המשמר ככל ההאפשר את ההישגים הרבים של כלכלת ישראל, אבל בתנאי שיורגשו לא "על הנייר", אלא בכיסו של כל אחד מאיתנו ובצורה דיפרנציאלית, המתחשבת במצב הסוציו-אקונומי של כל אזרח ואזרח.  

שינוי אמיתי מתחיל בחינוך לערבות הדדית בינינו

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב כמו בני משפחה אחת גדולה, מתוך התחשבות, דאגה ונכונות לוויתורים הדדיים מתוך ערבות הדדית בינינו.  בלעדיה, שום דבר טוב לא יצא מכל הרפורמות המתוכננות, אולי אפילו להיפך.

פוסטים קשורים:

-האמת של לפיד תקדם את האג'נדה החברתית

-איך לצמצם את הגירעון וגם את האי שוויון

-במקום להדפיס כסף, תשקיעו בחינוך