היי בלאנש, הואבת טניס?

(נא להקליק על התמונה וכו')

מוטב להיזהר מהכללות...יש כל מיני בני נוער...

אבל זה נכון שהדור הצעיר פורק עול עוד יותר מכפי שהיו הדורות הקודמים כשהיו בעצמם נערים.

זה נובע מכך שההורים עובדים שעות רבות יותר ומתקשים למצוא זמן להשקיע בהשרשת נורמות התנהגותיות חיוביות בקרב ילדיהם.

זה נובע ממערכת חינוך שהיא בעיקר בית חרושת לציונים ונותנת משקל כמעט אפסי לחינוך לערכים והתנהגות.

זה נובע מבני הנוער עצמם שגדלים בעולם שמציף אותם בגירויים והם עצמם מלאים הורמונים ומתקשים ללמוד לשחות בתוך שפע הגירויים הזה בלי ללכת לאיבוד.

אני מציע לכולנו רגע לפני שאנחנו מאשימים את בני הנוער לבחון את עצמנו האם אנחנו עושים כמיטב יכולתנו...ברמת הפרט וברמה המערכתית!

התשובה:  הוריו..

ג.פ.

כל דור חושב שהדור הבא הוא הרבה יותר גרוע ופורק עול.

מסתכלת על מה שקורה בביתי ובסביבה הקרובה (=ילדים של חברים וחברים של הילדים) ולא רואה שום דבר לא תקין.

תמיד היו ותמיד יהיו אותם אלה פורקי העול. זו לא המצאה של הדור הזה.

אמירות כאלה לדעתי מעידות על הזדקנות שלנו. לא מעבר לזה.

צטט: blansh 2013-04-18 13:12:42

שפנדוזה מרדימון איני חושבת שאנו לא עושים די לא ברמת הפרט ולא במערכת, הנוער הולך לאיבוד , המסורת לכבוד אב ואם או בכלל,blansh

===========================

שוב את מכלילה!

לימדתי בעבר נוער,אני מכיר נוער ובמעט הזמן הפנוי גם מגדל שתי בנות נוער משלי...

"הולך לאיבוד" זו קביעה מאוד מרחיקת לכת לטעמי וספק אם אפשר להחיל אותה ולו על רוב בני הנוער.

בני נוער שונים זה מזה בכבוד שלהם למבוגרים וזו נגזרת של תנאים סביבתיים ואולי גם קצת של אופי(יש אנשים יותר "חצופים" וחסרי טאקט מטבעם).

יחד עם זאת אני כן מסכים שיש כיום יותר בלבול ממה שהיה בדורות קודמים כי החברה סביבנו עמוסה ומבלבלת יותר.

אבל לא רק בני הנוער מבולבלים יותר מהקדמה המודרנית ועומס הגירויים...מבולבלים גם אנו המבוגרים ואולי

זו גם הסיבה שקשה לנו לעזור לנוער בכל כך הרבה דברים שגם אנחנו עצמנו לא מבינים.

מלאכתנו כמחנכים קשה יותר אך זה ודאי לא צריך לרפות את ידינו מלנסות וממילא גם איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו.

תקופת ההתבגרות (teen age) היא תקופה מאד רגישה, המוח עובר שינויים רבים, תקופה הורמונלית מאד, מתאפיינת בהתנהגות לא יציבה, לקיחת סיכונים, רגישות יתר להתמכרות, אימפולסיביות, סיכון להפרעות אכילה (בעיקר בנות), אחוז התאבדות גבוה יותר מכרגיל, ועוד. הרבה מההתנהגויות האלה הן גם בעלות בסיס ביולוגי (לא מעידות על חוסר מוסר או העדר ערכים או אישיות אגואיסטית). והרבה פעמים דפוסים שמתפתחים בגיל ההתבגרות הם בסיס להפרעות בגיל הבגרות. צריך להשקיע הרבה תשומת לב בצרכים של בני הנוער כדי שיעברו את התקופה הרגישה הזאת בצורה הכי בריאה שאפשר, להתלונן שהם "לא מכבדים" או "ילדים רעים" זה קל מדי, וחוץ מזה, לכבוד מחנכים מגיל מאד צעיר. לא על ידי הטפת מוסר, אלא על ידי דוגמא: כשילדים רואים את יחס מכבד (כלפיהם, או בין מבוגרים בינם לבין עצמם) הם מבינים מה זה כבוד, ויודעים להעתיק ולשכפל את אותו היחס המכבד בדיוק.